נתן דטנר כטוביה החולב הוא אייקוני, ובכל זאת - משהו ב"כנר על הגג" קצת פחות עבד הפעם

המחזמר שהוצג לראשונה לפני כ-60 שנה קיבל גרסה מחודשת אותה הפיק התיאטרון העברי. השירים הם עדיין אותם שירים סוחפים, העלילה תמיד מרתקת - וגם על השחקן הראשי כבר דיברנו. ועדיין, השחקנים שלצידו קצת אנמיים וגם הסאונד בהיכל התרבות היה בעייתי | ביקורת הצגה

כנר על הגג
כנר על הגג | צילום: גדי צדקה, באדיבות התיאטרון העברי

1964. המחזמר "כנר על הגג", המבוסס על סיפוריו של שלום עליכם, עולה על בימת תיאטרון ברודווי בניו יורק, קוטף תשעה פרסי טוני, סוחף אחריו מאות אלפי אנשים והופך לסרט. פאסט פורוורד לשנת 2023: המחזמר "כנר על הגג" עולה על בימת היכל התרבות בתל אביב וסוחף אחריו מאות אנשים שהגיעו בפעם המי-יודע-כמה לצפות בנתן דטנר מגלם את טוביה, היהודי העני ונותן את גרונו ומרצו עד כלות כדי לבדר אותם.

זוהי הפעם החמישית שנכחתי במחזמר המופלא הזה, שכתב ג'וזף שטיין ותרגם לעברית דן אלמגור. עד הפעם הזו נכחתי בארבע הצגות של "כנר על הגג" תחת המטרייה של תיאטרון הקאמרי, שהיה הבית של המחזמר המוצלח במשך שמונה שנים (2016-2008). אחרי 500 הצגות, ירד המחזמר מהבמה של התיאטרון התל אביבי. ביוני 2022 הוא עלה שוב והפעם בתיאטרון העברי ובבימויו של נתן דטנר, שחזר לככב בתפקיד הראשי בתור טוביה החולב. ובכן, אפשר להגיד שזה הפך ל... מסורת! (מעריצים אמיתיים יבינו את האזכור).

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

נאמר זאת באופן חד משמעי: אי-אפשר לקחת את זה ממנו - נתן דטנר הוא טוביה החולב וטוביה החולב הוא נתן דטנר. בדיוק כפי שהתפקיד היה מזוהה עם חיים טופול ז"ל, כך גם דטנר. עבורי בכל אופן. במשך 3 שעות הוא נתן את כל כולו. הוא שחקן טוטאלי אמיתי ואחד מעמודי התווך של התיאטרון הישראלי בכלל.

גם אחרי 500 הופעות ויותר, דטנר לא זז מילימטר ודופק כמו שעון בכל שורה, בכל שיר ובכל תו. בכל פעם שהוא שר או דיבר, הקהל בהיכל התרבות היה אחוז דיבוק ורק חיכה למוצא פיו (גם עבדכם הנאמן). דטנר הוא פנומן עם יכולות בלתי רגילות ואני בספק רב אם יש שחקן בתיאטרון הישראלי של ימינו שיכול להגיע לסך יכולותיו. מי שהיה חתול, בטלן וקומיקאי - הפך במחי מחזמר אחד לפרסונה תיאטרלית על זמנית. אני בטוח שחיים טופול מתבונן על דטנר מלמעלה ומחייך את החיוך המפורסם שלו.

כנר על הגג
טופול מביט מהשמיים ומחייך את חיוכו הרחב | צילום: גדי צדקה, באדיבות התיאטרון העברי

אבל בכל זאת יצאתי בתחושת החמצה קלה מהאולם. בניגוד לדטנר, שכאמור הצליח לסחוב על כתפיו את כל 3 שעות המחזמר, הקאסט שלצידו קצת פחות צלח. מוכשר ככל שיהיה, הקאסט פשוט עמד בצילו של דטנר ולא סיפק את הניגוד או ההשלמה הנדרשת.

אין מנוס מלהשוות את ההפקה הנוכחית של "כנר על הגג" לגרסת התיאטרון הקאמרי. השחקנים שעמדו בזמנו לצידו של דטנר השלימו אותו בצורה יוצאת דופן ובזכותם המחזמר הרגיש שלם על סך רבדיו הדרמטיים והקומיים. נוכחותה של סנדרה שדה כגולדה, אשתו השתלטנית של טוביה, הייתה בולטת בהיעדרה. קובי מאור מגלם את לייזר וולף, הקצב העשיר והזקן החושק בבתו של טוביה. מאור היה אנמי ולצערי גם לא מצחיק. דמותו של וולף היא קומית מכף רגל ועד ראש. מי שהצליח לעשות קריקטורה מהלימון היה איציק כהן בזמנו, שגילם את הקצב בהצלחה בהפקה תחת הקאמרי.

 

בהצגה שבה נכחתי - הדברים לא תקתקו כמו פעם. וזה לא היה דבר אחד אלא יותר מכלול של דברים. אין כאן כוונה לזלזל בכישרונם של שחקנים מוערכים כמו שדה ומאור אך אלו פשוט ליהוקים לא טובים לטעמי וכאלה שמתאימים למחזמר הזה.

בקטגוריה הטכנית, הסאונד בהיכל התרבות היה בעייתי. אולי יש קשר למיקום בו ישבתי (אל תשבו בגוש ה' לעולם) אך בחלק מהשירים לא הבנתי את המילים (קצת זכרתי, למזלי). דמויות שעמדו רחוק על הבמה ושרו, בקושי נשמעו. בהצגות רגילות זה יכול להיות נסלח אך במחזמר, בדיוק כמו הופעה חיה, זה בעייתי ופוגם בחוויה.

ובכל זאת, על אף הפגמים הרבים, אני עדיין מאמין ש"כנר על הגג" הוא מחזמר מופלא וחובה כל חובב תיאטרון ובפרט מחזות זמר. כל שיר הוא להיט אמיתי, ההפקה מושקעת עם תפאורה מהוקצעת ומעל הכול - נתן דטנר.