זר לא יבין זאת

שבע שנים אחרי הפעם הראשונה, תפתח הערב (שלישי) מכבי חיפה את קמפיין ליגת האלופות השני בהיסטוריה שלה, והשלישי של קבוצה ישראלית אי פעם. ניסיון העבר מוכיח שכדי להצליח באירופה, קבוצה חייבת שחקני חיזוק זרים משמעותיים שישדרגו אותה. הפועל תל אביב לא היתה מצליחה בעונת גביע אופ"א החלומית ב-2001/2 ללא אוסטרץ, פישונט, הולמאי, אונישנקו וקלצ'נקו. מכבי חיפה עצמה קיבלה 7 מ-12 השערים בשלב הבתים של 2002/3 משחקניה הזרים, כשהחלוץ הניגרי איגביני יעקובו היה זה שכבש צמד במשחק ה"בית" מול שטורם גראץ. הדעה הרווחת היא שהזרים של מכבי חיפה הנוכחית לא מתקרבים ברמתם לאלו של 2002/3, והחלטנו לבדוק את זה אחת ולתמיד, אחד מול אחד. המסקנה? תקראו בעצמכם.

בלם: ג'ורג' טישיירה מול אריק אג'יפור

סיבת ההגעה של שני הבלמים למכבי חיפה, אז והיום, היא די דומה: אג'יפור הגיע לחיפה כדי לשמש כינור שני לאריק בנאדו, שהיה המנהיג הבלתי מעורער של ההגנה הירוקה, טישיירה נחת כאן כדי ללוות את תהליך ההתקדמות של דקל קינן. שני הבלמים נחתו בחיפה בגיל 23: אג'יפור אחרי מונדיאל 2002, בו נכלל בסגל של נבחרת ניגריה, טישיירה מפאפוס הקפריסאית, אליה הצטרף אחרי שנדד בליגות הנמוכות של פורטוגל.

אג'יפור נחשב לנקודת התורפה של חיפה כמעט מהרגע בו הצטרף לקבוצה. איטי, מסורבל וחסר ביטחון, שאחרי שתי עונות בינוניות ומטה התגלגל לנמל של מ.ס אשדוד. טישיירה עושה רושם של בלם מוכשר יותר, אבל חוסר הביטחון שלו גורר טעויות כמו הזדמנות הפז שסידר להפועל רמת גן בשבת האחרונה כבר בדקה השניה. חלוצים מפחידים כמו מריו גומז, אלסנדרו דל פיירו או מרואן שמאק יעשו מטעויות כאלו שערים קלילים, שעשויים לפרק את חיפה בשניות.

שורה תחתונה: יתרון קל למכבי חיפה הנוכחית, לפחות עד שנראה את טישיירה מול התקפות רציניות. ולא, לא שכחנו את חלקו הגדול של הפורטוגלי בהתפרקות המוקדמת מול אקטובה בשלב המוקדם.

קשר אחורי: ג'ון קולמה מול ריימונדאס ז'וטאוטאס

ז'וטאוטאס הוא הקשר האחורי הטוב ביותר ששיחק בישראל. גרזן אמיתי, פיסי בצורה יוצאת דופן, בעל בעיטה אדירה, קריאת משחק מצוינת, תמיכה כמעט תמידית בהתקפה והרבה מאוד שכל. הקשר הליטאי הגיע למכבי חיפה בשנת 1999 אחרי שלוש עונות באלניה ולדיקווקאז הרוסית, ומיד לקח על עצמו את תפקיד מנהל העבודה על המגרש. בעונת האלופות, בה היה בן 30, החמיץ שני משחקים בהם ספגה חיפה 8 שערים.

קולמה, לעומת זאת, הגיע בקיץ שעבר לחיפה בגיל 27 מבני סכנין בה שיחק שנתיים - כולל אחת בליגה הלאומית. הקולומביאני לא זוכה בחיפה ליותר מדי כבוד, מה שבא לידי ביטוי בעימותים עם בירם כיאל שלא ספר אותו בעונה שעברה, וברמזים בקיץ האחרון לפיו הוא צפוי להיות מוחלף. לקולמה יש בעיקר עוצמה, הוא לא מהיר ולא מאיים בכלל על השער, ולראיה עוד לא כבש אפילו שער אחד בקבוצה. השחקן בתפקיד המרכזי ביותר על המגרש אינו ברמה הנדרשת להצלחה בליגת האלופות.

שורה תחתונה: יתרון גדול לקבוצה של 2002/3. תחשבו על הפצצה של ז'וטאוטאס לחיבורים של מנצ'סטר יונייטד, לעומת שלל איבודי הכדור של קולמה. פשוט אין מה להשוות.

קישור: טיאגו דוטרה ופיטר מסיללה מול ג'ובאני רוסו וננאד פראליה

ג'ובאני רוסו הוא הזר הכי משפיע שהיה בכדורגל הישראלי. אין עוד שחקן זר שיכול להתפאר במאזן של 4 אליפויות וגביע, כולן כשחקן הכי דומיננטי בקבוצה. הקרואטי היה שחקן סופר-טכני, שכמעט כל נגיעה שלו בכדור הובילה לשער. יחד עם פראליה, אחד הפליימייקרים האחרונים שהיו בכדורגל הישראלי, שחקן טכני, חכם ובעל ראיית משחק מעולה, הפכו השניים את הקישור החיפאי לכמעט מושלם. רוסו היה בן 30 בעונת ליגת האלופות, פראליה מבוגר ממנו בשנתיים – הגיל הקלאסי לאתגר שדורש נחישות, ביטחון וביצועים.

המגן פיטר מסיללה זכה בשנתיים האחרונות לקיתונות של ביקורת בגלל החורים שהוא עושה בצד שמאל של ההגנה וחוסר התרומה ההתקפית, אבל מאז חזר מגביע הקונפדרציות בקיץ משהו בו השתנה. הדרום אפריקאי תומך הרבה יותר בהתקפה, וגם מבחינה הגנתית הפך יעיל הרבה יותר. מסיללה, שהגיע למכבי חיפה בשנת 2007 כשהוא בן 22, צבר מעמד בלתי ניתן לערעור בקבוצה – כראוי למגן השמאלי הטבעי היחיד בסגל. טיאגו דוטרה, הברזילאי בן ה-19, הגיע לחיפה לפני מספר שבועות מקבוצת המילואים של ויאריאל, אחרי שבחיפה לא הצליחו לרכוש את דניאל דה רידר מוויגאן. מצד אחד יהיה לא הוגן לשפוט אותו מבחינה מקצועית, אבל העובדה שלא מצא מקום בסגל אפילו במשחק מול הפועל רמת גן, אומרת לא מעט.

שורה תחתונה: בחיפה הנוכחית מדובר אמנם על מגן שמאלי וקשר בניגוד לשני קשרים, אבל מדובר ביתרון הכי גדול לטובת מכבי חיפה של 2002/3. רק לחלום כמה היה עוזר צמד כמו רוסו ופראליה לחיפה של ימינו מול באיירן מינכן.

חלוץ: ולדימיר דבאלישוילי מול איגביני יעקובו

יעקובו התחיל את עונת 2002/3 כשחקן-על בליגה הישראלית, כזה שכל הופעה שלו בזירה האירופית רק תקרב אותו עוד צעד לעבר מועדון אירופי גדול. הניגרי, שנחת בחיפה שלוש שנים קודם לכן בגיל 17 והושאל להפועל כפר סבא, הפך לחלוץ הכי טוב ששיחק בישראל: מהיר, חזק, בעל בעיטה מעולה ובעיקר סקורר בחסד עליון. לכו תתווכחו עם 12.25 מיליון הליש"ט ששילמה עליו אברטון האנגלית רק לפני שנתיים.

אחרי שלושה חודשים שדבאלישוילי נמצא בחיפה, החלוץ בן ה-23הוא עדיין סוג של סימן שאלה. קשה להגיד עליו שהוא חלוץ גדול, בטח לא יעקובו ואפילו לא רוברטו קולאוטי, אבל די ברור שהגיאורגי הוא חלוץ שנותן את המספרים שלו בכל עונה. הוא נרכש הקיץ מסקונטו ריגה הלטבית תמורת 300 אלף דולרים כמועמד פשרה, אחרי שחיפה לא הצליחה לרכוש את ברנרד פארקר. בשלבים המוקדמים וגם במשחקי תחילת העונה בליגה הוא לא מפסיק למצוא את הרשת. אבל האם זה יצליח לו גם מול הגנות טובות יותר מאלו של אקטובה והפועל רמת גן?

שורה תחתונה: יתרון גדול לקבוצה של 2002/3. לא היה וכנראה שלא יהיה בכדורגל הישראלי חלוץ שמסוגל לייצר יש מאין כמו יעקובו.