חיות בתחפושות

מדי שנה בחג הפורים, נוהגים ילדי ישראל (וגם כמה מבוגרים שמתקשים להיפרד מהמנהג), לעטר את פניהם בצבעים ססגוניים, להתלבש בבגדים לא שגרתיים ולמשך יום אחד- להסוות את זהותם ולהתחזות למישהו אחר.

את הביטוי "לא כל יום פורים" מכיר כל אחד, אולם להבדיל מההולכים על שתי רגליים, בממלכת החי מקפידים להתחפש כל השנה. מבחינתם כל יום הוא בהחלט פורים, ואין מדובר במשחק משעשע אלא במקרים רבים בעניין של חיים ומוות.

כשהמילה "הישרדות" מייצגת מלחמת קיום יומיומית של ממש ולא רק סדרת ריאליטי, בעלי החיים נאלצים להתאים עצמם לתנאי האקלים בסביבת המחייה, ונדרשים גם להגן על עצמם מפני טורפים שמעמידים את חייהם בסכנה. כיצד יצליחו לבלבל את עיניהן של החיות המשחרות לטרף, ולזכות ביום נוסף של חיים בטבע? התשובה פשוטה וצבעונית: הסוואה.

מזוקן, אבל חרדון

בעלי החיים מאמצים צבעים התואמים להפליא לסביבת המחייה שלהם, וכך נוכל לזהות בקושי את גופו של החרדון המזוקן הפוסע באיטיות על ענפי עץ, מהלך על החול או ניצב ללא תנועה על אבן.
הגוונים המקשטים את גופו של החרדון משתלבים בהתאמה עם צבעו של החול, גווני הסלעים וענפי העצים, ומקשים על בעלי החיים האחרים לאתר אותו בתוך תמונת הנוף הכללית.

לטאה צנועה וממזרית

גם לטאת החוֹמֶט מסתפקת במלבושים צנועים, בצבעים שאינם מנקרי עיניים, ומתאימה עצמה לסביבת המחייה. כשהיא עומדת על ענף בלי תזוזה, אפשר בקלות לטעות ולחשוב כי מדובר בחלק מגזע העץ, וזוהי בעצם, המטרה כולה.

הזיקית - מלכת ההסוואות

הזיקית משכללת את מיומנות ההסוואה בעזרת יכולת שינוי מרהיבה: היא מסוגלת להחליף את צבעי גופה בהתאם ל"תפאורה" בה היא נמצאת ברגע נתון. באמצעות התמזגותה עם הרקע, היא מגדילה את סיכוייה להישאר נסתרת מעיני הטורפים ולהרוויח את חייה בכל פעם מחדש. האופן בו גופה של הזיקית משנה צבעו כאשר מחליפים את הרקע עליו היא עומדת, הוא ללא ספק מהמראות המרשימים שקיימים בעולם החי.

חוגגים פורים באוסטרליה

מֵערְבוֹת אוסטרליה מגיעה ציפור האֵמוֹ, השנייה בגודלה אחרי היען. את גופן של הציפורים הבוגרות מכסה שכבת נוצות בצבע אחיד, אולם הגוזלים הרכים מתאפיינים בפלומה מפוספסת בגווני שחור וחום-בהיר. הפסים שעל גופם נועדו לטשטש את צורתם בסבך הצמחייה, בעודם פוסעים אחרי אמם, ולהקשות על טורפים רעבים במשימת איתור הגוזלים.

מהצפרדע עד לדוב

בעלי חיים נוספים משתמשים בטכניקות ההסוואה והטשטוש כדי להיעלם בתוך תפאורת סביבת המחייה שלהן, כגון הצפרדע הירוקה שמתמזגת עם צבעי העלים עליהם היא מקפצת; דוב הקוטב הלבן, שמשתלב היטב בתוך מרחבי השלג הצחורים שסובבים אותו; או הצב הסודני גדול המימדים,
ששריונו המחוספס מקנה לו מראה דומה לסלע, וכאשר מכניס הצב את ראשו פנימה ומכווץ רגליו לכיוון פנים השריון – נדמה שלפנינו ניצבת אבן גדולה, ולא יצור חי ונושם.

איזו מין שלווה

זוכרים את סיפור הילדים על הביצה שהתחפשה? מסתבר שאצל השלווים, אין זו אגדה ואפילו הביצים טורחות להתחפש. נקבת השלו מטילה את הביצים בתוך גומחה באדמה, וכדי לא לגרות את התיאבון של עופות הטרף והחיות הרעבות שמחפשות מזון, קליפת הביצים צבועה בגווני חום. צבעי הביצים משתלבים בצבעי האדמה ומלאכת הטשטוש מעניקה לכל גוזל סיכוי משופר להגיע בשלום אל שלב הבקיעה מהביצה.

סוכריית הגומי של הטבע

נחש הפתן האלמוגי מדגים שיטה נוספת להתגוננות מפני הסכנות האורבות בטבע: חיקוי. נחש הפתן האלמוגי אינו ארסי, עובדה שעלולה לגבות ממנו את מחיר חייו במפגש חסר מזל עם חיה רעבה. אין לו יכולת לנטרל את טורפיו באמצעות הכשה קטלנית, ולכן הוא חייב למנוע מהם להתקרב אליו מלכתחילה. לשם כך הוא משתמש בצבעי אזהרה בוהקים במיוחד: לאורך גופו האדום מצוירות טבעות בצבעי שחור וצהוב, ולא במקרה אלה גם הצבעים המאפיינים את נחש הזעמן האלמוגי, נחש ארסי שפגיעתו קשה. בעלי החיים מזהים את צבעי האזהרה ומעדיפים לשמור מרחק בטוח מהנחש ה"המסוכן".