גידי גוב בן 75: 4 דרכים בהן עיצב את הקולנוע - ולא רק ב"הלהקה"

יממה לאחר שעלה לכותרות כאחד מהאמנים החתומים עצומה הקוראת להפסקת המלחמה בעזה (שעוררה מצידה מתקפה חריפה מצד המוזיקאי עידן עמדי ואחרים), חוגג המוזיקאי, השחקן, המנחה והיוצר גידי גוב יום הולדת 75. אבל אנחנו לא כאן כדי להתעסק במה גוב אמר או לא אמר; גם אם ננסה, מעטים מאיתנו אלו יכולים להתכחש למעמדו המוצדק כאייקון. מלהקת הנח"ל ל"כוורת", "גזוז" ו-"דודה"; מ"זהו זה!" ל"גידי ואהרוני"; מ"הכבש השישה עשר" ל-"לילה גוב" - גידי גוב היה שם כמעט בכל תחנות התרבות החשובות של התרבות הישראלית בלמעלה מ-50 השנים האחרונות, כשדורות גדלו עליו והלכו בדרכו.

אבל מה עם תרומתו לקולנוע המקומי? ממש לא רק "ההוא מ'הלהקה'", גוב העביר את דמותו הציניקנית אך הכריזמטית בהצלחה יתרה גם למסך הגדול, לא פעם בסרטים שהותירו חותם על התרבות הישראלית. מהחתרנות של "מסע אלונקות" ועד השערורייה של "דיזינגוף 99", הנה ארבעה סרטים בכיכובו של גידי גוב שהקולנוע הישראלי לא יכול בלעדיהם:

"מסע אלונקות" (1977)

עמוק לתוך חודשיה האחרונים של להקת "כוורת" בריצתה המקורית, התייצב במאי 1976 גידי גוב - לצד (בין היתר) מוני מושונוב, שלמה בראבא, דובל'ה גליקמן ודליק ווליניץ (כולם יהפכו בקרוב לשותפיו של גוב ב"זהו זה!") - בפלוגה מגדוד 202, ששהתה אז באימונים מתקדמים בסמיכות לבית נחמיה. המטרה? איסוף חומרים לצורך צילומי סרטו של הקולנוען/חוקר הקולנוע ג'אד נאמן, "מסע אלונקות", שעסק ביחסיו המתעללים של המ"פ יאיר (גוב) כלפי צביקה וייסמן (מושונוב), טירון צנום ורגיש שמעוניין להיות צנחן. השרמנטיות המסוימת של גוב עומדת בקונטרסט אל מול מסכת הייסורים שהוא מעביר את מושונוב, ובכך מדגישה את הסכנה בקשיים הנפשיים שעלולים להתעורר בשירות הצבאי.

ההיטמעות של קאסט "מסע אלונקות" בחיי הטירונות, לצד העיסוק בטראומות נפשיות והתאבדויות בשירות הצבאי - שהיה דאז לטאבו, הפכו את נאמן במהרה ל"פרסונה נון גרטה". המועצה לביקורת סרטים ומחזות סירבה לאשר את הקרנת הסרט לציבור, בתואנה שהוא "פוגע בצה"ל".

רק הקרנת הסרט לרמטכ"ל באותה העת, מרדכי "מוטה" גור, הוביל את המועצה להתרצות ולאפשר את הקרנת הסרט לקהל הרחב. יחד עם שני סרטים נוספים בכיכובו של גוב - "הלהקה" וסרט הטלוויזיה "חרבת חזעה" שנה מאוחר יותר, שעסק בגירוש תושבי הכפר הערבי הבדיוני באותו השם במהלך מלחמת העצמאות - החל הקולנוע הישראלי להשתחרר מהאתוס הצבאי ששלט עד אז בתרבות והחל לאפשר התבוננות פרטנית יותר בחיי החייל.

"דיזינגוף 99" (1979)

מסרט אחד בכיכובו של גוב שעורר שערורייה למשנהו. שנה אחרי שכיכב בלהיט הפריצה של הבמאי אבי נשר, "הלהקה", הצטרף המוזיקאי אל מאיר סוויסה, ענת עצמון וגלי עטרי לסרט שהביא את ה"סצנה התל אביבית" - על אהבותיה וצרותיה - למסך הגדול. בפועל, לצד פסקול רווי להיטים - כדוגמת "לגור איתו" של ריקי גל ו"דרך ארוכה" של עטרי - "דיזינגוף 99" זכור בעיקר בשל סצנת השלישייה (בין גוב, עטרי ועצמון) החתרנית, שעוררה כל כך הרבה שערורייה בזמן אמת עד שעיסוק בה היום נדמה קלישאתי.

עדיין, לצד ההתנערות ממנה (עטרי, לדוגמה, ששנאה את הסצנה, טענה לימים כי לו הייתה בידה היכולת, היא הייתה "רוכשת את כל עותקי הסרט ומשמידה אותם"), הסצנה ב"דיזינגוף 99" הראתה שאפשר גם אחרת בחברה שמרנית למדי. השימוש ב"מאמי הלאומי" של אותו הזמן - גידי גוב - ליצירת שינוי רק הוכיח את הרבדים הרבים שדמותו הקולנועית טומנת בחובה.

כתבות נוספות:

• כמה מטובי סופרי ישראל איחדו כוחות לערב שכולו אהבה גדולה למילה הכתובה
• אחרי דחייה בשל המצב הביטחוני: הפסטיבל הבינלאומי ייצא בקרוב לדרך
• מלבנון ועד גות'האם: חמשת התפקידים הגדולים ביותר של אלון אבוטבול בקולנוע

"מגש הכסף" (1984)

וחזרנו לג'אד נאמן - ב-1984, שבו הבמאי והמוזיקאי לאחד כוחות והפעם בסרט שהבליט סוגיה מדינית-פוליטית אחרת (רלוונטית מידי בימינו), הסכסוך הישראלי-פלסטיני. בסרט ששואב את שמו מהפואמה הידועה של נתן אלתרמן וממועדון לילה שמככב כלוקיישן בו (בו מופיעים, בין היתר, נורית גלרון ודני רובס), "מגש הכסף" עוקב אחר צעיר ישראלי - יוני גולדמן (גוב) - שחוזר ארצה מברלין עם חזון ליישוב הסכסוך. המציאות בארץ, איפוא, מובילה אותו למקומות מסוכנים הרבה יותר.

"מגש הכסף" אמנם אינו זוכה לאותו מעמד שזוכה "מסע אלונקות", אך סרט זה של נאמן מוכיח את הנטייה הפוליטית-נפיצה יותר שנקט הקולנוע הישראלי בשנות ה-80, לנוכח עשור מטלטל שהחל במלחמת לבנון השנייה והסתיים באינתיפאדה הראשונה.

"אישה זרה" (1991)

נסיים בניחוח צרפתי: ב-1979, בזמן שגידי גוב לקח חלק בסצנת שלישייה מסעירה אחת, יצרה במאית אחרת - מיכל בת-אדם שמה - סצנה מרעישה לא פחות מאותו הסוג (כשהיא עצמה משחקת, לצד השחקנית הצרפתייה בריז'יט קטיון והאייקון המקומי אסי דיין), בסרט "רגעים". ב-1991, התאחדו גוב ובת-אדם -אותם "עירומים" של שנת 1979 - לסרט ייחודי לא פחות: "אישה זרה".

"אישה זרה" מוצא את הפסנתרנית הצרפתייה נינה - בגילומה של הכוכבת הצרפתייה פאני ארדן ("האישה ממול", "הסודות") בכבודה ובעצמה - שמתאהבת באיש מחשבים ישראלי בשם אילן (שרון אלכסנדר). כשזה נקרא למילואים במהלך מלחמת המפרץ וחוזר הלום קרב, נאלצת נינה "לג'נגל" בין הטיפול בו לבין רומן חדש עם בחור בשם עופר (גוב), כשהמצב דוחק אותה לקצה.