המפתח לטיפול בעובדי הקבלן: הוועדים הגדולים

>> לפני כחודש פתחו עובדי רכבת ישראל, המאוגדים בהסתדרות, בשביתה על רקע כוונת ההנהלה להוציא את תחזוקת הקרונות החדשים שרכשה החברה למיקור חוץ. המניע למהלך היה חשש העובדים כי מיקור החוץ יבוא על חשבונם ויביא לפיטוריהם.

"המשמעות של הוצאת עבודות התחזוקה למיקור חוץ היא שמאות מעובדי הרכבת יפוטרו", טען אז אבי אדרי, יו"ר איגוד עובדי התחבורה בהסתדרות. יו"ר הוועד, גילה אדרעי, המשיכה את אותו הקו: "אני מתרשמת שהציבור בישראל החל להפנים את תוצאותיה ההרסניות של הפרטת העבודה".

למעשה, תהליך ההפרטה ברכבת החל הרבה לפני גל השביתות האחרון, אך כל עוד נשאר רחוק מעיני העובדים - הוא עבר ללא הפרעה. "ברכבת הפריטו שירותים רבים בשנים האחרונות, כמו שירותי ביטחון, ניקיון, כרטיסנות ודיילות", אומר עו"ד ערן גולן, מומחה לדיני עבודה העוסק במאבקים למען עובדי קבלן. "היכן היו הוועד וההסתדרות בהפרטות הקודמות?"

לדברי גולן, השיטה היתה לאפשר את העברת העובדים החלשים ביותר בתוך הארגון לקבלנים. "ההסתדרות התעוררה רק כשהתהליך התחיל לאיים גם על העובדים החזקים בארגון", הוא אומר. "גם במאבק הנוכחי לא שמענו דרישה מצד ההסתדרות להחזיר הביתה את כל העובדים המופרטים או לצאת במאבק משותף, שכם אל שכם, עם עובדי הקבלן כדי שכולם ייהפכו לעובדי הרכבת. מדוע כל הסיפור התמקד בהפרטת הקרונות?"

גולן מסביר כי אם כוונות ההסתדרות הן אכן למגר את תופעת עובדי הקבלן ולשפר את מעמדם התעסוקתי והחברתי - הרי שבמקום לחתור אך ורק לשיפור מעמדם של עובדיהם, שזוכים לתנאי עבודה מצוינים ולהטבות רבות, ההסתדרות יכולה לדרוש כבר מחר צדק חברתי במגזר הציבורי: במקום שהטבות והעלאות שכר יועברו לעובדיה, הן יינתנו לעובדי הקבלן.

"עובדי מדינה למשל, המאוגדים בהסתדרות, מקבלים סבסוד למעונות יום, הלוואות מהבנק בריבית מופחתת ותלושי חג של 500-1,000 שקל. עובדי מדינה מקבלים 22 ימי חופשה, בעוד עובד קבלן מקבל את המינימום - 12 בלבד", הוא אומר. "הפער הזה, שבצדו חוסר ביטחון תעסוקתי, מלווה את עובד הקבלן בכל תחומי החיים. בינואר נקבעו תוספות שכר במגזר הציבורי - ניתן היה לוותר על התוספות ולדרוש את הכנסת עובדי הקבלן לארגון או להשוות את תנאיהם לאלה של עובדי מדינה".

לפי הערכת כלכלני איגוד לשכות המסחר, 250 אלף עובדי קבלן מועסקים בחברות כוח האדם בישראל. בהסתדרות טוענים כי מספרם אף גבוה יותר - 300-350 אלף עובדים. מספר חברות כוח האדם בישראל הרשומות במשרד התמ"ת נמצא בגידול מתמיד, ומגיע כיום ל-1,300. המשמעות היא שמתוך 3 מיליון עובדים בישראל, ענף כוח האדם הקבלני תופס כ-10% (אין נתון רשמי אחד, ההערכות לגבי שיעור עובדי הקבלן בישראל נעות בין 5% ל-20%). לעומת זאת, לפי ארגון העבודה הבינלאומי של האו"ם (ILO), ממוצע עובדי הקבלן במדינות המפותחות הוא 1.5%.

"איפה הוועד?"

השאלה היכן היתה ההסתדרות ב-30 השנים האחרונות, כשיותר ויותר עובדי "צווארון כחול" שעבדו כעובדים מן המניין בחברות הממשלתיות, בנמלים ובמשרדי הממשלה הוחלפו בעובדי קבלן, מקבלת משנה תוקף לאור הצהרותיו של יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, בשבוע שעבר כי "לא יכול להיות צדק חברתי בלי ההתייחסות לנושא עובדי הקבלן", וההכרזה שלו על סכסוך עבודה במשק בשל כך.

במאמר שהתפרסם ב-2010 בכתב העת למשפט ולתיקון חברתי "מעשי משפט" כתב גולן כי "חלק ניכר מעובדי הקבלן מועסקים שנים ארוכות במקומות עבודה שבהם קיים ועד עובדים שהוא חלק מההסתדרות", כתב גולן. "בנוסף, רוב המקומות שיש בהם מודל העסקה עקיפה הם במגזר הציבורי, מוסדות שבהם ההסתדרות נהנית מכוח ארגוני רב. העובדים החלשים מעולם לא היו מוקד כוח במסגרת ההסתדרות. לא רק שלא היה ניסיון שיטתי לארגנם, אלא שנציגיהם האותנטיים, ככל שאלה הצליחו להתארגן בעצמם, מעולם לא שותפו במו"מ קיבוצי".

אסף אדיב, מנכ"ל ארגון העובדים מען, מביא את רשות העתיקות כדוגמה לאופן שבו ועד העובדים וההסתדרות המאגדת את העובדים לא ראו את עובדי הקבלן ברשות - עובדי חפירות שהועברו לפני כשבע שנים להעסקה באמצעות חברת כוח אדם - כמי שיש להיאבק למענם.

"ב-2008 נכנס לתוקף תיקון 12א' לחוק חברות כוח אדם, המחייב לקלוט את העובד שהועסק על ידי חברת כוח אדם להעסקה ישירה אחרי תשעה חודשים", מספר אדיב. "פנינו לבית הדין האזורי במטרה למנוע את פיטורי עובדי החפירות ולקלוט אותם ברשות. במארס 2010 פסק בית הדין האזורי בירושלים לטובת העובדים ומען, אבל הרשות התחמקה מביצועו. במשך כל תקופת המאבק של העובדים לא נשמע ציוץ מכיוון ועד העובדים. איפה הוועד?", שואל אדיב. "גם כשהוחלט על שכירת עובדים באמצעות חברת כוח אדם, הוועד לא אמר מלה. ההסתדרות פשוט הפנתה גב".

היכן עוד רואים את התופעה?

"יש אינסוף דוגמאות: לוועד בחברת החשמל יש כוח אדיר, אך הוא לא יצא להגנתם של המנקים והגננים. התפישה ההיסטורית, עוד מתקופתו של חיים רמון כיו"ר ההסתדרות (שכיהן בתפקיד ב-1994-1995, ה"ו), היתה שההסתדרות תצבור כוח על ידי דאגה למעמד החזק. המחשבה היתה שאם המגמה היא להפריט, אין מנוס מהשלמה עם התהליך, בבחינת if you can't beat them - join them. אבל היא הפסידה בכך את הלב שלה".

כיצד אתה רואה את סכסוך העבודה שעליו הכריז עיני?

"אם ההסתדרות התעוררה זה טוב מאוד, אבל כדי שנאמין למהלך אני רוצה לראות שינוי בשטח. כשוועדי העובדים של ההסתדרות יתייצבו באופן חד במקום שבו יש להם כוח והשפעה נגד הניצול והפגיעה בזכויות חבריהם, תהיה אמינות לקריאתו של עיני למאבק נגד העסקה פוגענית. עד אז לא נצטרף לקמפיין שלו, שמדיף ריח של אינטרסים פוליטיים צרים, וחוששים שהוא ייגמר בפשרה רקובה על חשבון העובדים".

עו"ד רדואן בדחי, היועץ המשפטי של רשות העתיקות, אמר כי אין לרשות יכולת להעסיק עובדי חפירות באופן קבוע, בשל היעדר תקציבים ובשל העובדה שהעובדים נדרשים לעבודות התחומות בזמן, ותלויות בהזמנה של יזמים.

"המדינה הפסיקה לממן את עובדי החפירות. כארגון אתה צריך לחיות, אני לא יכול לתת ממה שאין", הוא מסביר. "מצד שני הרשות מחויבת לשמירה על זכויות העובדים, ולכן בעת פרסום מכרז לחברת כוח אדם, הרשות מקפידה לבחור בחברות השומרות על זכויות העובדים. לא נבחר בחברה רק כי היא זולה ביותר".

חנה זוהר, מנהלת תחום עובדים ישראלים ומייסדת עמותת קו לעובד, סבורה כי רק באמצעות פעילות של הוועדים למען עובדי הקבלן עשוי להתרחש שינוי. "בלעדי הוועדים המהלך של עיני עקר", אומרת זוהר. "עיני נמצא כיום במומנטום מצוין: בעבר גם אם היה רוצה לקדם את סוגיית עובדי הקבלן הוא לא היה מצליח לגייס את העם. כיום יש את מעמד הביניים שמוכן לתת כתף. אם הוא באמת מעוניין בשינוי, זה הזמן לבצע".

שיטת ההעסקה הקבלנית התרחבה, מסבירה זוהר, מכיוון שהשתלמה לכל המעורבים: "את שיתוף הפעולה בין ההסתדרות לחברות הקבלן והממשלה אני מכנה 'משולש הניצול'. החברות הרוויחו מיליונים, ההסתדרות קיבלה מהן דמי טיפול מבלי שעשתה דבר והממשלה הרוויחה התייעלות. זה השתלם לכולם".

"ההסתדרות אינה מכה על חטא"

סיבה נופסת לכך שלהסתדרות לא היה עניין לפעול למען עובדי הקבלן נעוצה, לדברי ד"ר אמיר פז-פוקס, מהפקולטה למשפטים במכללה האקדמית אונו, ביכולת המיקוח המשופרת של קבוצת עובדים מצומצמת. "קל יותר לנהל מו"מ על תנאים של 500 עובדים על פני 5,000", מסביר פז-פוקס. "הסבר נוסף הוא שבהסתדרות הסכימו להפרטה של חלקים מסוימים של העבודה, בתמורה להבטחה כי את עובדי הליבה לא יפריטו. הם אמרו, 'בואו נקריב חלק מהעובדים בתמורה לזה שלא יפריטו אותנו'".

פז-פוקס מוסיף כי ההסתדרות היתה יכולה לנקוט צעדים אחרים במו"מ שניהלה מול הנהלות על זכויות עובדיה, לפני שהסכימה למהלכים של מיקור חוץ. "ניתן לנהל מו"מ מבלי לברוח לעובדי קבלן ולהעלות אותם כקורבן. למשל, להציע לשקול גמישות תעסוקתית במקום זאת", אומר פז-פוקס. "ההסתדרות היתה יכולה לומר 'נאפשר פיטורים בנסיבות מסוימות'. בנוסף, ההסתדרות היתה יכולה לשלוט בתנאים שמקבלים עובדי הקבלן. לכן, לדעתי, אם ההסתדרות יוצאת במאבק נגד תופעת עובדי הקבלן, הרי שהבעת החרטה מצדה היא חלק משמעותי ביכולת של לבחון את האותנטיות של המהלך.

"הרי לאורך שנים היה איחוד אינטרסים בין יושבי ראש הוועדים הגדולים לבין הבעלים וההנהלות. מלבד הצהרותיו של עיני, אני רוצה לשמוע אמירות דומות של יושבי ראש הוועדים הגדולים בחברת החשמל, בתעשיות הביטחוניות ובבנקים. הם הרי יכולים להחליט שעובדי הקבלן יאכלו מעתה בקפיטריה כמו כולם, יזכו להסעות לעבודה ויוכלו להביא את ילדיהם לקייטנה. מדוע חברה פרטית יכולה להעסיק את עובדי הניקיון בהעסקה ישירה וחברת החשמל אינה יכולה לעשות זאת?"

גם בעיני גולן המאבק של ההסתדרות לא יכול להצליח ללא לקיחת אחריות של ועדי העובדים שבחצר האחורית שלהם נמצאים עובדי הקבלן. "הרי היכן נמצאים מרבית עובדי הקבלן? בסקטור הציבורי - דווקא במקום שבו הכוח של ההסתדרות הוא הגדול ביותר. ההסתדרות אינה מתנצלת על מהלכי העבר ואינה מכה על חטא. הכרזתם על סכסוך עבודה כללי במשק, ועכשיו מה? המשק יושבת ללא הגבלה?"

מנגד פרופ' אביה ספיבק, לשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל ומי שיעניק להסתדרות ייעוץ בעניין עובדי הקבלן, מציין כי יש להעניק לעיני הזדמנות לפעול לטובת נושא חברתי חשוב, מבלי להתבונן רק במעשי העבר. "אני חושב שעיני רוצה לעזור למחאה ובחר נושא ראוי. ההסתדרות היא שקידמה את סעיף תשעת החודשים בחוק עובדי כוח אדם, ופועלת נגד תופעת עובדי הקבלן זה שנים", אומר ספיבק. "ההסתדרות רוצה להגיע לאותה המטרה כמו כל מי שחותר לצדק חברתי ומשתף פעולה, מה רע בזה?"

מההסתדרות נמסר בתגובה: "כל ניסיון ליצור איבה בין העובדים המאורגנים לבין עובדי הקבלן - נידון לכישלון. אף גורם אינטרסנטי כזה או אחר לא יצליח לפגוע במאבק שלנו".