למרות המגרעות: החלקים הטובים של "היוצר" מתעלים על אלו הפחות טובים

כולנו כבר הבנו שבהוליווד מפיקים פחות סרטים מקוריים ומלאי דמיון ויותר ממחזרים וטוחנים את אותה הגברת רק בשינוי אדרת. לאחרונה, הטרנד הזה - אם אפשר לקרוא לו כך - מתחלף בסוג של מחזור אחר, אבל במסכה של השראה. במקום לספק מוצר מקורי, יוצרי הסרטים מרכיבים פאזל מכמה סרטים מאותו הז'אנר לכדי יצירה אחת שעומדת בפני עצמה.

הם משתמשים באלמנטים המוכרים, כאלה שראינו עשרות ומאות פעמים בכל סרט - ולעתים אף מזלזלים באינטליגנציה של הצופה, שקולט את השטיקים האלו מקילומטרים. אחד הסרטים שנפלו לבור הזה הוא "אף אחד לא יציל אותך", שעלה לאחרונה בדיסני+. סרט שהוא לא יותר מערבוביאדה של "תיקים באפלה", "שכחו אותי בבית" ו-"מקום שקט" - וזוהי רק דוגמה אחת מני רבות.

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

• טל מוסרי בדמעות: "אני רוצה להבטיח לילדים שלי שלום בינינו"
• "זה יפוצץ לכם את המוח": נחנך היכל הספרה בלאס וגאס
• שוטרים הוזעקו למשרדו של עורך "המסור": "חשבו שאתה מענה אנשים"

הסרט החדש שחוטא בטרנד הזה הוא "היוצר". הבמאי וכותב הסרט, גארת' אדוארדס ("רוג אחת: סיפור מלחמת הכוכבים") הוא יוצר מוכשר ומסקרן. סרטו החדש מסקרן גם הוא - ובצדק. מנגד, הוא עוסק באחד הנושאים הלעוסים לעייפה של השנים האחרונות, ויותר מכך - הצפייה מעוררת את התחושה כי ראינו אותו כבר רק בגרסאות שונות.

בעתיד הקרוב, האינטליגנציה המלאכותית היא חלק אינטגרלי בכדור הארץ וחלק מהותי בתפקוד היומיומי. רובוטים משוכללים מתמזגים בשוק העבודה העולמי במקצועות שונים: רופאים, פועלי בניין, שוטרים וכולי. הברית בין בני האדם לבינה המלאכותית מופרת כשהאחרונה משגרת פצצה גרעינית למרכז לוס אנג'לס.

השימוש ברובוטים נאסר כליל בארצות הברית ששולחת את מיטב סוכניה לצוד את אחרוני הרובוטים באסיה החדשה. בתווך נמצא ג'ושוע (ג'ון דייוויד גרין, "טנט"), סוכן הכוחות המיוחדים שאיבד את אשתו בנסיבות שלא נפרט כאן מפאת ספוילרים. הוא נקרא אל הדגל כדי למצוא את "היוצר" האחראי על פיתוחם של הרובוטים, ובפרט כדי להשמיד את הנשק המסתורי שלו: ילדה רובוטית בעלת כוחות יוצאי דופן.

הסיפור של "היוצר" אינו מקורי, אבל הבעיה האמיתית שלו היא התחושה כי היינו בסרט הזה ובכמה הזדמנויות שונות בעבר. המלחמה בין בני האדם לרובוטים היא פשוט הבסיס של "שליחות קטלנית" רק בגרסת 2023. העתק-הדבק רק עם היפוך תפקידים ואפקטים הרבה יותר מרשימים. היחסים בין ג'ושוע לאלפי, הילדה הרובוטית של אבא ובת מדומה, הם אלמנט שכבר ראינו בעבר: לאון ומתילדה ("לאון"), מנדו וגרוגו ("המנדלוריאן") וצ'יקו בן-דוד ובן. נוכחותם הבולטת של אלמנטים מוכרים ולעוסים גורמת לסרט להיות צפוי ולא מפתיע כהוא זה. יותר מכך, זה גורם לסיפור להרגיש פחות מקורי וחדשני ממה שהוא באמת היה יכול להיות.

ובכל זאת, אפשר למצוא בסרט המון דברים טובים: האפקטים הממוחשבים מרשימים למדי, כמו גם הפיצוצים הגנריים והמוכרים. מסך ה-IMAX נועד בדיוק עבור דברים כאלה ואוהבי הז'אנר יבואו על סיפוקם. השילוב של הרובוטיקה עשוית הפלדה עם הפנים האנושיות והאורגניות נראה סימביוטי ואותנטי. בקטגוריה החזותית, "היוצר" הוא תאווה אמיתית לעיניים וניכר שהושקע בו תקציב לא קטן. דווקא בעידן חסכוני ואפקטים דלים, "היוצר" הוא הפתעה נעימה בנישה הזו.

הסרט מתהדר בפסקול מצוין של הנס זימר. המוזיקה של זימר סוחפת ומרגשת וקולעת בול ברגעים הסנטימנטליים והקשים של הסרט. בנוסף, המשחק של רוב הקאסט טוב ובמיוחד של ג'ון דייוויד גרין. הוא מוכיח כי הוא ראוי לתפקידים ראשיים כאלה. הכימיה בינו לבין מדלין יונה ויליס המגלמת את אלפי עוברת לגמרי ומרגישה אמיתית. בשורה התחתונה: הטוב של "היוצר" עולה על מה שלא טוב בו.