מחוזקות לעולם: ספיר, אווה, ניצן וליאור מעל השאר
שלב הביצועים לשירי המנטורים התגלה כמאתגר והקשה ביותר עד כה בתחרות, ובו הסתמן שארבע זמרות חזקות מצטיינות ושורדות, והשאר נאבקים בבינוניות
ג'וי נאג - "מלך"
דמיין שאין גן עדן, דמיין שאתה מלך, דמייני שאת מירי מסיקה, דמייני שאת שרה טוב כמוה. תרגיל קשה בדמיון מודרך. לא סתם מירי מסיקה כוכבת, היא זמרת גדולה. ולא סתם "מלך" להיט, זה שיר טוב. אבל הדמיון המודרך לא עזר והנעליים היו הפעם גדולות על ג'וי. לא יודע מה קרה לה בשבועות האחרונים. היא פתחה רגוע, כמו שהשיר מכתיב, והצליחה לא לזייף. בפזמון, כשמגיע הקצב, והמלודיה מתפתחת, הקול שלה היה אמור להיפתח, ולהצליח לבצע את השיר בעוצמה הנדרשת. ג'וי הייתה אמורה לפרוש ידיים מעל העיר ולטוס מעל העיר. אבל זה קרה רק חלקית. היא פתחה את הקול עד לנקודה מסוימת התאמצה והתאמצה והצליחה לא לזייף, שמרה על המלודיה, אבל הביצוע עצמו לא נשמע טוב. נשמע שהשיר גדול עליה. היא הצליחה לצלוח אותו, היא אפילו שרה בסדר את קטע המעבר בין הבית לפזמון שדורש מאמץ מיוחד, אבל התקשתה מאוד להצטיין. אולי היא הייתה צריכה לבחור שיר אחר.
ציון: 7.5
ריטה סולודוחינה - "אור הירח"
יש כמה וכמה דרכים לקחת שיר כמו "אור הירח" ולבצע אותו טוב. אפשר ללכת לכיוון רוקיסטי בועט ולהישמע מורד וזועם. אפשר להיות רך וחולמני ולהישמע מרחף ותמים. אפשר לנעוץ את השיר הזה כמו סכין בלב ואפשר להיסדק ולהישבר תוך כדי ביצוע. ריטה ניסתה להישמע קטנה, תמימה, כמעט ילדותית, ילדת פרחים, שאמורים להפוך לפרחים מורעלים עם קוצים. הבעיה היא שהיא לא הצליחה להיכנס עד הסוף לדמות, וביצעה את השיר באמצע מדי, שטוח מדי, לא מספיק משכנע. כמו ג'וי, גם היא לא זייפה ממש, אבל מצד שני גם לא הצליחה להביע את עצמה בתוכו באופן משכנע. היה שם תום והייתה שם תקווה, אבל היא לא הלכה עם שום דבר עד הסוף. הפרחים שלה כזמרת נפתחו רק חלקית. היא זקוקה לעוד מים חיים, לעוד אור שמש, לחומר בעירה וליד מטפחת.
ציון: 7.5
ניצן שייר - "אורות"
אם הניצחון ב"דה וויס" היה תלוי רק בצבע הקול, ניצן שייר הייתה זוכה בקלות. על זמר צריך יותר מצבע, והטכניקה, דרך הפקת הצליל, חשובה לא פחות, כי היא זו שמאפשרת לתת את העוצמה הדרושה בכל רגע נתון, לשיר את המלודיה, ולהישמע טוב. האתגר כאן היה גדול מאוד. אברהם טל הוא זמר עם טכניקה עילאית ולכן "אורות" הוא שיר קשה לביצוע, על אחת כמה וכמה כשמדובר בזמרת שהרבה יותר קשה לה להתחיל ממש נמוך ואז לטפס גבוה מלזמר כמוהו, כי הקול שלה באופן טבעי מתחיל ממקום גבוה יותר. לשייר, למשל, הייתה בעיה בפתיחה. היא הייתה צריכה לשיר טוב את הקטע הנמוך והייתה שם בעיה של דיוק והפקת צליל. אבל ככל השיר התקדם היא התחממה והשתפרה, וכשהגיע הפזמון והיה צריך לפתוח ולטפס היא הגיעה לאזורי הנוחות שלה ונתנה את מה שהיא יודעת, ועשתה את זה עם סטייל ונגיעה אישית. אהבתי שהיא לא דחפה עם כל העוצמה, ושמרה לעצמה את היכולת למצוא ניואנסים, ולקראת הסוף חזרה לרכות וזיקקה הבעה אישית מקסימה.
ציון: 9
רון עבדן - "אבא"
הלב יוצא לרון עבדן, שהתרגש באמת, עד דמעות. ובצדק. מדובר באחד מהמנוני הנשמה הבולטים במוזיקה הישראלית בעשור האחרון, של אחד משני זמרי הנשמה הכי גדולים שקמו בארץ (השני הוא בועז שרעבי). אפשר להתווכח האם צבע הקול של עבדן יפה יותר או פחות, זה עניין של טעם. מבחינת טכניקה הוא שר כאן בסדר, במיוחד במחצית הראשונה של הנאמבר, השקטה יותר. גם בחלק השני הוא היה בסדר, אבל לא הבריק. הבעיה עם שירים כאלה, שלפעמים הם עצמם יותר מרגשים מהביצוע של הזמר שמבצע אותם, וזה מה שקרה כאן. רון שר מכל הלב והנשמה והביא את עצמו באמת, עד הסוף, אבל השירה שלו לא ממש צמררה, לפחות לא אותי. כי שיר כזה, כל כך חזק, צריך זמר חזק, שהקול שלו יחדור בעוצמה אדירה ללב וינעץ אותו שם עד שהדמעות יזלגו מעצמן. עבדן זמר סביר, אבל חסר לו איזה "קיק", שילביש את השיר ב"וולה". חסרה לו הרגל המסיימת שתשים את הכדור ברשת.
ציון: 8
שיר קורן - "אם את הולכת"
הביצוע של שיר קורן היה בינוני מאוד. הבעיה שלה מתחילה בכך שנדמה שבכלל לא התחברה לשיר שהיא שרה, לא הרגישה אותו, לא התכוונה למילים. אולי היא הבינה על מה הן מדברות, אולי עמוק בפנים היא חשה בכל מילה ומילה, כלפי חוץ זה לא ניכר. היא נשמעה מרוחקת, כמעט מנותק, מהטקסט שהיא שרה, מהרגשות שיש בו. "אם את הולכת" הוא שיר שמדבר על אהבה נכזבת ועל התקווה להגשים אותה שוב ביום מן הימים. זה שיר שבו אברהם טל נפרד ממישהי ומקווה להכיר אותה מחדש. לכל זה לא היה ממש זכר בביצוע של קורן, שאולי שרה "נכון" ולא זייפה, אבל גם שרה "שטוח" מדי ונשמעה עצורה. כיוון שלא הייתה מחוברת רגשית לשיר, גם הקול שלה לא נפתח, ולפרקים היה נדמה שהיא מקריאה מספרים בתור בקופת חולים. בקטע האחרון בו ניגשה לטל ושרה קרוב אליו, נרשם מאמץ-יתר קולי בביצוע. בחירת שיר אחר הייתה עדיפה.
ציון: 6.5
ספיר סבן - "אל תלכי רחוק מדי"
ספיר סבן הלכה כאן רחוק פעמיים ואפילו שלוש. בפעם הראשונה היא חזרה 26 שנה אחורה, לשיר הנושא מאלבומו השלישי של שלומי שבת. בפעם השנייה היא ביצעה אותו בסגנון שלה, הדיוותי, הגדול מהחיים, המסולסל-יתר. בפעם השלישית היא הייתה מצוינת, שתיים-שלוש דרגות מעל יתר המתחרים. סבן נשמעה יציבה, בוטחת, זמרת עם "סנטר", עם עוצמה, שהשירה שלה ניצבת על אדנים חזקים. בבתים היא הייתה החלטית ונחושה, בפזמונים היא פתחה את הקול ונשמעה מדהים. שיר כזה אפשר לקחת או לכיוון הפאוור או לכיוון השבירה. סבן בחרה בכוח, בחגיגיות, בהוד ובהדר של הדיוות הגדולות וביצעה את זה כמו שצריך, כשבתוך הפאוור היא טענה מספיק רגש כדי שהשירה שלה תיגע בציפור הנפש. לקראת הסוף היא סלסלה בהגזמה, וקצת הלכה רחוק מדי. חוץ מזה, מושלמת. תענוג.
ציון: 9.5
ליאור קקון - "לא מגלה"
ליאור קקון שרה טוב. היא הייתה מדויקת, היא פתחה יפה את הקול בפזמונים. היא הייתה מספיק רכה בבתים ומספיק עוצמתית בפזמונים והגיע עד סופר-ווקאל מרשים. הכל היה בסדר גמור אצלה, ומכאן זה כבר עניין של רגש וטעם. בעיני סגנון השירה שלה כאן היה מאוד מיושן, לא במובן הטוב. היא שרה בסטייל של שנות השמונים, עם הרבה דרמה, עד כדי צעקה, דווקא במקום שאפשר היה הביע את הרגש גם בדרכים אחרות. בכלל, הנאמבר הזה שידר אייטיזיות, למשל בקצב שלו. השירה שלה לא ריגשה אותי. אני מעריך את היכולת והביצוע, וזה היה יפה ובנוי טוב והיא הגיע לשיא ברגעים החשובים, אבל אותי אישית זה פשוט לא ריגש. אולי גם השיר עצמו לא היה מסוג השירים שאיתם קל לייצר רגש. מצד שני, היא ייצרה אחלה ביצוע.
ציון: 9
עוד ברשת סלבס:
קרב הענקים של אביב גפן ואסי עזר
הקרב על רוסלנה: עומרי בן נתן VS שגיא ברייטנר
כמה תעלה לכם בובה בדמותה של גל גדות?
קרן פלס נגד צלמי הפפראצי: "F**k you"
לראות ולא להאמין: התוכי ששר כמו ריהאנה
