אהבה בלי מלים
ילד עם בעיות תקשורת שהתרגש מחמוס, ופעוטה עם שיתוק מוחין שמגיבה היטב לבעל חי: על הקסם שבטיפול בעזרת בעלי חיים
מה אתם מרגישים כשאתם מלטפים את פרוותו הרכה של חתול שמגרגר תחת ידיכם בהכרת תודה? וכשאתם מאמצים אל גופכם כלבלב קטן שמכשכש בשמחה בזנבו? מסתבר שהתחושה החמימה והנעימה הזו, המוכרת לכל חובבי בעלי החיים, תורמת לא רק להעלאת מצב רוחו של האדם אלא גם לשיפור במצבו הבריאותי. ליטוף בעל החיים והטיפול בו, מסייעים להורדת ערכי לחץ הדם, להאטת דופק הלב ומחזקים את תחושת האופטימיות והנינוחות.
טיפול בעזרת בעלי חיים (ובשמו המקצועי: זואו-תרפיה) נכלל בקבוצת הטיפולים שנועדו לסייע לאדם להתמודד עם קשיים פיזיולוגיים ורגשיים כאחד. במהלך הטיפול נעזר המטפל בבעלי חיים לצורך יצירת קשר בין המטופל והחיה. דרך מערכת היחסים הנוצרת בין המטופל לבעל החיים, מתקרב המטפל אל המטופל ומסייע לו במצוקות ומכאובים. בשנים האחרונות, עלתה שכיחות השימוש בשיטה זו בקרב אוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים: ילדים הסובלים מפיגור שכלי, אוטיזם או מוגבלויות אחרות, קשישים בודדים שמשוועים לחום - כל אחד מהם עשוי להפיק תועלת מהמפגש הייחודי עם בעלי החיים.
"לעולם לא יצחקו עליך"
יפעת וישניה ועדי פישברג עוסקות מזה שמונה שנים בטיפול באמצעות בעלי חיים. לשתיהן ניסיון רב בעבודה עם בעלי חיים והן בוגרות בית הספר ווינגייט במסלול לרכיבה טיפולית. לפני ארבע שנים החליטו להקים את חברת "מימיקה", וסדר יומן העמוס כולל ביקורים בהוסטלים, בתי ספר, פנימיות, גני ילדים ועוד. לכל מקום הן מגיעות מצוידות בסוגים שונים של בעלי חיים, הישר מפינת החי שברשותן: אוגרים, שרקנים, עכברים, תוכים, חמוס, לטאות, והרשימה עוד ארוכה.
"הטיפול בעזרת בעלי החיים לא מיועד להחליף את שיטות הטיפול המקובלות האחרות", מדגישה עדי ומסבירה: "אנחנו רואות עצמנו חלק תומך במערך הטיפולי הכולל. כשאנחנו מגיעות לפנימייה ועובדות עם ילדים שנושאים צלקות פיזיות ובעיקר נפשיות עקב התעללות קשה במשפחה, אנחנו לא מתיימרות לפתור את המצוקה אלא רק לספק "כלי" עזר נוסף על הפסיכולוגים, העובדים הסוציאליים או הרופאים. ילדים רבים מרשים לעצמם להיפתח דווקא בנוכחות בעלי חיים, להסיר את ההגנות ולהיות חשופים ופגיעים מול החיה. לרובם קל יותר להתקרב אל בעל החיים ולהתחיל צעדים ראשונים ביצירת קשר, בהשוואה לתהליך המתבצע מול בן-אדם."
יפעת שופכת אור על מערכת היחסים המיוחדת הנרקמת בין המטופל לבין בעלי החיים: "הקשר עם החיה מתבסס על חוויות נעימות בלבד. אין כאן מקום לביקורת או שיפוטיות, שנכללים לפעמים במערכות יחסים אנושיות. בעל חיים הוא נטול אינטרסים וההיגיון שלו פשוט: אם תעניק לו אהבה, הוא יחזיר לך שבעתיים והעיקר – תמיד יקבל ויאהב אותך בדיוק כפי שאתה. לבעל החיים לא אכפת אם האדם שמלטף אותו סובל מלקות למידה, אם הוא מוגבל בתנועותיו או שהמחשבה שלו איטית מהממוצע; הוא לא יתנשא או ילגלג עליו, ומהסיבות הללו, הטיפול בסיוע בעלי חיים אידיאלי במיוחד לאנשים באוכלוסיות בעלי צרכים מיוחדים."
החרדון כמיקרוקוסמוס
את החיות בוחרים בהתאם לסוג האוכלוסייה, במחשבה מכוונת לקלוע למטרה הטיפולית הרצויה. דרך הצפייה בבעלי החיים מתעוררות לעתים קרובות שאלות שמסייעות לקדם את המהלך הטיפולי, על ידי נגיעה לחייהם האישיים המורכבים של המטופלים. כך למשל, משפחת עכברים עשויה להוביל לדיון אודות היחסים במשפחה המורחבת של המטופל, והחרדון בעל שלוש הרגליים, יתרום לשיחה על מגבלה גופנית והשלכותיה.
במהלך שנות עבודתן, צברו עדי ויפעת סיפורים אישיים מרגשים אודות ההשפעה המיוחדת של בעלי החיים על בני האדם. יפעת נזכרת בילד כבן 10, אותו למדה להכיר במהלך ביקוריה בפנימייה בדרום הארץ. הילדים בפנימייה הוצאו מבתיהם בצוו בית משפט היא מספרת, "ולמרות גילם הצעיר, כולם הספיקו להתנסות בחוויות הכואבות ביותר שאפשר לדמיין. אמו של הילד הזה למשל, התאבדה בנוכחותו. עדי ואני הקמנו פינת חי בפנימייה, ולימדנו את הילדים כיצד לתחזק אותה ואיך לטפל בחיות. יום אחד השתחרר אחד הברווזים, נמלט החוצה וננשך על ידי כלבים. הוא נפצע אנושות, והווטרינר העלה את האפשרות להרדים אותו. הילד פשוט סירב לקבל את הפתרון הזה. הוא טיפל בברווז כל יום בעקשנות ובמסירות, ואחרי תקופה ממושכת הברווז החלים לגמרי, לתדהמתו של הווטרינר. אם הילד לא היה נלחם על חייו של הברווז, אין ספק שהוא לא היה שורד."
החמוס עושה את ההבדל
כיוון שהתקשורת עם בעלי החיים מתקיימת גם ללא שפה מדוברת, היא מאפשרת גם לילדים שמתקשים בתחום השפתי ליצור קשר ולפתח מערכת יחסים שאינה מבוססת על מילים. עדי מספרת על עידו (שם בדוי), נער מופנם המתקשה ביצירת קשרים עם סביבתו: "הוא מסוגר מאוד, בפגישותינו הראשונות הוא לא יצר קשר עין, השפיל מבט ובקושי השיב כשדיברתי אליו." עידו לא התרשם מהאוגרים או הארנבונים שהביאה עדי, אבל השינוי התחולל ביום בו הגיעה עדי לפגישה ובידיה אורח חדש: החמוס מלכישוע.
"העיניים שלו נדלקו", היא מתארת את המהפך, "קשה להסביר את השינוי, שהתבטא קודם כל בהבעה על הפנים שלו, ואחר כך גם בהתנהגות." עידו התאהב במלכישוע במהירות וגם החמוס לא נותר אדיש. רק בזרועותיו של עידו נרגע החמוס השובב, הסכים לשכב על גבו ולהניח לעידו ללטף את בטנו, ועל אף נטייתו של מלכישוע לנשוך פה ושם את כפות הידיים האוחזות בו, את אצבעותיו של עידו לא נשך מעולם.
במקרים מסוימים, המפגש עם בעלי החיים מציע הזדמנות נדירה לגלות תגובה כלשהי אצל הילד. כך במקרה של ילדה בת 5 הסובלת משיתוק מוחין חמור, אותה פוגשת יפעת במסגרת טיפול שבועי במעון לילדים בעלי לקויות קשות.
יפעת: "היא שוכבת על מזרן, כמעט לא מזיזה את איברי גופה ואינה מסוגלת לדבר. כשאני מגיעה עם החיות היא מחייכת, מתרגשת ומשמיעה קולות. אם אני מניחה בעל חיים בידי ילד אחר לפני שאני מגיעה אליה, היא מיד מתחילה לבכות. משהו במפגש עם בעלי החיים דווקא, מעורר בה את הרצון לתקשר וזה מרגש לראות את זה."