הפעם, אף אחד לא יצא מאוכזב: ההופעה של עומר אדם בירקון הייתה פשוט אדירה
אחרי אינספור דרמות, ההופעה הראשונה בסבב של אדם בפארק יצאה לדרך - עם כל מה שדרוש למופע מוצלח: להיטי ענק, קהל נלהב ואורחים שהיוו תוספת מרעננת - וכמובן גם רקדנים, תאורה ופירוטכניקה מרשימה • במקום במה שטוחה ומרוחקת, קיבלנו מתחם 360 עם מושבים ובטונדות • היה טיל (לא איראני) | ביקורת הופעה
זה היה שבוע קשוח לעומר אדם ומעריציו, כשבכל יום צץ לו לפתע גורם כלשהו אשר איים על קיום הופעותיו בפארק הירקון - החל ממשטרת ישראל שהערימה קשיים בשל נסיבות ביטחותיות, ועד ל - אתם יודעים - איראן, הנחיות פיקוד העורף, איסור ההתקהלויות ואולי גם העובדה שבאופן כללי, ובכן, זה זמן מלחמה והכול פה תלוי על בלימה ממילא.
פאסט-פוורוד קדימה, אדם התגבר על כל המכשולים (טוב, כמעט) וההופעה הראשונה בסדרת המופעים שלו בפארק נפתחה אמש (שלישי), בדחייה של יום אחד. על זה אומרים: ובא לציון גואל.
לכתבות נוספות בתרבות ובידור:
- כשרון חולדאי עלה על מדים - ולבמה: חגיגות ה-400 של "אפס ביחסי אנוש"
- הסתה אנטי-ישראלית בקואצ'לה? "תושבי עזה עוברים רצח עם"
- בשידור חי: הטופ של שופטת הריאליטי נשבר. כך היא הגיבה
בניגוד לרבות מההופעות שהתקיימו עד כה בפארק, שבהן הקהל ברובו עמד על הרגליים במפלס שטוח, אדם ואנשיו הקימו אמפי ענק בסגנון של 360 מעלות, עם מושבים ובטונדות ובמה מרכזית. מדובר כאן בהימור לא קטן, שכן עצם הרעיון העמיד המון ציפיות למופע המדובר. מה גם, שאדם חוזר לפארק אחרי סערת המופע הקודם - אז, בקיץ 2022, עלה להופעה קצרה בת 58 דקות והקים עליו את הקהל המאוכזב שדרש תיקון (וקיבל).
צורת הבמה מאפשרת מרחב תנועה גדול ומרווח הרבה יותר ביחס להופעות האחרות בפארק, שבהן המקסימום שתקבלו הוא קאט-ווק קצר. כאן, גם אלו שעמדו רחוק רחוק - ואפילו הנמוכים שבינינו - הצליחו לראות את אדם על הבמה בצורה נהדרת, נטולת צפיפות, וזה לגמרי לא מובן מאליו. מלבד זאת, גם דרכי ההגעה והכניסה למתחם היו מסודרים מאוד, ולא נרשמה נהירה מאיימת. כן יירבו.
לפני הביקורת על המופע עצמו, ארצה להתוודות: אני לא ממעריציו של אדם, ואיני מאזין לשיריו בזמני הפנוי, ובכל זאת היה לי ברור שיהיה שמח ושהלילה אף אחד לא יישב פה, וששקט - ממש לא יהיה כאן (ובאופן אירוני למדי, אדם פתח את הערב בביצוע ל"שקט").
אחד אחרי השני אדם ביצע את להיטיו הגדולים - שמפה לשם, חלקם איתנו כבר למעלה מעשור (!) - כמו "חברות שלך", "תל אביב", "הופה", וגם את שיריו מהאלבום החדש שהוציא בחודש שעבר, כמו "כסף או דמעות", "לילה או קללות". ונכון, למרות שלא חלף הרבה זמן מאז שוחררו להאזנה - מילות השירים הללו כבר שגורות בפיהם של המעריצים, שדקלמו (או שמא, צרחו) כל תו, כל אות, כל מילה בכל הכוח.
באמצע ההופעה, חברי שלישיית "מה קשור", ציון ברוך, אסי ישראלוף ושלום מיכאלשווילי, התפרצו לבמה, ולאחר שסיפקו אתנחתא קומית שכללה בעיקר בדיחות על עומר, הם הרימו עם מחרוזת שירים ישראליים שנעה בין שירי להקות צבאיות ועד לשירי אירוויזיון. זו הייתה תוספת מופלאה ומדויקת.
רגע מרגש ועצוב במיוחד נרשם בקטע שהוקדש לזכרו של שאולי גרינגליק ז"ל, לוחם צה"ל שנפל במלחמה. שאולי זכור כחייל שהגיע לאודישנים לתוכנית "הכוכב הבא לאירוויזיון", אלא שאחרי האודישן הראשון והמוצלח שלו, הוא פרש מהתחרות כדי להיכנס ללחימה בעזה - ונהרג.
בטרם הפרישה, הספיק שאולי להקליט שיר לאודישן שני - ושר את "בסוף הכול חולף" של אדם. אמש, כשבני משפחתו של שאולי בקהל, ועל המסכים רצות תמונות שלו, אדם ביצע את השיר הזה. אף עין לא נותרה יבשה - בטח לא כשהושמעה גם ההקלטה של שאולי.
לאחר מכן, עומר ביצע את "שיר למעלות" בקריאה להשבת כל החטופים, בזמן שמאות רחפנים הוטסו בשמיים ויצרו את הסמל המזוהה להשבתם. מחווה מכובדת ומרגשת שהזכירה לכולנו את המציאות הנוראית שבה אנחנו חיים כבר חצי שנה.
ובהקשר ישיר לכך, כמה מילים על הביקורת שנשמעת לאחרונה נגד אמני ישראל שחזרו לשגרה - חרף העובדה שעדיין מתחוללת כאן מלחמה: אחרי חודשים ארוכים שבהם התנדבו והופיעו בפני מפונים, שימחו חיילים וביקרו פצועים, זמרי ארצנו שבו לבמות הגדולות ולמופעי הענק, וחלקם אף הוציאו שירים שהם אינם מדברים דווקא על טבח, שכול, מוות או אובדן. אלא פשוט שירי פופ שמחים, יש שיאמרו "מנותקים".
רק אתמול פורסמה ביקורת חריפה נגד סטטיק באחד מהאתרים הגדולים, על שאלבומו החדש "להרים" הינו פופי במובהק ואין בו כל התייחסות למצב במדינה. בביקורת, נציין, לא הושמעה ולו מילה נגד האמנים שמקיימים הופעות גדולות בהיכלי הענק. ארצה להוסיף את השנקל שלי לדילמה הזו, ואגיד שקשה מאוד לשפוט את האמנים. והרי, במשך חודשים ארוכים הם תרמו מעצמם ושימחו את העם שהיה זקוק לנחמה, ועכשיו הם בסך הכול רוצים לחזור מעט לשגרה ולתחזק את המותג שהם-הם עצמם.
ובחזרה לאמש: כיאה למופע בפארק הירקון, על הבמה הענקית הייתה גם תאורה צבעונית, רקדנים מלווים, פירוטכניקה מרשימה, ועם הלהיטים של אדם - קיבלנו ערב שהוא כל כולו מסיבה, חגיגה ענקית שלא הותירה אף אחד ישוב (גם לא אותי, סקפטי שכמוני). כשנתיים אחרי המופע ההוא עם ניקי ג'אם, אפשר לקבוע בוודאות: אף אחד לא יצא מאוכזב.
אדם סיפק את הסחורה במופע אדיר של למעלה משעתיים (טוב, ודאי היה חוטף על פחות מזה), ונתן יחס שווה לכל אחד מצידי הבמה. בערב אחד הוא גרם ל-30 אלף איש לרקוד, להתרגש, לצחוק, לשמוח - וגם לא לשכוח את מה שקורה מחוץ לפארק. אני מקנא במי שיילך למופעים הבאים.