יוטיובר בן 20 ביים את אחד הסרטים המדוברים של התקופה – והתוצאה מהפנטת
כמה שנים לאחר שקיין פרסונס יצר סדרת רשת בעלת תמה דומה לסרט הביכורים שלו, "באקרומס", אולפני הקולנוע המוערכים A24 לקחו עליו הימור גדול – שהשתלם במיוחד. על אף התסריט שלא מבשיל לכדי אמירה קוהרנטית, סרט האימה יוצא הדופן הזה מתגלה כחוויה ויזואלית מפעימה ומעוררת חרדה שלא כדאי לכם לפספס
סרטים שמבוססים על חומרים קיימים הם ממש לא דבר חדש, אבל סרטים שמבוססים על סרטים קצרים שהפכו לוויראליים באינטרנט – כאלה אין הרבה כאלו. "באקרומס", סרט האימה החדש והמדובר שכבר תוכלו למצוא בבתי הקולנוע, הוא דוגמה לכך, והעובדה שמאחוריו עומד יוטיובר בן 20 לא רק שלא עומדת נגדו, אלא להפך – היא מאוד תורמת לסרט עצמו.
"באקרומס" עוקב אחר גבר בשם קלארק (המועמד לאוסקר צ'ואיטל אג'יופור, "12 שנים של עבדות", "להציל את מארק וואטני"), בעל חנות רהיטים אפרפר שמגלה במרתף ביתו חריץ מסתורי המוביל אותו לממד אחר בשם "באקרומס" ("חדרים אחוריים" בתרגום מאנגלית), הכולל קילומטרים על קילומטרים של מסדרונות ארוכים. כאשר הוא מספר למטפלת שלו, ד"ר מרי קליין (רנטה ריינסב הסוחפת, שמגיעה להוליווד זמן קצר אחרי מועמדות לאוסקר על "ערך סנטימנטלי"), על העולם הנסתר שהוא גילה, היא מסרבת להאמין לו – עד שזו נאלצת להיכנס לשם בעצמה בכדי להציל אותו, כשבפנים מחכות לה מראות מטרידים במיוחד.
כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:
קיין פרסונס הגיע אל המסך הגדול אחרי שיצר סדרת רשת בסגנון "פאונד פוטג'" בעלת אותו שם ורעיון בשנת 2022. ארבע שנים אחר כך, הסרט שלו מקבל שבחים מקיר לקיר, ומסתמן כאחד להיטים הגדולים של התקופה. בסדרה עצמה, מישהו "נופל" מהעולם האמיתי אל עולם של מרחבים לימינליים (מרחבי מעבר) אינסופיים בצורת מסדרונות צהובים עם אורות ניאון מרצדים, כאשר חלק מן האסתטיקה שלה הייתה שימוש במצלמות VHS ישנות בחקירה של המקום המסתורי ושל ה"יישויות" הזדוניות שמתחבאות בין המסדרונות הסטריליים.
הבמאי הצעיר נשאר נאמן למקור, ועיבד אל הסרט המלא את אותם עולמות אינסופיים – והתוצאה מהפנטת. "באקרומס" הוא סרט מרהיב ויזואלית ובעל עיצוב אמנותי יוצא מן הכלל, שהכיל סט מציאותי להחריד של אותם משרדים צהובים לימינליים. גם הצילום והדרך בה הסרט מואר מהווים עיבוד מדויק לחוויה הפסיכולוגית והלא נוחה שהצופה חווה במהלכו. חופש היצירה שהמפיקים ב-A24, אולפני הקולנוע המוערכים שעומדים מאחורי הסרט, סיפקו לפרסונס מורגש היטב: הסרט הזה לא נראה כמו אף מותחן פסיכולוגי אחר מהשנים האחרונות, דבר שמאפשר בניית עולם ריאליסטית וחווייתית במיוחד.
בזמן שהאונה הוויזואלית של "באקרומס" עשירה וחווייתית, דווקא האונה התסריטאית חלשה יותר. המהלך העלילתי פשוט יחסית, אך מתיימר להתעמק בעולמות התודעה והזיכרון, כשהוא מציע לצופה להיחשף אל קונספט מרתק בו "החדרים האחוריים" הוא עולם נסתר המדמה זיכרונות אנושיים של חפצים, מקומות ואנשים אשר דהו עם השנים. באופן מסוים, הדבר מזכיר קצת את התמה המבריקה שעמדה בליבו של "אנחנו", סרטו המצליח של ג'ורדן פיל מ-2019. אלא שהכתיבה אינה מבשילה לאמירה חודרת, חדשנית או נוגעת – מה שמונע מהסרט להגיע לבשלות אמיתית, והתוצאה מפוספסת.
אבל "באקרומס" הוא סרט אימה שאסור לפספס. הוא מציע כניסה לחוויה פסיכולוגית, לעיתים טריפית, בקצב איטי אך מותח. בזכות השליטה המדויקת של פרסונס באלמנטים השונים, הוא לוקח את הצופים לחוויה מרתקת במקומות שנדמה כאילו שהינו בהם פעם בחלום או בזיכרון מאובק, ולפחד רוב הזמן מאיום שאנחנו אפילו לא מודעים למקורו.
View this post on Instagram
וכמה מילים טובות בנוגע לעלייתו באקרנים של הסרט בישראל: בשורה התחתונה, הפצתו על ידי חברת "רד קייפ" היא אינה דבר של מה בכך. היה זה גם כוחם של קהילת המעריצים שהביא את הסרט לעלות באקרנים במדינתנו בעלת היצע הסרטים הצר ביחס לשאר העולם, כך שהפצתו בארץ של סרט סופר-נישתי כמו "באקרומס" מעידה על המשך המגמה של גיוון ארסנל הסרטים המוצגים בתיאטראות הישראליים. אף מעודד מכך, "באקרומס" חודר מעבר לסינמטקים ולקולנועי הארט-האוסים היישר אל המולטיפלקסים המרכזיים, ולא יהיה מפתיע לראות אנשים פוקדים את האולמות.
מגמה זו נצפתה בשלל ז'אנרים, החל מסרטי הופעות כמו זה של טיילור סוויפט, דרך להיטי אנימה כגון "דימון סלייר" וכעת גם עם "באקרומס" בז'אנר האימה. הקשב של מפיצים לבקשתם של קהילות המעריצים ומשפיעני האינטרנט הוא צעד מבורך, שמעצים את הרב-גוניות בבתי הקולנוע ומביא צופים חדשים, נישתיים ומשולהבים להמשיך לתמוך בצריכת סרטים דווקא על המסך הגדול – וכשמדובר בסרטים מוצלחים כאלו, אין צעד מבורך יותר מזה.