בקובה "אוכלים מקומי" כבר שנים
הגינות העירוניות שגשגו בקובה אחרי קריסת ברית המועצות. עכשיו הן חוזרות ובגדול, בעקבות ההרס של השדות החקלאיים שגרמו ההוריקנים האחרונים
אחרי קריסת ברית המועצות ב-1991, קובה שתלה אלפי גינות עירוניות שיתופיות, כדי לקזז על המכסות המופחתות של המזון המיובא.
כעת, אחרי ששלושה הוריקנים חיסלו 30% מהיבולים החקלאיים של קובה, המדינה הקומוניסטית פונה שוב לגינות העירוניות כדי לשמור על תזונת תושביה.
כ-15% מהמזון בעולם מגודל באזורים עירוניים, לפי מחלקת החקלאות של ארצות הברית. נתון זה צפוי לצמוח, על רקע העלייה במחירי המזון, הצמיחה באוכלוסיה העירונית והחששות הסביבתיים הגוברים.
מאחר והם מוכרים ישירות לקהילה שלהם, החוות העירוניות לא תלויות בתחבורה והן חסינות לחוסר היציבות במחירי הדלק, יתרון שרק עכשיו מתחיל לקסום לאנשים, על רקע העלייה של תנועות "לאכול מקומי" במדינות העשירות.
בקובה, שגשגו הגינות העירוניות במגרשים פנויים, לצד חניות, בפרברים ואפילו על גגות הבתים.
הם צמחו מתוכנית צבאית ליצירת אפשרות לאספקה עצמית של קובה במקרה של מלחמה.
גם לפני ההוריקנים, הגינותהפכו לפופולריות ביותר- עם אספקת מחצית מהירקות הנצרכות בקובה, המייבאת כ-60% מהמזון שלה.
בפרבר אלאמר בהוואנה, חברי קואופרטיב הגינות מקבלים משכורת ונתח מרווחי הגינות המקומיות, כך שככל שהם צומחים, הם מרוויחים יותר. הממוצע עומד על 42.75 דולר לחודש, כפול מהשכר הממוצע.
הגינות מוכרות את היבול ישירות לקהילה, ומתוך הכרח מגדלות אותן באופן אורגני.
כשברית המועצות נפלה, אספקת הנפט לקובה הצטמצמה לידי טפטוף, ופגעה בחקלאות הממשלתית הגדולה. חומרי ההדברה כימיים הוחלפו עם הררים של דשן עשוי גללים, וחרקים מועילים נכנסו לשימוש במקום מדבירי חרקים. "לקחנו את החקלאות האורגנית לרמה החברתית", אומר אחד החקלאים העירוניים.
עוד על "לאכול מקומי":
אתר 100Mile diet
על משבר המזון בעברית