אליעד חלם על סיבה לשמוח. במופע העשור שלו הוא קיבל המון סיבות כאלו

כשאליעד היה קטן, עוד כילד חמוד חובב מיץ פטל בסדרה "שמש", הוא חלם לשיר. הוא רצה לכבוש במות, לרקוד ולגעת בלבבות עם המוזיקה שלו. אמש (שבת), אחרי עשור של קריירה מוזיקלית, הוא סימן וי ענק על החלום במופע חגיגי שקיים בלייב פארק בראשון לציון: במשך שעתיים וחצי, עם כ-30 שירים, הופיע אליעד עם הרפרטואר העשיר שלו אל מול אלפי צופים נלהבים. "תמיד חלמתי שתהיה לי סיבה לשמוח", הוא שר כבר בהתחלה, במילים שהן הרבה מעבר לרק טקסט בשיר. זה היה מסע מוזיקלי חובק ז'אנרים שהעביר אותנו מסע שלם של רגשות.

ההופעה החלה בהקרנת סרטון של אליעד כילד מתוקי שמקפץ ומרקד בכל פעם שעדשת המצלמה מופנית אליו. מיד אחרי "תמיד חלמתי" ו-"סוף השבוע" הוא הזמין לבמה את דקלה לביצוע משותף של "ואז את תראי". עוד נשוב לדקלה, אבל בינתיים נחזור לליינאפ: היה שם את "אור", "מורידים את הירח" ואז גם את "איזה עולם", שיר הפתיחה של "שמש". כאן, כשהוא מרוגש עד דמעות, הקדיש את הביצוע לחברו הטוב השחקן זבולון מושיאשווילי, שהלך לעולמו לפני כחודש והוא בן 52 בלבד. "הוא היה אדם חיובי, אופטימי ומצחיק", אמר לקהל ובקושי הצליח לשיר.

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

• כחודש לאחר שעבר ניתוח דחוף - חזי דין חזר להופיע: "עברו עליי ימים קשים"
• הכי קרוב לדבר האמיתי: המחזמר משירי קווין הוא חובה לכל מעריץ
• העלתה פוסט - ומחקה: האם סלינה גומז הפרה את שביתת השחקנים?

בתום הביצוע המרגש הגיע הזמן לקחת נשימה עמוקה: שמעון בוסקילה הצטרף לבמה והשניים ביצעו, כמובן, את הלהיט המשותף שלהם "לנשום". בכלל, רוב השירים של אליעד הם "להיטים", שכן גם אם תתקשו לשייך אילו שירים שייכים אליו - כשתשמעו את הפזמון ודאי תיזכרו שפעם שמעתם אותם: במסיבה, ברדיו, איפשהו  ברקע. "סימן", "אור", "אחרון הימים", ואיך לא - "מתוק כשמרלי".

קשה שלא להתאהב בו: אליעד על הבמה הוא אותנטי ומצחיק. פה זורק בדיחה, שם קורץ לקהל ואז מנגב את הזיעה במגבת משל היה שלמה ארצי. נכון, אין לו יכולות וקאליות גרנדיוזיות במיוחד אבל החן שלו, לצד המילים והלחנים בשיריו מכפים על הכול. נכון, הוא לא לובש ורס'אצה, אין לו שרשרת זהב בדמות הפרצוץ שלו - ואפילו אין רקדנים שמפזזים לצידו על הבמה. אמש זה היה אליעד והלהקה שלו, משחקי אורות ופשוט מוזיקה טובה. אה כן, ואורחים - והמון מהם: מלבד דקלה ושמעון בוסקילה, היו גם רביב כנר, אבי אבורומי, פלד, איזי, שילה בן סעדון ו... לא יודע. אחרי כל אלו כבר הפסקתי לספור, בחיי.

לדעתי, ניתן היה לוותר על מספר זמרים אורחים. בכל זאת מדובר במופע העשור של אליעד. באנו לכבודו ולא בשביל "רסיסים" של רביב כנר. מה גם, שאם כבר אירוחים - אין סיבה לתת לכל אחד מהם לבצע גם סולו משל עצמו. כל המוסיף גורע, מה שנקרא; ובכל זאת: הדואט עם דקלה היה מרגש (חרף בעיות הסאונד המרגיזות בפארק), הדינמיקה עם בוסקילה הייתה משעשעת (הבדיחות אחד על השני עוברות גם לקהל) ו"אין מאושר ממני" עם אבי היה פשוט נדיר.

ואם כבר באירוחים עסקינן, היה גם אירוח קרינג'י במיוחד: ראש עיריית ראשון לציון רז קינסליך עלה עם נאום שניכר היה על פניו של אליעד שהוא לא יודע איך להתמודד איתו. זה היה רגע מיותר, ועם כל הכבוד לבחירות המוניציפליות שייערכו בעוד כחודש - אין צורך להתרברב בהישגים בעיר שלך. היינו שמחים לו הפוליטיקה הייתה נותרת בצד, ואם כבר דיברנו על הלייב פארק, כבוד ראש העיר, בוא נתקן את בעיות הסאונד ואת היציאה הפקוקה מהמתחם, שעליהם כולם מעירים בכל הופעה מחדש.

אמש על הבמה קיבל אליעד תעודה על 350 מיליון האזנות בערוצי הסטרימינג השונים. הישג מרשים ומכובד במיוחד, ואין ראוי ממנו. אז, חגג עם "יומולדת" הקצבי, "רוחות" בעיבוד מחודש, "מיאמי", "מאמסיטה" ו"אל תגלי". את "כתובה בספרים" הוא הקדיש לאשתו נווה אליצק איתה התחתן לפני שנה, ואז גם ביצע את "פה" לצד הראפר הלטיני Metro the savage (כן, גם הוא התארח אתמול).

כשאליעד לבד על הבמה הוא ממש שולט בה (בקטע טוב): הוא חי, תוסס, רוקד, מרקיד. אי-אפשר שלא להתמסר למוזיקה שלו ולרקוד. הקהל שר את כל המילים ולאורך שעתיים וחצי עברנו איתו, כאמור, מסע שלם שכל כולו מערבולת של רגשות: אנחנו שמחים, אנחנו עצובים, אנחנו רוצים לרקוד ואנחנו רוצים לשבת ולהתחבק לרקע הבלדות והשירים השקטים. בעשור שלם הוא יצר שירים באינספור סגנונות, ולהגיד שהוא מוכשר כשד יהיה פשוט אנדרסטייטמנט ולא נגזים אם נשווה אותו לג'סטין טימברלייק. קשה להאמין שהוא רק בן 33.

את המופע חתם בשיר "מסע", שיר השנה הכי מושמע לשנת 2019. "תודה לכם שאתם אוהבים ומלווים כבר עשור", אמר לקהל. ולנו נותר לאחל ולקוות לעוד עשור של מוזיקה טובה מהילד שכבר מזמן הפך לחלק מפס-הקול הישראלי.