איה כורם: "לא היה לי ספק שחלק מהאנשים יחשבו שזו שחיטה של פרה קדושה"

המוזיקה מהבית

"ההורים שלי לא מוזיקאים. הם לא עסקו בזהו לא למדו את הנושא אבל אבא שלי חובב מוזיקה מאוד מאוד מאוד גדול. הסצנות שחזרו על עצמן הכי הרבה בילדות שלי הן שאבא שלי שם מוזיקה חזק מדי, אמא שלי צורחת עליו שיחליש ואבא שלי ממשיך לרקוד בסלון עם הרמקולים הענקיים שהיו שם. אני גם זוכרת שוטרים עוצרים את אבא שלי כי הוא נוסע מהר מדי והוא משמיע להם את השיר שהוא שמע ואמר 'איך אפשר שלא לנסוע מהר עם השיר הזה?'. אבא שלי הקשיב לסגנונות מוזיקליים מגוונים ואיכותיים, החל מקווין, כוורת, מתי כספי, יוני רכטר, אריק איינשטיין, ריקי גל, הרבה מאוד מוזיקה קלאסית והרבה מאוד לאונרד כהן. גם היתה בו אהבה גדולה לזמרות ענקיות כמו שושנה דמארי אבל גם לזמרות יוצרות. הטעם המוזיקלי שלו מאוד זורם אצלי בדם, אני מרגישה את זה בכל שלב של העשייה המוזיקלית שלי".

 

עוד במדור המוזיקה:

אוהד חיטמן: "נמנעתי מלשיר שירים של עוזי חיטמן כי רציתי להצליח בזכות עצמי"

חנן יובל: "בהתחלה גם אני לא ממש הבנתי על מה השיר 'ליל חניה' מדבר"

הזרקור: האומנים החדשים שאתם חייבים להכיר

"אני חושבת שיש לי חוש מלודי מאוד מסוים. אני אוהבת מנגינות יפות ופשוטות. החיבה העזה שלי לטקסטים טובים מתחילה עם לאונרד כהן. הוא הפזמונאי הכי גדול בכל הזמנים לדעתי, ואם אני צריכה לבחור השראה אחת זה הוא והכתיבה שלו. אני חושבת שהנטייה למלודיות וללחנים מהסוג הזה היא נטייה שמתחילה ממה שהשמיעו לי בבית. גם הנטייה לשלב הומור במה שאני עושה זה בגלל ההערצה הגדולה של אבא שלי לכוורת ולדני סנדרסון. ההבנה שהומור הוא חלק ממי שאני גם כיוצרת היא לגמרי משם. גם אם זה השיר 'יונתן שפירא' וגם את זה האלבום 'הכוכבת של נצרת עילית', הנטייה שלי טיפה לעקוץ את עצמי ולרדת על עצמי. אפילו בקטעי הקישור בהופעות אני רוצה שהקהל יקבל קצת הומור".

האלבום הראשון (2006)

"זה אלבום שלא תכננתי בכלל להקליט, אני לא התכוונתי להיות זמרת. בתכנון הכי קיצוני שלי התכוונתי לכתוב שירים ולתת אותם לאומנים אחרים ולהתפרנס ממשהו אחר. אורי זך, המפיק המוזיקלי ובעלה של מירי מסיקה שעבורה כתבתי כמה שירים באלבומים הראשונים, שאל אותי למה שאני לא אקליט אלבום משלי. אמרתי לו שלא חשבתי, לא התכוונתי, אני לא טובה מספיק והוא אמר לי שאף אחד לא שר את השירים שלי יותר טוב ממני. זה היה רגע מכונן בזמן שבו מישהו אומר לי שאני צריכה לעשות את זה. אני לא הצגתי את עצמי לעולם עם יומרות להיות זמרת, בטח לא זמרת מפורסמת, האהבה שלי למוזיקה הסתכמה שהייתי זאת ששרה בטקסים. תמיד כתבתי, ניגנתי ושרתי אבל זה לא היה משהו שתכננתי לעשות ברצינות. גם ההרשמה ללמוד מוזיקה ב'רימון' היתה בגלל שלא הצלחתי להחליט מה אני רוצה ללמוד באוניברסיטה. את אורי הכרתי עוד במהלך הלימודים ב'רימון' והוא לקח על עצמו להפיק מוזיקלית את האלבום הראשון שלי ובזכותו זה הפך להצלחה כל כך גדולה, משהו שאף אחד מאיתנו לא ציפה לו. הנחתי שבמקרה הטוב ישמיעו את השירים בתחנות רדיו לא מרכזיות באמצע הלילה. מה שקרה בפועל היה ממש שונה ומאוד מטלטל ומפחיד, משהו שלקח לי כמה שנים להתאושש ממנו ברמה האישית והנפשית כי לא הייתי מוכנה לזה בשום צורה. נורא עצוב להגיד את זה אבל לא נהניתי באופן אישי מהצלחת האלבום הראשון. אני חושבת שבעיקר נבהלתי מה'בין לילה' הזה, כאילו אני כמעט רכוש ציבורי ושאנשים פתאום מתייחסים אלי אחרת או פתאום מתייחסים אלי בכלל. זה היה לי מאוד קשה, זה הרגיש כמו שתי נשים שונות לחלוטין שאחת מהן היא מי שחושבים שאני והשנייה היא מי שאני ולקח הרבה מאוד שנים עד שהצלחתי לצמצם את הפער הזה. אני חושבת שזה משהו שקורה באופן טבעי עם השנים כי את מקבלת ביטחון ולומדת מה חשוב ומה פחות חשוב, מה נשאר ומה נעלם עם הזמן. ככל שהוצאתי יותר אלבומים ושירים ועשיתי דברים שהם בשליטתי האומנותית המלאה, הרגשתי שמה שאנשים מקבלים ממני ומי שאני הופכים להיות דבר אחד. במקביל לדבר ולהכיר ולכתוב שטויות בטוויטר, להכיר את הקהל שלי אפילו באופן אישי. אלה דברים שלוקחים הרבה זמן אבל בסוף הם קרו".

"חוק איה כורם"

"זו היתה תקופה ארוכה מאוד. שש שנים של המלחמה שלי להשתחרר מהחוזה מול חברת התקליטים שהפכו למאבק קצת יותר רחב להעביר את החוק הזה, היו ממש שחורות בהרבה מאוד מובנים. שש שנים שבהן לא ידעתי אם אוכל לעשות מוזיקה, להופיע או להקליט שירים. לא ידעתי מה יקרה לי ואם הצדק ינצח ואצליח לסיים את התקופה הזו בלי לשלם מחירים כבדים מדי. במקביל לזה קיבלתי כל כך הרבה מתנות יפיפיות שכשאני מסתכלת על זה אני אומרת וואו. זה מוגזם להגיד אבל טוב שזה קרה. קיבלתי ניפוי של מדויק של האנשים שהיו צריכים לצאת מהחיים שלי ואנשים שהיו צריכים להיכנס אליהם, ממש בצורה מהממת. האנשים שאני מוקפת בהם היום הם אנשים שילוו אותי לכל החיים, אין לי ספק בזה. בזכות המלחמה קיבלתי פרופורציות מטורפות. זה מקצוע מאוד קשה אבל מאז שהתקופה נגמרה, לא משנה מה קורה ואם אני מקבלת מה שאני רוצה או לא, מצליחה או נכשלת, יש לי שמחה והכרת תודה מאוד גדולה שאני עובדת במוזיקה, שאני מתפרנסת מהדבר הכי מהמם בעולם. קיבלתי ביטחון גדול בכוח שלי, במי שאני, במה שאני יכולה לעשות. זה מתבטא בהתנהלות שלי כאדם ובמוזיקה שאני עושה".

מה חשבת לעצמך כשראית שהחוזה שלך מול חברת התקליטים הוא ל-18 שנים?
"זה באמת נראה לי כמו תקופה ארוכה אבל השמות שהיו חתומים בחברה הזו על אותו חוזה, זה משהו שאתה שומע אותו ומיד סותם את הפה. אם הם הסכימו, מי אני, חתיכת הכלום ושום דבר, שאגיד משהו. זה לא שבסופו של דבר זה מה שהכריע את הכף, שאני לא רוצה להיות חתומה ל-18 שנה, אלא הבנתי שיש בעיות רציניות מאוד שקורות מאחורי הגב שלי ושכדאי לסיים את מערכת היחסים הזאת כי היא עומדת להימשך 18 שנה. אם הכל היה הולך כמתוכנן, כמו שכתוב בחוזה, כמו שאנשים ציפו, אני לא חושבת שזה בעייתי להיכנס למערכת יחסים ארוכה. הבעיה מתחילה כשהדברים לא מתנהלים כמו שצריך וזה קורה המון פעמים. אני חושבת שהייתי ילדה טובה בהמון מובנים ורק רציתי שיגידו 'כל הכבוד לאיה, היא אומנית ולא עושה בעיות, לא כפויית טובה, לא דורשת M&M חומים בחדר ההלבשה', אבל במוזיקה שלי תמיד חיפשתי איך להיות עצמי והייתי צריכה אומץ באופן כללי כדי לעשות את זה. היום כל דבר שהוא לא מרגיש אני, מרגיש כמו בזבוז זמן".

"2023"

"בהמשך לתחנה הקודמת, הדבר המתבקש, ההגיוני והמסחרי לעשות היה להוציא עוד אלבום עם שירים כיפים וקלילים שאני שרה ושיכולים להתנגן ברדיו. הייתי עמוק בפנטזיה משוגעת להוציא לפועל את כל החלומות האומנותיים שלי בבת אחת, פחות או יותר. תוך כדי תקופת המאבק אמרתי לחבר שאם אי פעם אני אנצח ואוכל לחזור לעשות מוזיקה, אני אוציא אלבום שייקרא '2023' על שם השנה שבה הייתי אמורה להשתחרר מהחוזה. לאורך הזמן, אני ואותו חבר, שי רינגל, מצאנו את עצמנו כותבים סיפור שהוא סוג של משל על מה שעבר עלי. האלבום מספר על בחור שמוכר את המחשבות שלו כדי להתפרנס. כל החלומות שלי התגשמו באלבום הזה, החל משיתוף פעולה עם תזמורת, מקהלה, עיבודי מיתרים מטורפים לחלוטין, סיפר המסגרת שהקריין מקריא  ובראש ובראשנה שיתופי פעולה עם האומנים שאני הכי הכי אוהבת. בעצם ביקשתי מהם לשיר את השירים במקומי, זה היה מן סמל לשתיקה שנכפתה עלי ובעיקר רצון שלי שעוד אנשים יצעקו איתי את אותה הצעקה כדי שלא אצטרך לצעוק לבד במאבק הזה. אני חושבת שהיה לי חוסר ביטחון מאוד גדול ולחזור לשיר נראתה לי כמו משימה שאני צריכה להתרגל אליה לאט.

"אנשים שהקשיבו לאלבום הזה בהתחלה גירדו את הראש ואמרו 'וואט דה פאק, מה זה הדבר הזה?'. לקח לזה לא מעט זמן אבל בסוף זה הגיע לאנשים שמחפשים פרויקטים מהסוג הזה. '2023' קיבל קהל מאוד מאוד נאמן שהיום הוא חלק מהקהל שלי. זה הדבר שאני הכי גאה בו אי פעם".

היה לך קל להביא את האומנים לשיר באלבום?
"עם חלקם הספיק טלפון אחד. במקרה של ארקדי דוכין היה חיזור עיקש. אני אסירת תודה גם למי שהסכים מהר וגם מי שלקח לו זמן להגיד כן. היו לא מעט אנשים שלא רצו להשתתף בפרויקט כי הם לא רצו להסתבך עם חברות התקליטים שלהם מפני שהייתי ממש מוקצה בתקופה היא, אולי אני עדיין. הם לא רצו לקחת חלק באלבום שהוא סמל למאבק הזה ומשל למלחמה הזאת. היו אומנים שמבחינה אומנותית לא התחברו לשיר שהוצאתי להם וזה בסדר גמור".

"איה כורם 2022"

"המחשבה להקליט מחדש את השירים שלי התחילה מהרצון להיות הבעלים שלהם. האמת שזה משהו שחשבתי עליו הרבה לפני טיילור סוויפט, עם כל ההערצה שלי אליה. כשהתלבטנו איך להקליט אותם מחדש הבנו שצריך לעשות הפקות עדכניות ונמצא את השירים שלא רק אהובים אלא שיש לנו משהו חדש להגיד עליהם. לא היה לי ספק שחלק מהאנשים יחשבו שזו שחיטה של פרה קדושה אבל להקליט אותם מחדש כמו שהם היו פשוט לא הסתדר לי. לא הרגיש לי שזה נכון למי שאני היום, ולקבל הזדמנות לעבד שירים מחדש זה ממש החלום הרטוב של כל אומן. מי שיאהב יאהב ומי שלא, לא, זה ממש בסדר גמור.התחלנו לחשוב מה יהיה חייב להיות באלבום מבחינת הקהל שמלווה אותי מאז, השירים שאי אפשר להתעלם מהם וכמובן איזו אמירה אומנותית חדשה אני יכולה להביא להם. יש הרבה שירים מהאלבומים שלי שאפשר היה להכניס לאלבום הזה אבל על חלקם לא הרגשתי שיש לי משהו חדש להגיד".

הרבה זמן הפנים שלך לא הופיעו על עטיפות האלבומים שלך ועכשיו כן.
"נכון. חשבתי שזה יהיה מן הומאז' כייפי לעטיפה של האלבום הראשון כי יש עליו את הפנים שלי על רקע לבן וזה מה שעשינו גם באלבום החדש, אבל כן רציתי שתהיההתייחסות לכל הזמן שעבר, הניסיון שצברתי, למשוכות ולאתגרים שהיו בדרך. ביקשתי מהמאפרת נטע סקלי המדהימה לעשות את האומנות שלה על הפנים שלי. כל הצבעים מסמלים את הצבעים החדשים שיש אצלי ושאני יודעת לעשות ולמדתי עם השנים, כמו טווס".

יש שתי גרסאות שונות ל"שיר אהבה פשוט" באלבום. מה הסיבה?
"זה גם עוד הגשמת חלום. מצד אחד הסתובבתי שנים עם רצון להשמיע את הגרסה המקורית של 'שיר אהבה פשוט', באופן שבו הוא נכתב כמו שיר געגוע קטנצ'יק על פסנתר אבל בו זמנית היה לי קשה לוותר על הכיפיות בעיבוד שאורי זך נתן לו והקלילות ושמחת החיים בגרסה שכולם מכירים. החלטנו לא להחליט והכנסנו שתי גרסאות מאוד שונות שלו לאלבום".

הכנסת גם שיר חדש לאלבום, "תגיעי לירח", שם מדובר על הפסקת עישון. הפסקת לעשן?
"לא התחלתי אפילו", איה צוחקת. "כשהתחלתי לכתוב אותו היתה אישה שהיא לא אני בראש שלי ואז היא נהייתה אני. קשה לי לדבר על תהליך הכתיבה שלו כי הוא הגיע מהבטן. אולי הסיגריות שלי הן קולה זירו, לא בטוחה לגמרי" איה שוב צוחקת. "התגובה הכי מהממת שאני שומעת מנשים ששומעות את השיר הזה היא שהשיר נכתב עליהן. שיפסיקו לעשן, שיפסיק לשתות קולה זירו. שנפסיק להזיק לעצמנו".

מה עוד חשוב לך להגיד על האלבום החדש?
"האיש הכי חשוב בפרויקט הזה הוא אדם בן אמיתי, בן הזוג שלי. אני כבר כתבתי והלחנתי את השירים האלה אז הבן אדם הכי חשוב לפרויקט הזה הוא המפיק המוזיקלי שצריך לבוא ולהציע חזון מוזיקלי באמת מעניין. אף אחד לא היה יכול לעשות את זה טוב כמו אדם ולא רק בגלל שהוא מכיר אותי כל כך טוב, אלא בגלל שהוא שד משחת. עבדנו ביחד מהאלבום הרביעי שלי, 'הלב הזה, המשומש', ובאלבום '2023' הוא ממש היה השותף האומנותי שלי. באלבום החדש הוא עבד יותר קשה ממני כי אני רק הייתי צריכה לבוא לשיר. בשלב זה אנחנו מאוד מכירים אחד את השנייה ויודעים לא לדרוך על האצבעות ברגליים. בשנים הראשונות  היינו רבים כמו משוגעים אבל היום אנחנו מאוד בוטחים אחד בשנייה, זו מתנה גדולה. היום אני מקבלת רק את היתרונות של זה. מישהו שמחויב לאומנות שלי כמוני, בניגוד למפיק שכיר שבא והולך, ואדם באמת מוכשר בצורה בלתי רגילה. אני לא רק קיבלתי שותף שמבין אותי אלא אני לא מוכנה לעבוד עם מישהו פחות מוצלח".

בשבת הקרובה, 21.5,  כורם תשיק את האלבום "איה כורם 2022" בצוללת הצהובה בירושלים. כרטיסים אפשר להשיג כאן.