6 אפליקציות שאנחנו לא יכולים לדמיין את החיים שלנו בלעדיהן

לאחר הפרק של "קובי וליטל החיים עצמם" בנושא טכנולוגיה ודיגיטל, החלטנו לחשוב איך החיים שלנו היו נראים ללא שימוש באפליקציות ובסמארטפון בכלל, והבנו דבר אחד: איזה מזל שיש אפליקציות שעושות לנו חיים קלים.

אולי יעניין אותך גם:

"קובי וליטל החיים עצמם" - לצפייה בכל הפרקים המלאים

קובי וליטל יושבים לברידג' עם הסבתות של היום

קובי וליטל נכנסים לחדר ארונות של מולטי מיליונר

שוק האפליקציות כיום עצום בגודלו: מרשתות חברתיות כמו אינסטגרם וטיקטוק, דרך אפליקציות שמעניקות לנו מידע על תחבורה פרטית וציבורית כמו וויז או מוביט והאפליקציות שבזכותן אנחנו מצליחים לייצר תקשורת מרחוק, כמו וואטסאפ או זום. מתוך מגוון האפליקציות שמככבות בטלפונים הניידים של כולנו, בחרנו להתמקד ב-6 אפליקציות בולטות שלעיתים אנו לוקחים אותן כמובן מאליו, אך למעשה החיים שלנו היו נראים אחרת לחלוטין בלעדיהן:

1. וואטסאפ

למעלה מ1.5 מיליארד משתמשים ברחבי העולם, האפליקציה שקשה לנו לדמיין בכלל איך החיים שלנו היו נראים בלעדיה. איך היינו שולחים תמונות? איך היינו מתכתבים או מדברים עם יותר מבן אדם אחד בו זמנית ללא קבוצות? קשה להבין בכלל עד כמה האפליקציה הזו הפכה לגורם חיוני בחיים שלנו ובחיבור שלנו לעולם כולו. החברה הוקמה בשנת 2009 על ידי יאן קום, יהודי אמריקאי ולאחר זמן קצר הצטרף אליו בריאן אקטון. ב2014 רכשה פייסבוק את החברה בעלות של 19 מיליארד דולר.
מה היינו עושים פעם, אז, לפני שוואטסאפ הגיעה לעולם שלנו? היינו משתמשים בהודעות SMS. ילדי שנות ה2000 הפכו את היכולת לכתוב הודעות במקשי טלפון לאומנות וכל הודעה היתה עולה לנו כסף (כמה אגורות), זוכרים? ומה היינו עושים לפני הSMS? אם היתה לנו הודעה חשובה להעביר למישהו מהר, היינו שולחים מברק! מגיעים לסניף הדואר הקרוב לבית, מכתיבים את ההודעה לפקיד, משלמים, והמברק היה נמסר אליו, בדרך כלל, עוד באותו היום. ומה היו עושים לפני כן? במאה ה18 הומצא קוד המורס שהיה מאפשר להעביר מסרים בין אנשים באמצעות נקודות וקווים אלקטרוניים. ומוקדם יותר? לפני 3,000 שנה המצרים והפרסים היו משתמשים ביונים כדי להעביר מסרים במהירות יחסית מאחד לשני. ולפני זה? היה נהוג להעביר מסרים ממקום אחד לשני באמצעות מדורות או עשן. איזה מזל שהוואטסאפ קיים, נכון?

2. שעון מעורר

נכון, לא מסוג האפליקציות שציפיתם למצוא ברשימה, אבל תחשבו על זה - מי מכם משתמש כיום בשעון מעורר אמיתי על מנת לקום בבוקר? כנראה שרובכם כבר עברתם לשעון המעורר הדיגיטלי שבטלפון הנייד.

הרבה לפני שהשעון המעורר עבר לטלפונים שלנו, בימי יוון העתיקה במאה ה5 לפני הספירה, היו משתמשים בשעון עם מים שמפיק צלילים כדי להעיר אדם משנתו בשעה קבועה. הסינים נהגו להשתמש בשעון מעורר מכאני שנזירים בודהיסטים היו מכוונים אותו. הדגמים הראשונים של שעון מעורר מכני מודרני הופיעו באירופה כבר במאה ה15 לספירה. ממציא צרפתי בשם אנטואן רדייה היה הראשון לרשום פטנט על המנגנון של השעון המעורר ב1847. לאחר מכן, בשנות ה-40, ג'יימס ריינולדס המציא את שעוני הרדיו שמוכרים גם היום. בתקופת מלחמת העולם השנייה הופסק יצור השעונים המעוררים בארצות הברית ומפעלים אלו הוסבו לייצור תחמושת וכלי נשק. בתום המלחמה, החלו לייצר שוב שעונים מעוררים בעקבות איחורים רבים של אנשים למקומות העבודה שלהם. כיום אנו משתמשים באפליקציות ייעודיות בטלפונים החכמים שלנו, שעוזרות לנו להתעורר בכל יום בשעה קבועה לצלילי השיר האהוב עלינו, ללחוץ על נודניק ולחזור לישון.

3. פייסבוק

ספר הפנים נוסד על ידי מארק צוקרברג ועוד כמה שותפים (למי מכם שטרם צפה בסרט "הרשת החברתית", מומלץ לצפות) בשנת 2004, בהיותם סטודנטים בהארוורד והיה מיועד לשימוש מוסדות לימוד בלבד. בשנת 2006 נפתח אתר האינטרנט "פייסבוק" לכל העולם. המטרה הראשונית של פייסבוק הייתה לחבר באופן וירטואלי בין אנשים, בעיקר סטודנטים. במשך השנים הפך פייסבוק לאבן דרך משמעותית בעולם שלנו. עם 2.5 מיליארד משתמשים ברחבי העולם, ביניהם אנשים רבים שרוצים להשמיע את דעתם, פוליטיקאים, ידוענים ואנשי רוח, חייבים להיות בפייסבוק כדי להמשיך להיות בתודעה, לפרסם את מחשבותיהם וגם לקבל תגובות בחזרה. גלילה בפיד שלנו הפכה לפעילות קבועה ולעיתים אנחנו אפילו לא שמים לב לביצועה.

איך היינו נראים חיינו לפני פייסבוק? אדם שהיה רוצה להשמיע את דעתו ולקבל עליה תגובה כלשהי היה יכול לפרסם מאמר דעה באתר כלשהו ולקבל תגובות. לפני עולם האינטרנט, היה נהוג לפרסם מאמרי דעה של אנשים בעיתונים ומספר ימים לאחר מכן היו מתקבלות במערכות העיתונים תגובות למאמר, אשר היו מתפרסמות גם הן. כך היה נהוג לאורך שנים רבות לפרסם את דעותיך ברבים. לפני תקופת הדפוס והעיתונים, איי שם לפני שנת 1436 (המצאה הדפוס), אדם שרצה להביע את דעתו ולקבל עליה תגובה היה עומד על ארגז קטן בכיכר העיר, צועק לקהל הנאסף את דעתו ומקבל את התגובות בחזרה באותו הרגע, לעיתים מחיאות כפיים, לעיתים עגבניות לפנים. האפליקציות שבאו לאחר פייסבוק, כמו אינסטגרם, סנאפצ'ט, טוויטר, טיקטוק ועוד, משתמשות באותו העיקרון אבל בנישות שונות: הרצון להביע את עצמך בכל צורה שהיא (טקסט, תמונה, וידיאו) ולקבל ביקורת מאנשים אחרים (לייקים, תגובות ושיתופים).

4. WAZE

"הכול מוכן, התחל בנסיעה" הוא משפט שמיליוני אנשים ברחבי העולם שומעים בכל בוקר כשהם נכנסים לאוטו שלהם ונוסעים לעבודה. Waze היא הרבה יותר מאפליקציה שאומרת לנו איך להגיע ממקום למקום: היא מציינת גם מתי לנסוע, באיזה מסלול כדאי לנסוע על מנת להימנע מפקקים, כבישים סגורים וכבישי אגרה ומחברת בין אלפי נהגים. אז נכון, הרבה לפני הWaze היו אפליקציות שהעניקו לנו שרותי GPS ועזרו לנו להגיע ממקום למקום, אבל Waze עושה הרבה יותר מהן.

היכולת של נהג אחד לדווח שהוא נמצא בפקק והאחרים יכולים להמנע ממנו הומצאה על ידי Waze בשנת 2006 עם הקמתה. רובנו זוכרים בעל פה את הדרך לעבודה, הדרך הביתה, הדרך לאותו חבר קבוע וכו', אך עדיין רובנו נפעיל את הWaze בדרך כדי שנוכל לדעת על מצב הפקקים. לפני עידן הWaze היינו מקשיבים לדיווחי התנועה בתחנות הרדיו כדי לדעת על מצב הפקקים, ולפני שהחלו דיווחי התנועה היינו עומדים בפקק ומקווים שהסיוט הזה ייגמר מהר.

איך הצלחנו לנווט בעצמנו לפי WAZE? היינו מחפשים מפות באינטרנט ומדפיסים אותן כדי שנדע את הדרך במהלך הנסיעה. היו גם כאלה שבחרו להצטייד בספר מפות שהפך לציוד קבוע באוטו. ומה היו עושים לפני כן? עולם הניווט קיים עוד מהעת העתיקה, בה נהגו לנווט ממקום למקום באמצעות השמש, הירח והכוכבים. באזור המאה ה-4 לספירה הופיע לראשונה באזור סין מכשיר ששמו "מצפן". המצפן הראה באופן טבעי את כיוון הצפון מכל מקום בעולם, וכך נעזרו בו כדי לנווט ממקום למקום.

5. מצלמה

אמנם תחום הצילום קיים כבר מאות שנים, אבל אפליקציית המצלמה במכשיר החכם שלנו הפכה לגורם משמעותי ביצירת הזכרונות שלנו ושינתה את עולם הצילום עבור רבים מאיתנו, עד כדי כך שכיום אנשים בוחרים לקנות טלפון על פי איכות המצלמה שלו. תיעוד החיים שלנו נמצא בטלפון שלנו. התפיסה לפיה לא צריך מכשיר נוסף כדי לצלם היא לא מובנת מאליה בכלל. חובבי צילום ירכשו מצלמה נפרדת גם היום, אבל חברה שתייצר טלפון שאין בו מצלמה בכלל יודעת שאף אחד לא ירכוש אותו.

עולם הצילום החל לפני מאות שנים עם עיקרון שנקרא "קמרה אובסקורה": עיקרון המדבר על מצב שבו קיימת קופסה אטומה לאור המכילה חור קטן בצידה האחד, ממנו נכנסות קרני אור הנצרבות על חלקה האחורי של הקופסה. גם היום מצלמה מקצועית עובדת באותו העיקרון בדיוק, רק במהירויות ואיכויות גבוהות הרבה יותר. במשך השנים המצלמה שכונתה "קמרה אובסקורה" השתכללה והטכנולוגיה איפשרה להגיע למצב של צילום דיגיטלי. המצלמה שקיימת אצלנו היום בטלפון שונה מאוד מעיקרון ה"קמרה אובסקורה" ואין מצב שנסתדר בלעדיה.

6. משחקים

לכל אחד מאיתנו יש את המשחק הזה בטלפון שהוא מכור אליו, מה המשחק שלכם?

עם שפע של משחקים, שמגיעים בתקופות וטרנדים שונים, הטלפון הפך להיות לכלי הבידור המושלם בשבילנו. בשנים האחרונות עולם המשחקים עבר שינויים רבים כדי להיכנס לטלפונים הניידים: קנדי קראש, פרוט נינג'ה, אנגרי בירדס, פארם וויל ועוד עשרות שמות שכל אחד מאתנו חטא בשעות משחק בהם. אבל מה היינו עושים בלעדיהם?

נכון, יש מחשבים וקונסולות שמיועדים למשחקים במיוחד, אבל הם גם מיועדים לגיימרים חובבים ומקצועיים. אם אנחנו לא כאלה אין לנו טעם לקנות מכשיר כזה. אז איך היינו מעבירים את הזמן באמצעות משחקים לפני שהיה טלפון חכם בכיס? משחקי קופסה היו פופולריים מאוד לאורך השנים. כולם מכירים את המונופול, הרמז, סיכון וצוללות הקלאסיים, וקטאן ודיקסיט המודרניים יותר. לפני כן היה נהוג לשחק בעיקר משחקי קלפים כמו דומינו או משחקי לוח כמו דמקה, שש בש ושחמט. גם משחקי כדור, ריצה, מחבואים, גוגואים, גולות, ליק לק ומשחקים רבים אחרים כיכבו בעברנו.

מה ההבדל הגדול בין המשחקים הוירטואלים לבין המשחקים שנכחו בחיינו לפני עידן הסלולר? בעוד שבמשחקים הוירטואלים אנחנו יכולים לשחק בעצמנו או להתמודד מול אדם וירטואלי או מחשב, משחקי קופסה, קלפים, לוח, כדור וריצה דרשו מאתנו להיות בחברת אדם נוסף אחד לפחות כדי לשחק. משחקי הטלפון היום עושים בדיוק ההפך ומבודדים אותנו מהחברה מסביב. לכן, ההמלצה שלנו היא לוותר על המשחקים בטלפון ולחזור לשחק במשחקים של פעם. לטלפון שלנו יש המון שימושים שאי אפשר בלעדיהם והחיים שלנו לא יהיו אותו דבר ללא אותם השימושים, אבל על השימוש הזה אפשר לוותר מידי פעם ולצאת לשחק קצת באוויר, או סתם בחברת האנשים האהובים עלינו.