הסדרה החדשה של הוט עמוסה מדי. למעט המעריצים של עוז זהבי, לא ברור לנו מי יבוא לצפות ב-4:20

במקום לספר בפשטות על אבא שיעשה הכול בשביל להשיג קנאביס לבת החולה שלו, ב-4:20 סיבכו את העניינים עם יותר מדי דמויות שלא ברור למה צריך אותן, סיפורים מפותלים ולא קשורים - ואפילו קו עלילה על פינוי בינוי. די כבר | ביקורת טלוויזיה

עוז זהבי, יובל שרף, דולב מסיקה, נווה צור, חנן סביון, 4:20
4:20 | צילום: אוהד רומנו ובאדיבות HOT ו-NEXT TV

כמו שיש דרמה, אימה, קומדיה או מתח, אני חושב שצריך להיות ז'אנר שנקרא גם "סדרה של הוט". זו סדרה עם רעיון טוב אבל בשביל שהיא תהפוך להיות כזו שאפשר לשדר שלוש פעמים בשבוע, עם המון פרקים - כנהוג אצל הוט - הכול צריך להיות מאוד דרמטי, מאוד אינטנסיבי ועם המון דמויות ועלילות, כך שכל הרעיון הטוב מיד יהפוך להיות טלנובלה.

זה מה שקורה ב-4:20. כשצופים בה קשה שלא להרגיש שעשו פה סיבוב כמו שעשו לחנן עמיר וגיא סביון בעספור, הסדרה שיכלה להיות סדרה חמודה על ארבעה חבר'ה שגרים בקראוון ומגדלים קנאביס אבל במקום זה הייתה אופרת סבון עם עשירים, עניין וגילת אנקורי.

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

ב- 4:20 יש בסיס עלילתי חזק: אסי וניבי (עוז זהבי ויובל שרף) הם גרושים והורים לגאיה (עמנואל פפר, הבת של אורי פפר ויעל גולדמן). גאיה חולה באפילפסיה קשה ומטופלת בשמן קנאביס במסגרת מחקר כלשהו. כשילד מטופל אחר מתמוטט בגלל אותו שמן והמחקר מבוטל, אסי יוצא להשיג את התרופה בכל מחיר ולשם כך הוא נעזר בצמד דילרים כושל שהסתבך בחוב (דולב מסיקה ונווה צור). מולם עומדים עבריינים וחברות תרופות שרוצות לשמור לעצמם את הכסף המתוק.

עוז זהבי, 4:20
שום כיף לא עובר מרגעי העישונים ושום אמינות אין בסצנות המכירה והקנייה של החומר. זהבי | צילום: צילום: אוהד רומנו ובאדיבות HOT ו-NEXT TV

על פניו נשמע סיפור טוב, אבל כבר מהתקציר אפשר לשמוע את ההסתבכות: ילד מתמוטט בגלל השמן אולם אסי טוען שזו לא הסיבה להתמוטטות. למה? למה זה לא יכול להיות סיפור על אבא שנכנס לעסקי הקנאביס כדי להציל את הבת שלו? למה צריך עוד הסתבכויות וטוויסטים ונוכלים? אם נשווה לסדרת סמים אחרת - שובר שורות - שם הסיפור פשוט: מורה לכימיה מגלה שיש לו סרטן ומתחיל להכין קריסטל מת' כדי שיהיה כסף למשפחה שלו אחרי מותו. זהו. פשוט. אבל לא בסדרה של הוט.

כאן, לא רק שתהיה עלילה בלשית אלא שיתווספו לכך גם מיליון דמויות שלא ברור למה צריך אותן. לפושעים יש סיפור, לבעל חברת התרופות יש סיפור, משהו עם פינוי בינוי (כן, גם את הנושא הזה דחפו) ויש איזה צרפתי עם סיפור, ועוד איזה חרדי ודי כבר. כל כך הרבה סיפורים שלא ברור את מי זה מעניין פרט אולי לזוגות שיצפו בזה שלוש פעמים בשבוע, אולי כי מתים על עוז זהבי, וישאלו כל הזמן, "רגע, אז מה קרה עכשיו?".

ריבוי דמויות כזה גם מאוד מעקר אותן. מה האופי של ניבי, הדמות של יובל שרף? היא... ממממ… אימא. כן. והיא לא אוהבת מה שעוז זהבי עושה. אחלה אופי. ועוז זהבי? הוא קשוח. ומה הקונפליקט של הדילר הרוסי? הוא רוצה להתגייר אז אסור שידעו שהוא סוחר סמים. זה כה מונפץ שאפשר פשוט להרגיש את ישיבת הכותבים שבה הם אמרו לעצמם, "רגע, חסר קונפליקט", ומישהו אמר, "אה, הוא צריך להתגייר כדי שאימא שלו תוכל לבוא לגור כאן".

עוז זהבי, יובל שרף, 4:20
מה האופי של ניבי, הדמות של יובל שרף? היא... ממממ… אימא. כן. | צילום: באדיבות HOT ו-NEXT TV

הדילרים האלה אמורים להיות גם הרגע הקומי. בכל זאת, סטלנים. אבל ההחלטות התסריטאיות לגבי ההתנהלות שלהם ואיך שהם מגיבים אחד לשני כל כך מרגיזות ומופרכות, שמעט הקומדיה נעלמת. יותר מכך, התחושה היא שמי שכתב את הסדרה אף פעם לא עשה סמים או קנה סמים. קשה לי להאמין שזה המצב, בכל זאת תסריטאים בטלוויזיה, ועדיין - שום כיף לא עובר מרגעי העישונים ושום אמינות אין בסצנות המכירה והקנייה של החומר.

היוצרים הם עידו דרור ודוד דהן, מי שעומדים מאחורי סדרת הנוער גאליס. הגיוני. עוד סדרה שבה היו המון דמויות והמון טוויסטים ו-213 פרקים שנפרשו על פני שבע עונות. אתם יודעים נו, סדרה של הוט.