בריטניה מוכרת פיסות היסטוריה כדי לפנות קרקע למגורים

הביקוש העצום לנדל"ן בבריטניה מצריך בנייה של יותר מ־200 אלף דירות בשנה, כמות שקצב הבנייה הנוכחי אינו מצליח אפילו לגרד. כחלק מהמאמצים להגדיל את ההיצע בשוק, וגם לכסות את הגירעון הממשלתי, מעמידה ממשלת בריטניה למכירה שורה של בניינים, חלקם בעלי מורשת היסטורית ובמיקומים הטובים ביותר בלונדון.
אחד המבנים שעומד למכירה הוא בניין הסקוטלנד יארד ברחוב ויקטוריה, שבו שוכן המטה הראשי של משטרת לונדון מאז 1967.
הסיבה למהלך היא הרצון לחסוך כסף, אך גם העובדה שהתשתית בבניין הותקנה בשנות השישים ועלות אחזקתה גבוהה. משטרת לונדון רכשה את הבניין ב־2008 תמורת 124.5 מיליון ליש"ט ועלות התפעול שלו היא 11 מיליון ליש"ט בשנה. עם הבניין ייסגרו עוד לפחות ארבע תחנות משטרה.
תקופת המלך אדוארד
גם מכבי האש בלונדון מצמצמים נוכחות. שירותי הכיבוי החליטו לסגור ולמכור עשר תחנות. התחנה שעשויה להניב את המחיר הגבוה ביותר היא זו בשכונת נייטסברידג', מרחק דקה הליכה מחנות הכלבו היוקרתית הרודס. הבניין שבו שכנה נבנה בתחילת המאה ה־20, בתקופת המלך אדוארד, והוא סגר את שעריו בתחילת השנה בתום שירות של 106 שנים. ארגון העובדים של מכבי האש הודיע שסגירת התחנות תסכן את ביטחון התושבים, אולם ראש עיריית לונדון בוריס ג'ונסון הבטיח שהם לא ייפגעו מהמהלך.
תחנת מכבי האש בנייטסברידג' . בניין נוסף, שכבר נמכר תמורת 53 מיליון ליש"ט, הוא תחנת הרכבת התחתית ברומפטון רוד שנסגרה
ב־1934, ושימשה לאחר מכן כמרכז פיקוד במלחמת העולם השנייה.
עוד יימכר משרד המלחמה הישן של בריטניה, שנבנה ב־1902 ושימש בין היתר את ראש הממשלה וינסטון צ'רצ'יל.
מכירת הבניינים הללו היתה רק הקדמה לתוכנית בהיקף גדול הרבה יותר, תוכנית שתחבר את כל פיסות הנדל"ן של ממשלת בריטניה ותיתן לציבור את הזכות להתמודד על רכישתן. התוכנית, שנקראת "הזכות לערער" (Right to Contest), הושקה בתחילת השנה והיא תאפשר ליחידים ולחברות לטעון שמבנה או קרקע ממשלתית אינם מנוצלים כהלכה ולכן צריכים להימכר.
"אם הציבור או כל ארגון רואים שלא משתמשים בקרקע או בבניין ממשלתי באופן אפקטיבי, הם יכולים לבדוק אם ניתן להשתמש בקרקע הזו לבניית נדל"ן למגורים", מסביר ל"כלכליסט" רוג'ר טאסטיין, מנכ"ל חברת הייעוץ התכנוני נקסוס פלנינג. טאסטיין עובד במשך יותר משני עשורים בתחום עבור הסקטור הציבורי והפרטי.
הליך הערעור על השימוש הממשלתי בנכסים אמור להיות פשוט: מילוי טופס ופירוט הסיבות לערעור. אם הסיבות בטופס יתבררו כאיתנות — הבניין יימכר. "אם יש למשל בסיס צבאי מחוץ לעיר איפשהו, שלא משתמשים בו בצורה אפקטיבית", מדגים טאסטיין, "ואפשר להראות שלא משתמשים בו בצורה אפקטיבית ולכן אין בו בעצם צורך, הם יהיו חייבים להביא את זה לשוק: למכור את הנכס לבניית נדל"ן למגורים".
מובן שהממשלה אינה הולכת למכור את דאונינג 10 או את ארמון בקינגהאם, אלא רק בניינים שהיא יכולה להסתדר בלעדיהם. אחת המטרות של התוכנית היא להקל את משבר הדיור, אולם טאסטיין סבור שההשפעה עליו תהיה מינימלית והמטרה האמיתית של התוכנית היא שונה.
"הסיבה למדיניות הזו היא לגרום לממשלה להביט באופן יותר פרו־אקטיבי על הנכסים שלה, לזהות בדיוק למה היא זקוקה ולמה היא לא זקוקה. ואם היא לא זקוקה לקרקע לצרכים תפעוליים, הקרקע תשמש לבניית דירות. אלא שלא הולכת להיות לזה השפעה משמעותית על שוק הדיור מכיוון שהביקוש למגורים גבוה מאוד בבריטניה".
הקרבה תקציבית ופוליטית
אחד הפתרונות היחידים למצוקת הדיור בבריטניה הוא בנייה של יישובים חדשים למאות אלפי תושבים ליד לונדון. לפי העיתון "הדיילי טלגרף", הממשלה הכינה דו"ח שהמליץ על הקמת שתי ערים חדשות בדרום אנגליה, אולם ראש הממשלה דיוויד קמרון התעלם ממנו. מנגד, יושב ראש האופוזיציה אד מיליבנד הבטיח לבנות 200 אלף דירות חדשות בשנה בארבע ערים חדשות אם יזכה בבחירות בשנה הבאה. "הבטחתי הבטחה איתנה: תחת ממשלת הלייבור הבאה בריטניה תבנה כמעט 200 אלף בתים בשנה עד 2020. נדבך מרכזי יהיה בניית ערים חדשות במיקומים בני־קיימא היכן שאנשים רוצים לחיות, כפי שעשו בדורות הקודמים", ציין באחרונה.
מטה הסקוטלנד יארד בלונדון . צילום: אימג'בנק, Gettyimages לדברי טאסטיין, הקמת יישובים חדשים דורשת הקרבה תקציבית ופוליטית, שעמה הממשלה איננה מוכנה להשלים. "הממשלה צריכה לתכנן יישובים חדשים וגדולים כדי לנסות להגיע לפתרון ארוך טווח. הבעיה עם יישובים חדשים היא התשתיות שצריך לבנות כדי לגרום ליישובים האלה למשוך אליהם תושבים. והתשתיות האלה מאוד יקרות: כבישים, בתי ספר, מסילות וכדומה.
השקעה ביישובים כאלה תהיה פרויקט ממשלתי עצום. הממשלה כבר השקיעה ברכבת מהירה מלונדון למרכז אנגליה (HS2) והיא תצטרך התחייבויות דומות כדי להקים יישובים חדשים. לא יהיה פתרון מהיר למשבר הדיור, בעיקר בלונדון ובדרום־מזרח אנגליה, היכן שהוא חמור במיוחד".
האם בכלל קמים היום יישובים חדשים?
"אנחנו כרגע מתכננים כפר עירוני של כ־5,000 בתים על הכביש בין ברמינגהאם ללונדון. יש יישוב חדש צפונית לקיימברידג' של 10,000 בתים ועוד אחד באותו הגודל מחוץ לאקסטר. הממשלה למעשה צריכה לבנות עיירות חדשות כמו מילטון קיינס, עם אוכלוסייה של 200 אלף, כך שמדובר ב־100 אלף בתים. זה יצריך התערבות ממשלתית גדולה כדי שזה יקרה, ואין שום הצעה כזו כרגע על סדר היום של הממשלה".
שוק שכירות עצום
למה זה בעייתי מבחינה פוליטית?
"לפני כמה שנים העבירה הממשלה חוק שאישר את קבלתן של יותר החלטות לרמה המקומית — לרשויות המקומיות. יהיה קשה לממשלה לעשות פרסה בנושא הזה מכיוון שיבקרו אותה על זגזוג. הממשלה צריכה 200 אלף בתים חדשים בכל שנה ב־20 השנים הקרובות. כבר שנים רבות שלא בונים בקצב הזה. במונחים של קצב הבנייה, המערכת הנוכחית לא עובדת".
מבחינה תכנונית, האם יכול להיות לנו יותר מדי נדל"ן למגורים באזור אחד?
"במובנים מסוימים זה כבר קורה, בעיקר מסביב ללונדון. יש ביקוש עצום לנדל"ן בלונדון, ומה שזמין בשוק איננו בר־השגה לאנשים שעובדים בלונדון, אז הם מעמידים שוק שכירות עצום. רוב הדיור בלונדון הוא מושכר. כאשר הם רוצים לקנות, הם קונים מחוץ לעיר, כך שכבר נוצרים פרברי שינה שנועדו לשרת את לונדון. זה מפעיל לחץ על הרבה ערים ברצועה של 60–70 מייל מסביב ללונדון".
אז אולי שווה להעביר חוק של "הזכות לערער" גם על נכסים בבעלות פרטית שעומדים ריקים?
"אם אתה מסתכל על הגיאוגרפיה של נכסים ריקים, תראה הבדל בין הצפון לדרום. כרגע לונדון מובילה את כלכלת בריטניה. אנשים שבאים לעבוד בבריטניה וחברות שמשקיעות בה מתמקדים בלונדון ובדרום־מזרח אנגליה. יש הרבה נדל"ן ריק בערים בצפון, אבל אתה לא יכול להכריח אנשים שרוצים לגור בלונדון לעבור לצפון".