עכשיו תורנו להתלונן

כדי לזכות בודאות באליפות אחרי 9 שנים, צריכה הפועל תל אביב לנצח את ארבעת משחקי הליגה שנותרו לה. ברגעים כאלה, מאמן כדורגל צריך את האיש שיקח על הגב את הקבוצה שלו כל הדרך אל החגיגות. בחלקים בודדים מהעונה היה לאלי גוטמן את שי אבוטבול וסמואל יבואה, בשבועות האחרונים הוא מקבל רסיסי גאונות מדימיטאר טלקיסקי וביבראס נאתכו. אבל רק שחקן אחד, זה שהיה אמור להוביל את הספינה הזו כבר מזמן, ממשיך להיעלם ברגע האמת: גילי ורמוט.

הפועל תל אביב מול בני סכנין - 20:50, ישיר בערוץ 10 ו-nana10

ורמוט יהיה בקרוב בן 24, אבל מילד הפלא, שעלה כהבטחה אדירה לקבוצת הבוגרים של הפועל חיפה בעונת 2003/4, קיבלנו בינתיים תחושת החמצה מתמדת. במקום מהלכים וירטואוזים ושערים סוחפים, ורמוט עשה לעצמו שם של מתלונן סדרתי על דקות משחק, ושחקן שתמיד נעלם ברגע האמת.

שנה אחרי שהילד עלה לבוגרים, ביקר אביו במשרדו של מאמן הפועל חיפה דאז, ניר לוין, ודרש הסברים לדקות המשחק מעטות לטענתו של הטאלנט. גם בהפועל תל אביב, אותה העדיף על פני מכבי חיפה בגלל הרצון לשחק יותר, ורמוט לא היה מרוצה. יצחק שום וניר לוין נתנו לו לפתוח בהרכב ב-18 משחקים, אבל הוא הפך למוחלף קבוע, ורק שלוש פעמים השלים 90 דקות. העונה ההיא בהפועל הגיעה דווקא אחרי עונת בכורה מוצלחת יחסית במדי האדומים מתל אביב, אז זכה לאשראי גדול יותר מהמאמן דאז, דרור קשטן.

גם בגנט הבלגית, בה חתם לארבע שנים, הכירו את החלק הזה באופיו של הקשר. המנהל הטכני מישל לואיג'י הבטיח לו לא פעם שמאמינים בו, ושלאט לאט הוא יהפוך לשחקן מרכזי בקבוצה. גם המאמן הנורבגי טרונד סולייד דאג להזכיר את המילה סבלנות. אבל ורמוט הרבה להתלונן גם שם, ולשיאו הגיע בחצי גמר הגביע הבלגי, מיד אחרי שכבש שער ניצחון דרמטי בהארכה. ורמוט, שהוקף אז על ידי כלי התקשורת המקומית כדי לקבל את 15 שניות התהילה שלו, בחר לנצל את המקרופונים כדי להתלונן על מעמדו בקבוצה, ולספר שיש לו הצעות מקבוצות אחרות. כבר בתום אותה שנה חזר ורמוט לארץ, והקיץ חתם על חוזה לארבע שנים בהפועל תל אביב.

דווקא העונה, כשהפך לשחקן הרכב קבוע אצל אלי גוטמן בהפועל תל אביב, ניתן להבין למה ורמוט לא זכה לאשראי גדול מדי בקבוצות הקודמות בהן שיחק. גיא לוי, מאמן הנבחרת האולימפית שהעפילה ליורו 2007, הסביר בזמנו את אי זימונו של הקשר לאליפות בכך שהוא לא עמד בקריטריון הפיסיות והאישיות אותו חיפש. בהפועל של השנה, לא מעט בגלל סגל קצר יחסית, הקרדיט שלו כמעט בלתי מוגבל, התפוקה דווקא כן.

ורמוט כבש אמנם 2 שערים (במשחקים שכבר הוכרעו מול הפועל פתח תקווה והכח רמת גן) ובישל שמונה, אבל עובר בסך הכל עונה מאכזבת. ברגעים החשובים הוא נעלם, פיסיות אף פעם לא היתה הצד החזק שלו וגם הבעיטה לא מספיק טובה. טרונד סולייד, שאימן אותו בגנט, אמר בזמנו שהקשר חייב להשתפר בחלק ההגנתי, וכי הוא לא מביא למשחקים ולאימונים את הטמפרמנט ורוח הלחימה הדרושים. גם גוטמן עצמו נוזף בו לא פעם על כך שהוא לא נייד מספיק, ולא לוקח את המשחק עליו. אם ורמוט היה גורם למשחק לעבור דרכו, אולי הפועל לא היתה מתפוגגת בדרבי האחרון, בדרך לאובדן של 2 נקודות חשובות.

גילי ורמוט קיבל בהפועל תל אביב את החולצה מספר 14, שהיתה שייכת ל"יהלום" שלום תקווה, אבל הוא רחוק מלהשאיר חותם משמעותי בקבוצה או להפוך למנהיג שלה. עם 360 דקות לסיום העונה, כשכל משחק הוא קריטי והחברים סביבו פצועים או לא פוגעים, ורמוט חייב לנצל את ההזדמנות ולעשות את הצעד קדימה. אם יהפוך דומיננטי יותר, יאיים על השער ויוביל את האדומים לאליפות, אף אחד כבר לא יקרא לו פספוס. אם שוב יעלם ברגע האמת, הוא כבר לא יוכל לטעון שהקריירה שלו נתקעה בגלל מאמנים אכזריים.