גם בלב עתיד לא מזהיר, הסרטים האלו מצליחים למצוא סיבה לחייך

מכל הז'אנרים הפנטסטיים שקיימים, מדע בדיוני הוא זה שהכי ניזון מהקיום האנושי בזמן נתון (ולא רק מהטכנולוגיה העכשווית), ומשיב לנו בחזרה תחזית שלו על מצבנו בעתיד - הקרוב או הרחוק. אפילו אלו שסבורים שהעתיד הדיסטופי שסרטי המדע הבדיוני לרוב צופים לנו הוא מופרך ומוגזם, יודו שהמציאות לא פעם קודרת הרבה יותר מכל פיקציה.

אבל האם אפשר לשלב חיוך או אנושיות בתוך אזהרה לעתיד לבוא? רגע לפני שהם מוקרנים בפסטיבל אוטופיה - הפסטיבל הבינלאומי לסרטי ז'אנר האימה, מדע בדיוני ופנטזיה (שייצא לדרך ביום שני הקרוב ושיימשך עד 3 בינואר 2026) - הנה שני סרטי מדע בדיוני מומלצים שיוקרנו בו, שיודעים לשמור בדיוק על הקו הדק הזה.

כתבות נוספות ממדור תרבות ובידור:

• הסרטים האלו היו משהו אחד. עם חידושם, הם הפכו למשהו אחר לחלוטין

• הם חוזרים: ההצצה הראשונה לסרט "הנוקמים" החדש כבר כאן

• עשתה אקזיט של מיליונים – והחליטה להפוך לזמרת: "נפתח אצלי סכר"

"הנך היקום"

אין זה סוד שאוקראינה נמצאת במלחמה מדממת וכואבת עם שכנתה הפולשת רוסיה כבר כמעט 4 שנים, ומכאן הגיוני להסיק שמרבית מפעילותה התרבותית הושמה על "הולד" - או אם היא כבר עובדת, אז זו כנראה מתאימה את עצמה לרוח הזמנים ההישרדותיים. לכן, ההפתעה מ"הנך היקום", סרטו השאפתני של הבמאי האוקראיני פבלו אוסטריקוב (שזכה להקרנת בכורה בפסטיבל הקולנוע בטורונטו כבר בשנה שעברה), היא כפולה - לא רק שאוסטריקוב "מרשה לעצמו" להתעסק בחלל החיצון הרחוק ולא בקיום הארצי המדמם, אלא שדווקא מתוך אלגוריה מחממת לב שרקם, נדמה כי ניתן ללמוד יותר על עצמנו משחשבנו.

אחרי פתיחה מונפשת נוסח "וול-E" (סרט שהקווים בינו ובין סרטו של אוסטריקוב רבים משנדמה על פני השטח), שמסבירה כי גיבורנו - אנדריי (ולודימיר קרבצ'וק), אסטרונאוט/עובד זבל ציניקן ומותש - נשלח למשימה להיפטר מפסולת ארצית מסוכנת בחלל החיצון, אנחנו נזרקים תוך דקות ספורות להתרחשות: כדור הארץ נחרב לפתע לחלוטין. אחרי שהוא מנסה לעבור את כל שלבי האבל על בדידותו הנצחית (לצד "חברו" היחיד, הרובוט מקסים חובב בדיחות הקרש), מגלה לפתע אנדריי שהוא אינו באמת השריד היחיד למין האנושי, ושאסטרונאוטית צרפתיה בשם קתרין (אלכסיה דפיקר) נמצאת אף היא במשימה בחלל, אלפי קילומטרים ממנו. מכאן מתחיל מסעו האמיתי של אנדריי למציאת משמעות.

הקונספט הזה יישמע לרבים על פניו די מוכר מסרטי "אנשים בודדים אבודים בחלל", כדוגמת "כוח משיכה" מ-2013 (בכיכובם של סנדרה בולוק וג'ורג' קלוני) או "להציל את מארק וואטני" מ2015 (בכיכובו של מאט דיימון), אך היכן שאלו עדיין יחזיקו בתוכם עניין מסוים בטכנולוגיה או בנסיבות המדעיות לכל הסיפור, סרטו של אוסטריקוב זונח את פרטי האקספוזיציה עוד ב-10 הדקות הראשונות שלו. מבחינתו, זה לא חשוב מה זרק בכלל אנדריי בחלל או מדוע העולם התפוצץ - אלא מנעד הרגשות שאנדריי חווה, או העובדה שהוא אדם שמוקף בשלל קולות שבמקרה שלו כולם חסרי פנים, גוף או מגע.

במובן הזה, המסגור של הסרט אולי ייראה עתידני או מאיים, אבל "הנך היקום" עוסק במחשבות ותהיות שהיו איתנו כבר משחר החיים עצמם. עמוק ושובר לב מבלי לאבד את הציניות וההומור שלו (בעיקר בזכות ההופעה השובה של קרבצ'וק - שמצליח להיות בנאלי וייחודי במקביל), אי אפשר שלא לחשוב על הקיום המנוכר של כל אחד מאיתנו כאן ועכשיו - לא בחללית רחוקה - וכמה קשה להשתחרר ממנו כשצופים בסרטו המקסים הזה.

"הצילו את הכוכב הירוק"

התרבות הפופולרית של חצי העשור האחרון כה מאוכלסת בתוצרים דרום-קוריאניים - מ"ציידות השדים של הקיי-פופ" ועד "משחק הדיונון" - שקל כבר לשכוח את ה"פלישה" הראשונית של סרטי המדינה האסייאתית למערב, אי אז בראשית שנות ה-2000: יצירות ז'אנר קודרות, סרקסטיות, יצירתיות, גרפיות ובעיקר חסרות כל מעצורים. לצד במאים מוכשרים שהפכו בהמשך לשמות החמים ביותר בקולנוע העולמי, כדוגמת זוכה האוסקר בונג ג'ון-הו ("פרזיטים", "מיקי 17") ופארק צ'אן-ווק (שסרטו המהולל "אין ברירה אחרת" יפתח את הפסטיבל), פרץ במאי צעיר בשם ז'אנג ג'ון-הוואן, ועימו הסרט המופרע "הצילו את הכוכב הירוק" מ-2003. "הסרט הכי טוב אי פעם", קרא לימים צ'אן-ווק לסרטו של חברו - ואולי די צדק?

זהו סיפורו של ביונג-גו (שין הא-קיון), דבוראי פרנואיד וחובב קונספירציות שמשוכנע שמנכ"ל חברת כימיקלים מזהמת (באק יון-סיק) הוא למעשה חייזר אכזר מכוכב אנדרומדה. במהרה מחליט ביונג-גו לחטוף את המנכ"ל בכדי למנוע ממנו "לפגוע בעולם", אך העניינים - כצפוי - מעט מסתבכים.

אם למישהו מכם זה נשמע מוכר וטרי למדי, זה משום שזוהי גם עלילת סרטו המועמד לגלובוס הזהב של הבמאי היווני יורגוס לנתימוס ("מסכנים שכאלה", "המועדפת"), "בוגוניה", שמשמש כרימייק אמריקאי ל"הצילו את הכוכב הירוק" (ג'ון-הוואן היה אמור אפילו לביים את הרימייק, אך נאלץ לסגת מההפקה בשל בעיות בריאות). עדיין, אין למה לצפות כאן לגרסה זרה של מה שכבר ראיתם - "הצילו את הכוכב הירוק" עובד בקצב אחר, כמעט אחוז דיבוק, מ"בוגוניה" האוונגרדי, ומעדיף לדלג בעריכה נוסח MTV בין ז'אנרים - מדע בדיוני, אימה, קומדיה שחורה, סאטירה פוליטית, פרודיה, You name it.

אבל למרות כל אותו אופי מפוזר, "הצילו את הכוכב הירוק" לא יכול היה להיות מהודק יותר, ובייחוד בעיני הצופים בשנת 2025 - בואכה 2026. אחרי הכול, אלימות ניהלה את העבר הטראגי של קוריאה, אלימות ניהלה את 2003, ואלימות מנהלת גם את 2025. מתחת לכל הסטייל וההומור, סרטו של ג'ון-הוואן לא נותן לקהל להתחמק מהאמת המטרידה הזו.