אריק ברמן, יש לי בקשה: נא סדר את הליינאפ בהופעות שלך בצורה הגיונית יותר

כשאמרתי לאנשים שאני הולך להופעה של אריק ברמן בבארבי, נתקלתי בתופעה מוזרה; כל מי ששמע על כך הגיב עם המשפט: "איך מתאים לך לאהוב את אריק ברמן". כשניסיתי להבין מה זה אומר, כולם גמגמו קצת, לא רצו להתחיל לדבר בהכללות גסות, ועוד כאלו בעלות אופי גזעי כלשהו. עם זאת, הצלחתי לחלץ שהתפיסה הרווחת לגבי המאזין החציוני של אריק ברמן היא שמדובר באשכנזי מלנכולי שחושב שהוא מצחיק. איפשהו על הסקאלה שבין ההיפסטר התל אביבי לקיבוצניק עם סנדלי השורש.

עם זאת, כשהגעתי להופעה לא נראו בלוריות, לא כובעי גרב ולא סנדלי שורש. הקהל של ברמן, מסתבר, נוטה להיות צעיר, ומורכב לפחות בחציו מבני אנוש מסוג נקבה. בתור מי ששמע את האלבום הראשון של אריק ברמן, שנקרא ביצירתיות רבה "הראשון", אי-אז כשראה אור ב-2006, הופתעתי לראות את הדור הצעיר של מעריציו.

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

• עם הופעות של סנדרסון, לידר ומועלם: פסטיבל הפסנתר חוגג חצי יובל
• סרטו החדש של גיא נתיב הוקרן בפסטיבל ונציה - וזכה לתשואות
• פתחו יומנים - כי הוא חוזר: דיג'יי טייסטו יופיע בישראל

עוד יותר מפתיע היה לראות את תגובות הקהל הצעיר לשירים פחות מוכרים מהקטלוג של הזמר האשכנזי, ההיפסטר התל אביבי המלנכולי שחושב שהוא מצחיק. לאחר שפתח עם "החיים" היפהפה מאלבומו הרביעי, "אהבה ואלוהים אחרים" מ-2017, המשיך ברמן לגרסה איטית ושקטה של אחד מלהיטיו הגדולים והאהובים, "מה עוד ביקשת?". מדובר בגרסה נוגה יותר של השיר, שאמנם נאמנה יותר לסנטימנט שהוא מעביר, אך פחות אפקטיבית. כשיש לך שיר שכולו הוקים של לחן וגיטרה, זה לא תמיד נכון לוותר על ההוקים האלה בהופעה החיה. גם אם זה בשם האומנות.

ברמן משלב את הלהיטים הגדולים שלו מהאלבום הראשון (וקצת מהשני) באופן מדוד לאורך המופע, שהקצב והעוצמה שלו עולים ויורדים משיר לשיר בצורה שלא בהכרח מאפשרת לקהל לעלות ולרדת ביחד איתו. לפחות לא לזה המבוגר יותר. היה ניכר שהרבה מהקהל הצעיר היה איתו בכל פנייה ושעל. גם כשניגן שירים פחות מוכרים, כמו "אוריה חוזר הביתה" ו"איפה המצלמה שלי?", הקהל קפץ איתו מהתו הראשון.

מבלי לגרוע מהנ"ל, יש לציין שהמקום לא בדיוק היה מפוצץ. זה בסדר לציין את זה כי ברמן בעצמו העיר על כך. מדובר בהופעה האחרונה שלו במועדון הבארבי, לפני המעבר למעון החדש ביפו, וברמן היה במצב רוח נוסטלגי. הוא חשף שמדובר בקהל הקטן ביותר שבא לראות אותו במועדון הזה (מי יודע, אולי זה מה שהוא מספר לכולם), ושבעבר זה עשוי היה להפריע לו, אבל הוא מתעסק עכשיו בבודהיזם ואיזה בודהיסט גדול אמר את המשפט "Heaven is space". אז עכשיו הוא מרגיש שכל המרחב הזה שקיים במקום בו ציפה שיעמוד קהל משלם, הוא בעצם עוד ועוד מגן העדן. תחליטו אתם אם אתם קונים את זה.

הרמה המוזיקלית של המופע גבוהה, עם צ'לו וכינור, ונגן גיטרה שלעיתים מחליף אותה בבוזוקי החביב עליו. המוזיקה מגוונת ומבוצעת היטב, ואני לא יודע אם יש דוגמה טובה יותר לאפקטיביות שיכולה להיות לכינור יחיד מאשר השיר "שער 6", שאולי מהווה את השיא הגדול של הערב כולו. שיר שכולו כיף, פוזה ומור"ק מכבי תל-אביבי במיטבו. אולי כמו שער 6 עצמו? לא יודע, אינני חובב כדורגל.

אם יש לי הצעה אחת לשיפור למר ברמן המכובד, היא תהיה לסדר את השירים שלו ככה שיתנו לצופים קצב כלשהו שהולך ועולה. הרפרטואר המרשים של ברמן מורכב משירים כיפיים, קליטים ומקפיצים, לצד שירים עצובים, איטיים ונוגים. המעבר החד בין הסוג הראשון לשני קצת מקשה להישאר ב-Zone של ההופעה. למה לא להתחיל איטי ונוגה ולטפס לאט לאט עד שתגיע ל"שער 6"? אם הגעת ל"גנב הנערות בעל שיני הסוס" הלכת רחוק מדי.

לאחר שירד מהבמה וחזר עם חולצה חדשה, ברמן פתח בהדרן מעט תמוה. ההדרן נפתח ב"רס"ן עידן חסני" בן 7 הדקות, המשיך לשני שירים איטיים נוספים, ומשם התנקז אל שני השירים שכולם הכי רוצים לשמוע – "המתוקות האחרונות" ו"יום חדש נפלא". המופע האחרון של אריק ברמן במועדון הבארבי היה מוצלח, מהנה, מרווח ומעט מבלבל.

אריק ברמן יופיע בצוללת הצהובה בירושלים ב-9 בספטמבר