גיבורת הסרט הזה רק רוצה להרגיש יפה. עד סופו, היא נכנסת לליבם של הצופים
עם סגנון מחוספס שמשחק על המתח שבין דעה קדומה ובין האמת המורכבת שמסתתרת מאחוריה, שרון אנגלהרט עוקבת בסרט הביכורים שלה, "כי את מכוערת", אחר צעירה שנעה בין בית מתפורר ובין החיים החדשים שהצבא מציע לה. בדרך רגישה מאוד, הוא אמנם גורם לצופים "להצטרף" לסביבה העוינת שמקיפה את הגיבורה שלו, שבסך הכול רוצה לחוש יפה – אך בו בזמן חושף את העולם הפנימי הסוער שלה
חיילת פעורת עיניים ומבוהלת מחכה לבשורה כלשהי מהמפקד שלה, שיושב מהצד השני של השולחן. ההבעה המבועתת של החיילת מסגירה שהבשורה ככל הנראה לא תהיה טובה, בטח בהתחשב בהתנהגות המרדנית שלה, עליה היא ננזפת לעיתים קרובות. להפתעתה הגמורה של הפקודה המפוחדת, המפקד מבשר לה שהיא מיועדת לקצונה – מה שגורם לעיניים הענקיות שלה כמעט לצאת ממקומן. מה הקשר בין החיילת הכושלת הזאת למסלול קצונה? זאת בדיוק השאלה שאביגיל, אותה חיילת לא מוצלחת, שואלת את עצמה. גם אנחנו, הצופים, שואלים את אותה שאלה בדיוק.
זאת סצנת הפתיחה של "כי את מכוערת", סרט הביכורים של שרון אנגלהרט, שמגיע לאקרנים אחרי סיבוב ניצחון בפסטיבל ירושלים 2025 (שם קטף את פרסי סרט הביכורים הטוב ביותר והשחקנית הראשית, שהלך לריקי רייף סיני, המגלמת את החיילת פעורת העיניים). שמו הפרובוקטיבי מעורר סקרנות מעצם ישירותו, אבל מתחבר לסגנון המחוספס של הסרט כולו, ומשחק על המתח בין הדעה הקדומה והבנאלית לבין האמת המורכבת שמסתתרת מאחוריה. המכוערת מכותרת הסרט היא, לכאורה, אביגיל: חיילת לא רזה, לא עדינה ולא נשית במונחים מקובלים. היא לא אהודה באף מעגל חברתי שהיא שייכת אליו, ובחסות המראה החיצוני שלה בלבד היא נתפסת כמאיימת ומפחידה. אבל למה אנחנו מניחים שהיא המכוערת מכותרת הסרט, ולא דמות אחרת?
כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:
הסרט עוקב אחר סוף השבוע של אביגיל בביתה בירושלים, מיד אחרי שקיבלה את ההודעה על הוצאתה לקורס קצונה, במהלכו היא מתפארת בפני מי שהיא רק יכולה על העתיד הצבאי שצפוי לה. החלק הארי של הסרט מתרחש שם, בבית של אביגיל, וחושף את החיים האזרחיים שלה, שבניגוד למה שהצבא מציע לה – רחוקים מלהיות זוהרים. אבא שלה (יוסי מרשק, שאמנם מפציע לכמה סצנות בודדות בלבד, אך עושה בהן עבודה מעולה) מנהל חיים עצמאיים לגמרי ומנהל איתה קשר רופף, בעוד אימה (יעל אבקסיס, מלאת נוכחות כמו תמיד, למרות זמן המסך הקצר) דכאונית ומבלה את רוב הזמן בשינה. שני ההורים נעדרים לחלוטין מהגידול של אביגיל ואחותה הקטנה, נעמי (אורי אבינועם, שזכורה לטובה מ"על כלבים ואנשים", אשר זכתה בפרס אופיר לשחקנית המשנה הטובה ביותר על תפקידה בסרט), כך שאביגיל נאלצת, בעל כורחה, לתפקד כמבוגר האחראי בבית.
היחסים בין שתי האחיות הכול כך שונות זו מזו עומדים בלב הסרט, ומתפקדים כחרב הפיפיות של העלילה: נעמי היא החברה היחידה של אביגיל בעולם, אבל גם זו שמעכבת אותה בהתפתחות האישית שלה, ומאלצת אותה – בהיעדר הורה מתפקד – לגדל אותה ולדאוג לכל צרכיה. כשנעמי נקלעת לפלונטר אישי, אין לה למי לפנות אלא לאביגיל, שכאמור מחויבת להוכיח לצבא שלא נעשתה טעות בבחירתה למסלול קצונה. אבל נעמי, האחות היפה, צריכה אותה בבית, ואביגיל נאלצת פעם אחר פעם לבחור בין המחויבות לבית המתפורר שממנו צמחה, ובין החיים החדשים שהצבא מציע לה. השוני האקוטי בין שתי האחיות – פיזי וחברתי כאחד – מהווה קושי נוסף בחיים המורכבים של אביגיל, שעל אף שהיא הבכורה, נאלצת לגדול בצל של האחות המאוד יפה והמאוד פופולרית שלה.
"כי את מכוערת" מלא ברגעים בהם אביגיל סוקרת את חזותה מול המראה ואז את המראה החיצוני של בני גילה, בין אם בבריכה, במלתחות של הצבא או במשחק כדורגל של בחורים צעירים ומזיעים (שאת אחד מהם מגלם בן סולטן). הבחירה של אנגלהרט להציב מול אביגיל (הלא רזה, כאמור) צעירים וצעירות רזים וחטובים היא פתח להבין את ההשוואה הפנימית והבלתי אפשרית של אביגיל מול הסביבה שלה, ואת הרצון שלה להרגיש יפה, או לכל הפחות להיתפס בעיני אחרים ככזו. גם השימוש של אביגיל במילה "מכוערת" כדי להקניט את נעמי מעיד על העיסוק הפנימי שלה בפער בין איך שהיא נתפסת ובין איך שהייתה רוצה להיתפס, ובעובדה שיופי הוא, בסופו של דבר, מושג סובייקטיבי לחלוטין.
לאביגיל יש עתיד בצבא, אבל הבית המורכב שבו היא גדלה מאיים להשאיר אותה מאחור. הסצנה האחרונה והמרגשת של הסרט מוכיחה שלמרות החלומות הגדולים על קצונה, יש משהו שאביגיל רוצה יותר מהכול – להרגיש יפה. את זה היא לא מקבלת, לא בבית ולא בצבא, אבל האחריות מוטלת במידה רבה גם עלינו, הצופים, שמסיקים באופן אוטומטי שאביגיל היא ה"מכוערת" מכותרת הסרט, ומצטרפים בכך לסביבה העוינת ממילא שמקיפה אותה. אבל הסרט עושה עבודה רגישה מאוד בחשיפת העולם הפנימי הסוער של הגיבורה שלו וגורם לה, למרות הדעות הקדומות, להיכנס לנו ללב. כי היא יפה. ממש יפה.
