הארנב והצב ומה שביניהם

רוב האנשים במחוזותינו חיים בקצב חיים מטורף. הזמן רץ והם רצים איתו, ממהרים, מספיקים, מתקתקים, ומתלוננים על זה שיש רק 24 שעות ביממה. אידיאל החיים המהירים - פרי המחשבה המערבית המודרנית - ניכר בכל, ואנשים אוכלים מהר, צורכים מהר ומחפשים מיני דרכים יצירתיות להתייעל, לדחוס ולקצר תהליכים בתוך המרוץ.

"אנו נעים מעולם שבו הגדול אוכל את הקטן, לעולם שבו המהיר אוכל את האיטי", אמר זה מכבר פרופ' קלאוס שוואב, המייסד והנשיא של הפורום הכלכלי העולמי. אמירתו של שוואב מעידה על הלחץ המופעל על הפרט לעלות על מסלול החיים המואץ, ולהיות זריז על מנת לשרוד. לאור תפיסה שכזו, אין זה מפתיע שמספרם של טרוטי העיניים שמסתובבים בינינו הולך וגדל, שיותר ויותר אנשים חיים על קפה ושאר ממריצים וחושבים שהכינוי וורקוהוליק הוא סוג של מחמאה.

אל מול מציאות זו, שבה זמן הוא כסף וכסף הוא הכל, קמות להן תנועות שמואסות בדופק המסחרר של החברה המודרנית, ויוצאות בקריאה להוריד הילוך. בין תנועות ההאטה למיניהן אשר קוראות לחינוך נינוח, אכילה שלווה, כלכלה מתונה ועוד, צומחת לה תנועת של ערים איטיות, או בשמה המקורי באיטלקית מתגלגלת - Cittaslow. אל מול ערי המטרופולין הענקיות שהחיים בהן מתנהלים ללא הפסקה, בערים האיטיות הפנימו את מוסר ההשכל מהתחרות בין הצב והארנב, ומיקמו בראש סדר העדיפויות את האיכות ואת הנינוחות.

לא רוצים את מקדונלד'ס

ארגון הערים האיטיות נוסד באיטליה בשנת 1999 על ידי ארבעה ראשי העיירות אורביטו, גרבה אין-קייאנטי, פוזיטנו וברא. הארבעה ספגו את השראתם מתנועת הסלואו פוד (מזון איטי), אשר הוקמה באיטליה בשנת 1986, כתגובה על פתיחת סניף מקדונלד'ס במדרגות הספרדיות ברומא. בדומה לערכים שחרטו על דגלם שוחרי המזון האיטי, ביקשו ראשי העיירות להפוך את קהילותיהם לשלוות, בריאות וידידותיות. בנוסף הם ביקשו לשמר ולפתח מסורות מקומיות אל מול תוצרי הגלובליזציה אשר הופכת לתפיסתם את ערי העולם לאחידות ונטולות אופי, ומאיימת להשאיר אותנו עם מורשת תרבותית שמסתכמת ברונלד מקדונלד וקניוני ענק מבית וול-מארט. כדי לעשות כן התחייבו מייסדי התנועה להחיל בעיירותיהם סדרת עקרונות הכוללים יצירת סביבת חיים רגועה, צמצום הזיהום הסביבתי, שימור ופיתוח של המלאכות המסורתיות, הגידולים החקלאיים והמטבח המקומי. בנוסף הם שמו לעצמם כמטרה להיעזר בטכנולוגיה מתקדמת כדי ליצור חברה בריאה ורגועה יותר, וכן לפתח את הכלכלה המקומית באופן שיאפשר לחיות בנחת מבלי לכלות את משאבי הטבע ולהיות לנטל כבד מנשוא על הסביבה.

מאז אותה פגישה התאגדו תחת לוגו החילזון של הארגון מעל 100 ערים, וכיום ניתן למצוא ערים איטיות גם בספרד, בריטניה, קרואטיה, פורטוגל, נורבגיה, אוסטריה, פולין, גרמניה ואוסטרליה. על מנת להצטרף אל התנועה ולשאת את השם "עיר איטית" על הערים המועמדות לעמוד בדרישות מחמירות למדיי. ראשית על אוכלוסיית העיר למנות פחות מ- 50,000 תושבים, שנית - על העיר לענות על לפחות חצי מרשימת הקריטריונים שהתווה הארגון כמדד לעיר איטית. הרשימה הארוכה מונה 54 מדדים ביניהם הפחתת זיהום ורעש, איסור על שימוש בהנדסה גנטית, איסור על התקנת אזעקות בכלי רכב ועל הצבת אנטנות טלוויזיה גבוהות, חובת הסרת שלטי ניאון ושלטי פרסום חוצות, עידוד מסעדות משפחתיות, פיתוח חקלאות אורגנית, מיחזור, סלילת שבילי אופניים בכל רחובות העיר, שימוש בתחבורה אלטרנטיבית, והרשימה עוד ארוכה. עיר אשר עומדת בתנאי הקבלה הבסיסיים נבחנת על ידי נציגי הארגון, ואם זכתה להימנות על המועדון האקסקלוסיבי תידרש בעתיד לשפר הופעתה ולפעול לטובת ישום כל הקריטריונים ברשימה.

מזון מיושן במערה ומימן כדלק החדש

על אף הסטנדרטיזציה והתביעות המחמירות של הארגון מהערים החברות בו, נראה כי הערים האיטיות מיישמות את ערכי התנועה בשלל דרכים מגוונות שמייחדות אותן. למשל, העיירה צ'יאבנה שבאלפים האיטלקיים מתייחדת בניסיונותיה לשמר מוצרי מזון שהולכים ונעלמים מהעולם. העיר ידועה בשל יצור בשר עז משומר שטעמו מופק על ידי כך שמיישנים אותו במערות נידחות באלפים.

בעיר אורביטו לעומת זאת בחרו לשים דגש על חלופות לתחבורה המזהמת והעיר הפכה לחלוצה בתחום האנרגיות המתחדשות, הודות לאימוץ המימן כדלק אלטרנטיבי. הפעילות באורביטו בתחום התחבורה היא ראיה אחת מני רבות לכך שעיר איטית אינה בהכרח עיר שחוזרת אחורה בזמן ומתענגת בנוסטלגיה על סגנון חיים נוסח ימי הביניים. הקהילות האיטיות מצהירות כי הן שואפות להיות בחזית התכנון האורבאני, להשתמש בכלים שמקנים פיתוחים טכנולוגיים חדישים, כדי לצעוד קדימה, לחיות חיים מודרניים בקצב שפוי ובעצם לעשות את אותם הדברים, אבל לאט.