רכבת לילה לאיזמיר: יצאנו לחגיגה טורקית בלב הבירה

לפני שנדבר על המופע של חמישי, ויש על מה לדבר, אני רוצה לתת מילה טובה לעיריית ירושלים. לא פעם ראשונה שאני מגיע לאירוע בעיר כחלק מפסטיבל בהשתתפות העירייה, וכנראה גם לא הפעם האחרונה. הסדר, הארגון, הקהל, הניקיון והקלות שבהגעה (גם ללב העיר) טורפים את הקלפים מבחינתי. אם בירת ישראל תמשיך בקצב הזה, היא לגמרי יכולה להפוך גם לבירה התרבותית שלנו, ולהשאיר אבק לאחותה השזופה שנמצאת כמה קילומטרים ממערב.

השערים לאירוע שנועל את הפסטיבל בגן העצמאות נפתחו ב-19:00, המופע שהיה אמור להתחיל ב-20:00 איחר מעט כמיטב המסורת הישראלית, אך בינתיים המגיעים למקום היו יכולים להנות ממוזיקה טורקית שהתנגנה ברקע ומשתייה ונשנושים שנמכרו בדוכנים במקום. ומילה קטנה על זה, אני מבין שאנחנו בירושלים אז בייגלה ירושלמי ופיתה עם זעתר זה כביכול אוכל מקומי (וטעים! שלא יהיה לאף אחד ספק), אבל אתם עושים חגיגה טורקית, למה לא להתאים גם את האוכל? אם במקום פיתה עם זעתר היה לחמג'ון ובמקום בייגלה ירושלמי היה סימיט (בייגלה טורקי) – הייתי מוריד בפניכם את התרבוש.

כתבות נוספות בתרבות ובידור

• 60 שנות מוזיקה וחברות: "להיות רולינג סטון" מצליחה לחדש גם למכורי הלהקה
• מהדו-קרב של אלה וג'קי ועד להדחה של דיאן: הרגעים הגדולים על מסך הטלוויזיה בשנת תשפ"ב
• אל יקר: עדן חסון ומור חוברים יחדיו לראשונה לדואט משותף

אחרי תור (לא קצר) לרכישת בירה ובייגלה, מצאתי את עצמי יושב על הדשא ומחכה לאמנים שיעלו על הבמה. ואז הם עלו. כלומר לא האמנים, אלא פוליטיקאים כמו שר התרבות חילי טרופר וראש עיריית ירושלים משה ליאון. בגדול אין לי בעיה כשפוליטיקאים עולים לנאום לפני אירועי תרבות, אבל באירוע שבא לחגוג מוזיקה חוצת פוליטיקה, עם צופים שרכשו כרטיסים ב-200 ₪, חושב שזה קצת מיותר ולא מעניין את רובו המוחלט של הקהל. מה גם שסבב תודות למפיקים ויוזמי האירוע, קצת נתן תחושה של אירוע מאוד מקומי שוועד העובדים סידר לעובדי החברה. אין בזה צורך, גם ככה אף אחד לא התעמק ולא יזכור על מה דיברתם.

ואז זה התחיל, המוזיקאים התמקמו על הבמה וברמקולים החלו להתנגן הצלילים המוכרים של "הגולה", שירו של דודו טסה. אבל לא דודו נעמד מול המיקרופון, אלא הזמרת הטורקיה קאלבן, שביצעה את השיר בטורקית ובעטה את הקהל לכיוון האווירה הרצויה. היא לא הסתירה את ההתרגשות שבלהופיע מול קהל ישראלי, שענה לה במחיאות כפיים ובריקודים, לצלילי הגיטרות של ברי ודודו טסה. אין מה להוסיף על שני המוזיקאים האדירים האלה, שנמצאים בלב המיינסטרים הישראלי, אבל עדיין שומרים על הצלילים המזוהים שלהם ויותר משהמיינסטרים שינה אותם – הם שינו אותו. הם ביצעו יחד שירים מהרפרטואר של שניהם, כשהזמרת קאלבן מדי פעם מצטרפת אליהם. כך השיר נשמע בביצוע הטורקי של קאלבן:

הרגע הכי טוב בהופעה של השלושה יחד הופיע בשיר הסיום, כשצלילים מאוד מוכרים לאוזן הישראלית החלו להתנגן. מי שלא מכיר את ההיסטוריה של השיר יכול היה לחשוב שזוהר ארגוב שר אותו לראשונה, אבל כמו עוד הרבה שירים בעברית, גם הוא הולחן בטורקיה. וככה שרו השלושה יחד את deli gibi sevdim, או "בעבר היו זמנים". מוסיף לכם את הביצוע המעולה והמרגש של הזמרת נג'ה קרבוצ'ק משנת 75, שנים לפני שהגיע לארץ. הביצוע שהתנגן אמש על הבמה, היה מעולה לא פחות.

עכשיו עם כל הכבוד לברי ודודו טסה, ויש המון כבוד, הם לא בדיוק מסוג האמנים שיקפיצו את הקהל גבוה לשמיים. מזל שבדיוק ברגע הזה תומר יוסף והבלקן ביט בוקס עלו על הבמה. יש לתומר יכולות לתקלט על קהל, והוא יודע להפעיל אותו ולהרים את האנרגיה בצורה מעוררת השתאות. תוך כמה משפטים וצלילים של ההרכב, הקהל כבר היה באקסטזה של ריקודים. מה רבה הייתה ההפתעה כשלצדו של תומר הופיעה פתאום ג'נסט, ראפרית עם מבטא ספק בריטי ספק טורקי, והמשיכה להעלות את מד האנרגיה של הקהל גבוה לשמיים. מי שחשב שמוזיקה טורקית מוגבלת לקלאסיקות מלאות רבעי טונים וסלסולים, לא מבין מה קורה היום במדינה המופלאה הזאת. קיבלנו פיצוץ של היפ הופ טורקי עכשווי, משולב בצלילים המוכרים של הבלקן ביט בוקס. תענוג אנרגטי ומרענן.

אם חשבתי שמפה יהיה קשה לאמן הבא שיעלה לעמוד ברף האנרגיה שהבלקנים הציבו, אז אני כנראה לא צריך לחשוב. רד אקסס המצוינים תפסו את מקומם, ואליהם הצטרפו מוראט ארטל מטורקיה והראל שחל והעות'מאנים. אולי הם השמות הכי פחות מוכרים בערב הזה, אבל איזה שואו הם נתנו. טרנס פסיכדלי משולב בצלילים אוריינטליים ובקטעי שירה בטורקית, הקהל לא הפסיק לזוז. לא משנה אם לידי עמדה דודה נחמדה בת 60+ או שני חבר'ה צעירים עם תרבוש על הראש, אף אחד מהם לא הצליח להפסיק לרקוד. ומפה אני יוצא בקריאה נרגשת – רד אקסס, מוראט והראל שחל, תעשו עוד פרויקטים משותפים, בחייאת, זה היה פשוט מעולה, תנו לנו עוד מזה.

ואולי פה הייתה נקודת התורפה של כל המופע, מרגע שהתחילו נאומי הפוליטיקאים ועד שהאמן האחרון ירד מהבמה, חלפו פחות משעתיים. הרמתם כבר ערב באמת מושקע ומרשים, למה לא לתת לנו עוד שעה ומשהו של כל הטוב הזה? יצאתי (ולא רק אני, לפי תגובות היוצאים בדרך החוצה) ממופע מעולה שפשוט היה קצר מדי. הוא השאיר טעם של עוד כמו שמופע טוב צריך להשאיר, אבל הוא לא השביע לגמרי את תאבון הקהל, וחבל.

ולבסוף, המילים האחרונות בטור הזה מוקדשות לירושלמים ולירושלמיות. תשמעו אתם יודעים להנות. נשים וגברים בכל הגילאים פשוט זזו בלי הפסקה בכל מקום שאליו הסתכלתי. לא היה אפילו חצי שניה של אנרגיה לא טובה בתוך כל הקהל המחויך הזה, וזאת התוצאה הכי טובה שמפיקי האירוע הזה היו יכולים לקבל. אז שאפו לכם, ולהם.