טרכטנברג: "כלכלת שוק לא מרוסנת מצמיחה כוח שוק דורסני ומונופליסטי"

הרכב בית המשפט המחוזי בתל אביב, בראשותו של השופט יוסף גולדברג, דחה את ערעורו של עו"ד דרור חריש, על פסק דינו של בית המשפט השלום, אשר דחה את תביעתו לחייב את יולי עופר וחברת האחים עופר נכסים לשלם לו דמי תיווך בסך של 110 אלף דולר.

ראשיתה של פרשה זו בשנת 1993, עת ייצג המערער את האחים נקש בעסקה במסגרתה הם מכרו לחברת עופר נכסים 50.01% ממניות חברת חוף האלמוג, בתמורה ל-22.1 מיליון דולר. בעת שנחתמה עסקה זו, הסכימו הצדדים כי לאחים נקש תינתן אופציית PUT לפיה היא תוכל לחייב את עופר נכסים לרכוש ממנה 25% נוספים ממניות חוף האלמוג, בתמורה ל-11 מיליון דולר. שנה לאחר ביצוע העסקה מימשו האחים נקש את האופציה.

המערער, אשר קיבל לידיו לאחר חתימת הסכם דמי תיווך בסך של 221 אלף דולר (1% מגובה התמורה ששולמה בעת חתימת החוזה), דרש מעופר נכסים להעביר לו 110 אלף דולר נוספים, בעקבות מימוש אופציית ה-PUT. לטענתו, בעת שנחתמה העסקה הוסכם כי הוא יהיה זכאי לדמי תיווך בשיעור של 1% מכלל העסקה.

בית משפט השלום דחה את טענת עו"ד חריש, תוך שהוא ציין כי הנטל להוכיח את ההתחייבות לשלם דמי תיווך בעסקת האופציה, מוטל עליו. בעקבות פסק הדין של בית משפט השלום, עירער עו"ד חריש לבית המשפט המחוזי תוך שהוא טוען, בין היתר, כי חוזה התיווך כלל גמירות דעת לשלם גם עבור עסקת האופציה המאוחרת, וכי חלוקת החיובים נשוא החוזה לשלבים, היתה מלאכותית.

בית המשפט המחוזי קבע כי משנקבע שההסכמה של עופר נכסים לתשלום דמי תיווך היתה לתשלום סופי בגין העסקה על כל מרכיביה, אין עוד מקום להשלמת חסר בחוזה. המערער חויב לשלם ליולי עופר ועופר נכסים, אשר יוצגו בהליך ע"י עו"ד עופר צור ממשרד עוה"ד י.גורניצקי ושות', סך של 20 אלף שקל (ע"א 1713/00).