המלחין האגדי יצר כמה מנגינות בלתי נשכחות בקולנוע. ההרכב הזה מבין זאת לעומק
"מלך האריות", "חולית", "האביר האפל", "שודדי הקאריביים", "גלדיאטור", "מדגסקר" - עשרות פסקולים קולנועיים פופולריים וזכורים יצאו מבית החרושת של המלחין זוכה האוסקר הנס צימר לאורך השנים. מופע המחווה שערך ללחניו ההרכב האוקראיני "Lords of the Sound" ענה על שאלה פשוטה מאוד - האם השילוב בין תזמורת מפוארת וניצוץ הוליוודי באמת עובד?
סצנת הסיום של "טאר המנצחת" (הנה לכם ספוילר לסרט בן כמה שנים) מוצאת את הגיבורה, המנצחת המוערכת לידיה טאר (בגילומה של זוכת האוסקר קייט בלאנשט), חבוטה ו"מבוטלת", אחרי שהתנהגותה הארסית הובילה אותה להיות מגורשת מכל תפקיד "נחשב" בעולם המוזיקה הקלאסית. בלית ברירה, היא מוצאת עבודה "נחותה" בעיניה: לנצח על קונצרט מנעימות משחק המחשב "Monster Hunter", בפני קהל מעריצים נרגש.
סצנה זו היא לא רק סיום אירוני לדמות שסרחה, אלא גישה שעדיין נוכחת בעולם המוזיקה הקלאסית. לא משנה כמה סרטים/משחקי מחשב מצליחים ילחינו, או בכמה פרסי אוסקר או גראמי יזכו, זוכים מלחיניה של הוליווד לזלזול והתנשאות מסוימת מצד ותיקי עולם ההלחנה הקלאסית, בייחוד אל מול הנעימות הנצחיות של אותם מלחינים גדולים כמו בטהובן או באך.
כתבות נוספות ממדור תרבות ובידור:
ולמרות זאת, הקהל הוא זה שאומר את המילה האחרונה, ומלחינים פופולריים כמו ג'ון וויליאמס ("הארי פוטר", "מלחמת הכוכבים") או אניו מוריקונה ("הטוב, הרע והמכוער") כבר עומדים מזמן בעיני רבים באותה השורה עם גדולי המוזיקה הקלאסית של המאות שעברו. ההופעה אמש (שני) בהיכל התרבות בתל אביב של ההרכב "Lords of the Sound" מאוקראינה, שערך מחווה נרחבת ליצירותיו של המלחין הגרמני-יהודי וזוכה האוסקר הנס צימר (אחד מתוך 4 קונצרטים שמתוכננים להרכב החודש בארץ, ולצידו הפסקול של סרטי "שר הטבעות", הפסקול של סרטי "הארי פוטר", וזה שיוקדש לנעימות סדרות אנימה מוכרות), הוכיחה זאת ובגדול.
מנעימת הפתיחה של המופע - שנלקחה מאחד מלהיטי השנה שעברה בקולנוע, "פורמולה 1: הסרט" - הצהיר באופן לא רשמי ההרכב כי כמו מרוץ מכוניות, גם הוא הגיע לתת שואו מלא אדרנלין. מגובה בוויזואליה על המסך, שממחישה באופן יצירתי את הסרט שממנו נלקח הפסקול (ומבלי להתעסק עם הפרת זכויות יוצרים), ותזמורת מלאה (שכוללת גם שני זמרים מוכשרים), "Lords of the Sound" דילג בקלילות בין הקטלוג העשיר של צימר, להיטים וסרטים נשכחים כאחד: מאפוסים כמו "גלדיאטור" ו"בין כוכבים" לסרטי אקשן כמו "לא זמן למות" (האחרון בסרטי "ג'יימס בונד") ו"שרלוק הולמס"; מסרטי מלחמה כדוגמת "פרל הרבור" ו"בלאק הוק דאון" לסרטי אנימציה של שנות ה-2000, ביניהם "סוס פרא" ו"מדגסקר" (כותב שורות זה מוריד את הכובע בפני ההחלטה הלא שגרתית לכלול את האחרון).
אין זה אומר שההרכב נמנע מהפסקולים הנודעים יותר, עבורם מרבית הקהל הגיע לצפות במופע, אך "Lord of the Sound" לא הגיש מופע בסגנון "הלהיטים הגדולים" - אלא לקח את הזמן שלו, בנה את המתח ונתן את הכבוד לכל יצירה, גדולה כקטנה. כשנעימות פופולריות אלו סוף-סוף הגיעו - מ"משחקי הכס" (לחן של רמין ג'וואדי, בן טיפוחיו של צימר, לו גם חלק ההרכב כבוד) ל"התחלה", מ"חולית" ו"האביר האפל" ל"שודדי הקאריביים" ו"מלך האריות" - האולם כולו הריע בשמחה, כזו שלא נלקחת כמובן מאליו לרוב באולם קונצרטים מהודר, ולבטח לא אחרי יותר משעתיים של מופע.
אין בכך להגיד שהמופע לא חרק מדי פעם. הרצון של ההרכב "לצאת מגדרו" מעט, ולכלול ריקודים/קטעים תיאטרליים (כך, לדוגמה, מנצח התזמורת נזר יעקובנצ'וק הפך לג'יימס בונד לכמה רגעים, והאולם כולו הפך לשיעור זומבה בזמן שהתזמורת ניגנה את פסקול "מדגסקר"), ראוי להערכה, אך הרגיש בפועל מעט מביך ואף "קרינג'י". ההחלטה להקריא מספר מציטוטיו המפורסמים של צימר בין קטע מוזיקלי אחד לשני, במה שנראה כמו מצגת פאוור פוינט, אף היא הייתה תמוהה למדי והעכירה על הקצב הזורם של המופע.
בכל זאת, גם אלו שעיקמו יותר את האף לנוכח הקיטשיות שבאה והלכה לא יכלו להכחיש את האווירה המיוחדת שהייתה באולם. הלחנים שיצאו תחת ידיו של צימר ביותר מ-40 שנות קריירה קרובים לליבם של אנשים, ומחזירים אותם לפעם הראשונה בה שמעו אותם. "Lords of the Sound" מסייע לקהל לשוב אל אותן רגשות פרסונליים. אם זו לא כוחה של מוזיקה, אז מה כן?
