עוף מוזר אבל אייקון ענק: הדוקו על סינדי לאופר הוא פצצה נוסטלגית מרתקת

לרובנו בישראל, סינדי לאופר היא מילה נרדפת לשיער פרוע וצבעוני, איפור מוגזם בקטע אחר, ובעיקר - ללהיט האייטיז הנצחי "Girls just wanna have fun". אבל מאחורי התדמית הצבעונית והמוטרפת עומדת אישה חזקה, שהצליחה לקדם את עצמה מבחינה מקצועית בעבודה קשה, מלאה בזיעה, שירים, נצנצים וביקורים תכופים בזירת ההיאבקות של התאחדות ההיאבקות האמריקאית.

סרט הדוקו החדש אודות כוכבת הפופ האייקונית, "תן לקנרית לשיר", מנסה לשרטט במשך שעתיים את דמותה של לאופר בעזרת ריאיונות עם בני משפחתה וקולגות למקצוע, אך לאו דווקא זמרים וזמרות שפקדו את מצעדי הפזמונים של אותה התקופה. הסרט, נציין, יוקרן בבכורה בפסטיבל דוקאביב גליל-מעלות תרשיחא ה- 15 שנפתח היום (רביעי).

סינת'יה אן סטפני "סינדי" לאוֹפֶּר, או בקיצור סינדי לאופר (עם פ דגושה או לא, תלוי באיזו ארץ אתם) פרצה לתודעה הציבורית בשנת 1983 עם אלבומה בעל השם הכל כך הולם להופעתה החיצונית ולאופיה "She's so unusual". אבל ההצלחה הזו, כך עולה מן הסרט, לא הגיעה בן לילה. לאופר גיששה וטיפסה במעלה הסולם לצמרת הפופ במשך קרוב ל-15 שנה בעבודה קשה, תוך שהיא שמה קצוץ על מוסכמות חברתיות ומקדמת אג'נדות נשיות בואכה פמיניסטיות.

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

• השחקנית האשימה את ישראל ב"רצח עם וטיהור אתני" - והודחה מהסרט
• אישה נפלה ונחבלה בהופעה של רובי וויליאמס - ובהמשך מתה מפצעיה
• אופס הוא עשה זאת שוב: הפאדיחה של ביידן בזמן הארוחה המסורתית

וזהו הלב הפועם של "תן לקנרית לשיר". הוא מציב בפרונט, לא רק את סינדי לאופר הזמרת וכותבת השירים המוכשרת, אלא גם את סינדי לאופר כפעילה חברתית ומובילת דעה אמיתית בקרב קהילות רבות (היא מלכה של קהילת הלהט"ב), להיפך מסו קולד "משפיענים" ברשתות הטיקטוק והאינסטגרם. התמונה הגדולה והרחבה שעולה מהסרט היא של מהפכנית אמיתית, אם בתדמית ואם בצורה ובתוכן שאפיינו את כוכבי הפופ דאז.

השירים של לאופר הם נכס צאן ברזל בתרבות הפופ האמריקאית ובכלל, אפשר לכתוב פסקאות שלמות על צורת הלבוש והסטייל שלה, שהיוו את ההשראה לפרסונה המוחצנת של זמרת אחת בשם ליידי גאגא. יכול להיות שהקהל הישראלי סונוור בשנות השמונים ממדונה, אבל הסרט מאיר צדדים של סינדי לאופר שרובכם, יש להניח, לא מכירים. יש לה רזומה מקצועי מטורף והספק אדיר, תוך שהיא קוטפת פרסים רבים בדרך. ועוד לא דיברנו על קריירת המשחק שלה. לאופר היא עוף מוזר ונדיר, והסרט מקדש אותה ואת פועלה בהגשה נפלאה בעזרת פרסונות נוספות מהתעשייה, לא כולל קולגות בולטות למצעדי הפזמונים מהתקופה, להוציא את בוי ג'ורג' האגדי (וגם זמן המסך שלו מועט יחסית).