"שמעתי אותך בוכה" מנסה לתת אגרוף בבטן הרכה של העם הנבחר - אבל לא כ"כ מצליח

ישראל גרסת 2023 היא תוהו ובוהו על פני תהום. כוחות האופל נגד כוחות האור (תלוי באיזה צד אתם של המפה הפוליטית), חילונים נגד חרדים, יהודים נגד ערבים, ימנים נגד שמאלנים והרשימה עוד יכולה להתארך אבל יש לנו ביקורת לכתוב. אי אפשר לדעת מה עוד צופן לנו העתיד, אבל לפי הפרומואים - זה לא נראה כל כך טוב.  עם עבר שנראה היום הרבה יותר טוב (בפועל, לא ממש) כל מה שנותר לנו הוא לחיות את הכאן ואת העכשיו ולקוות שמתישהו, משהו נורמלי יצמח מכל הזיפת שאופף אותנו בחודשים האחרונים.

מי שמנסה לשים את ישראל המודרנית על הגריל, או במקרה הזה - על המנגל, הוא המחזאי הצעיר רועי מליח רשף במחזה החדש שלו "שמעתי אותך בוכה", המציג בימים אלו בהבימה 4. מאחורי מליח רשף עומד המחזה "מפוטרים", המככב בימים אלו על הבמה של צוותא. בתיאור המקדים ל"שמעתי אותך בוכה" מופיע ציטוט מאת פוקו שאומר: "אי-אפשר לכתוב על ההווה כי כל מחזה הוא מסמך היסטורי". ההיסטוריה של מדינת ישראל נכתבת בעודכם קוראים את הביקורת הזו למחזה של מליח רשף ואם לשפוט לפיו - היא לא נראית משו משו.

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

• כשיהודה לוי עשה שלום חנוך: שוחרר קליפ נוסף מ"Sing פסטיגל"
• "נחנקתי כשראיתי את זה": המחווה המרגשת של האחים ג'ונאס בהופעה
• "הגשמתי חלום - אסור לי להפסיק לעולם": דניאל גרנט שחרר אלבום בכורה

במחזה משתתפים 12 שחקנים, גברים ונשים. כולם לבושים בבגדים לבנים משולבים בנגיעות של צהוב. המחזה מחולק לכמה אפיזודות המתרחשות בישראל העכשווית ובפרט בעיר תל אביב, העיר שהכול קורה בה ולא קורה בה כלום, ונפרשות על פני קרוב ל-100 דקות.

בתחילת המחזה עומדים השחקנים בפנים חתומות מול הקהל במשך כמה דקות. הקהל לא מבין מה הם רוצים ממנו. כשאחד השחקנים מתחיל לדבר ושואל "למה אתם פה?", אז הוא עובר אחד אחד ומציין כי אנחנו פה בגלל זה ובגלל ההוא, ומתייחס לגוונים ולרבדים השונים בחברה הישראלית הנוטה להתדרדר.

המחזה ממשיך כשאורכה של כל אפיזודה, או מערכון אם תרצו, נמשכת חמש דקות ויותר. בפעם אחת זוהי מורה שתלמידה עיקם לה את היד והיא בורחת הביתה, מערכון נוסף מתייחס להטרדות מיניות וסירוס הגברים בכל מה שנוגע ל"איך לגשת לאישה ולא לצאת מטרידן ואנס סדרתי". מערכון אחר מתייחס לדור הטיקטוק, תרבות ה-WOKE ועוד אחד לאלימות הגואה במדינה, כן, גם מצדם של השוטרים.

המערכונים ב"שמעתי אותך בוכה" אינם אחידים ברמתם ולפעמים האורך שלהם, אף על פי שהוא לא רב מדי, עומד להם לרועץ. בחלק מהמערכונים הפאנצ'ים מגיעים מאוחר מדי וישנה תחושה שהאפקט מעט מתפספס. אך לעומתם, המחזה שומר באמתחתו כמה מערכונים, אם כי לא רבים, חזקים ודוקרים בבטן.

אחד המערכונים הראויים לציון מתאר שיחת חולין בין שני שליחי וולט. לאחד מהם יש סיפור פרוע שכולל סקס בשלישייה וניאו-נאצים. בסופו של המערכון יש מסר חד וברור שהשאיר את הקהל היושב בהבימה 4 עם פה פעור. טוב היה עושה מליח רשף אם היה מנסה לשמור על חדות כזו בשאר המערכונים, שמחווירים לצד המערכון הנ"ל.

מליח רשף מצליח ברוב המערכונים להניח תמונת מראה מול הצופים באולם. הוא מפתיע אותם, מצחיק אותם ושולח בהם חיצי ביקורת בכתיבה קולחת וזורמת. חוסר האחידות במסרים של "שמעתי אותך בוכה" מונע ממנו להיות מחזה הרבה יותר חזק ופוגע בנפש היהודי ההומיה - וחבל. הוא לא מצליח להשאיר אימפקט ראוי ביציאה מהאולם אבל מנגד, אי אפשר להגיד שהוא לא מנסה וכאמור, לרוב מצליח.