שכחו מהעלילה של "חמדה". המשחק המופלא של ששון גבאי הוא הלב של הסרט

ייחודיותו של הקולנוע הישראלי היא בהצגת מערכות יחסים מורכבות בין אנשים ממעמד סוציואקונומי בינוני עד נמוך (לרוב). וכשזה שופע בסיפורים כאלו, נוגעים ומרגשים, קשה ליצר סרט נוסף שיסחוף שוב את הצופים. קשה ועדיין - ובזכות קולנוענים ושחקנים כחול לבן מהשורה הראשונה, זה אפשרי לגמרי.

הבמאי שמי זרחין והשחקנים ששון גבאי ואסי לוי יושבים בול במשבצת שהוזכרה קודם, ו-18 שנה אחרי שהטריו שיתף פעולה בסרט "אביבה אהובתי" האהוב, הם חוזרים בדרמה החדשה "חמדה". אין כאן עלילה מפותלת מדי, אבל זרחין כמו זרחין יודע מה צריך לעשות כדי לחמם לצופים את הלב. אם לתת את השורה התחתונה כבר בהתחלה, נאמר כי "חמדה" הא יצירה שמוכיחה שעשיית סרט דרמה כמו שהאל רצה, מחייבת קאסט שחקנים עם כימיה טובה וכשרון משחק עילאי.

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

• לוח התוכניות של yes: נועה קירל בדרמת מתח, דוקו על נגה ארז וערן זהבי
• הזמרת שיתפה סרטונים מהטיפולים הרפואיים: "בת מזל שאני בחיים"
• הדוקו על לואי סי.קיי חושף את פרצופם המבחיל של המנהלים בהוליווד

ששי (גבאי) ואפי (לוי) הם זוג מבוגר ומאוהב. הם עובדים קשה מסביב לשעון, מתרוצצים ממקום עבודה אחד לשני ונאבקים בחובות שהותיר אחריו בנו של ששי, דרור (רועי אסף) שנאלץ לברוח לבריסל. אין להם ילדים משותפים ולמרות פער הגילים, אהבתם העמוקה וההומור המשותף שלהם מונעים מהם לשקוע בייאוש.

יום אחד חודרים לחייהם שני צעירים ומשבשים את שגרת היום שלהם. עומרי (מאור לוי), הנכד ההורמונלי והצ'ארמר של ששי, ודויד (עדי אלון), תלמיד לשעבר של אפי בחוג גיטרה. ברגע אחד, ששי ואפי מוצאים את עצמם בנקודת מפנה דרמטית כשאהבתם נתונה למבחן הגדול ביותר שאי פעם נאלצו לעמוד בו.

גבאי ולוי הוותיקים והמוכשרים, יחד עם זרחין, מפגינים שוב את כישרונם שאין דרך לתאר אותו יותר טוב ממרשים. המשחק האינטימי והמרגש של השניים הופך את "חמדה" לסרט מלא בתועפות של חמלה, התרוממות רוח ותקווה. המון תקווה.

הזוג החמוד נאבק באתגרי החיים היומיומיים בצורה שמושכת את הצופה פנימה. קשה שלא להתאהב בהם ובדרך שבה הם תומכים זה בזו גם כשהשמיים הופכים אפורים (כאילו ליטרלי, זה קורה בחורף). ההומור המשותף, הבדיחות הפנימיות ביניהם והקשר המיוחד שלהם ממלאים כל סצנה בליטרים של אנרגיה חיובית שקשה להישאר אדיש אליה. הם מצליחים לשמור על רוח טובה ואופטימיות גם בתנאים הקשים שהחיים מביאים להם וזה קצת מעורר קנאה.

זרחין, גבאי ולוי עשו עבודה נפלאה כאן. גם מי שאינו מכיר את הנוף או התרבות המקומית בלוקיישן הגלילי, יצליח להזדהות בקלות עם הדמויות ולחוש את האווירה האמיתית שהסרט מביא איתו. כל סצנה שבה גבאי ולוי מופיעים בה היא מרגשת ומעוררת השראה. הסיפור הקטן-גדול שלהם הוא תזכורת חזקה לכולנו שאהבה מנצחת הכול.

גבאי, בדרכו המופלאה, יודע לשלב ולתזמן את ההומור הייחודי שלו בשנייה הנכונה. מולו, או לצדו, ניצבת לוי כקונטרה נשית, מאזנת ומחבקת. הצמד חמד הזה הוא שילוב נהדר של כישרון וכריזמה שהקולנוע הישראלי מתפאר בהם. בסרט מפציעה הקומיקאית ליטל שוורץ בתפקיד דרמטי ראשון (אולי עדיף שתישאר ליטל הפרועה והמשעשעת. אל תבינו לא נכון, היא לא הייתה נוראית - אבל התפקיד היה די אנמי ולא באמת הכרחי).

יצירתו של שמי זרחין נהנית ממשחק משובח כתמיד של שני השחקנים הראשיים. הם הופכים את הקשר הזוגי בין הדמויות למרכז הכובד המרתק של הסרט, ואין מה לעשות - מאפילים על יתר השחקנים. "חמדה" מוכיח דבר אחד: כשיש כימיה אמיתית וכנה בין השחקנים, לא צריך הרבה מעבר לזה כדי ליצור סרט דרמטי מרגש שחודר ללב פנימה.