זה כל הקסם: הסרט הצנוע והאינטימי הזה הוא לא פחות מפנינה קולנועית
סרט הבכורה כבמאי של השחקן מת'יו שיר עוקב אחר הרומן של שחקנית מבוגרת עם הבייביסיטר של הבנות שלה. אלה שיהיו מוכנים להתמסר לניואנסים הקטנים שיש ליצירה המרעננת הזו להציע, בהובלתם של כמה ממיטב שחקני האופי היהודיים שיש להוליווד להציע, יסיימו אותה עם תגמול הולם – ויהודי במיוחד
על פניו, אין שום דבר "פנטסטי" ב"חיים פנטסטיים", סרטו החדש של השחקן-תסריטאי-במאי האמריקאי-יהודי מת'יו שיר ("רצח רופי"). זה סרט קטן מאוד, אינטימי מאוד, על חיים רגילים מאוד, יש שיגידו אפילו "טלוויזיוני" במידותיו הצנועות. אבל זה בדיוק סוד הקסם שלו, ואולי גם מה שעושה אותו, אם נהיה קלישאתיים לרגע, פנטסטי.
זוהי הבכורה הקולנועית של שיר כבמאי, שחקן אופי לא מוכר במיוחד, שסינפילים יזהו מתפקידי המשנה הקבועים שהוא מגלם בסרטיו של נואה באומבך – במאי אמריקאי-יהודי אחר (ובעלה של גרטה גרוויג, שותפתו לכתיבת התסריט של "ברבי", אותו ביימה) שידוע בסרטיו הדברניים על אנשים "רגילים" ואורחות חייהם היומיומיות. ואכן, רוחו של באומבך שורה על סרטו של שיר לכל אורכו: "חיים פנטסטיים" מזכיר ברגעיו הטובים את סרטיו המוקדמים של באומבך (כמו "חיים בין השורות"), שבנו לו שם כקולנוען עצמאי שידוע בסרטים דלים בתקציבם אך כאלה שעשירים בתסריט ועוסקים בחיים – והמשברים – של האנשים הפשוטים.
כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:
אותם אנשים פשוטים שבמרכז הסרט הם סאם (אותו שיר מגלם), עורך דין יהודי מניו יורק שמפוטר בתחילת הסרט מתפקידו כמתמחה זוטר במשרד עורכי דין, אשר מוצא את עצמו, בהמלצת הפסיכיאטר שלו (אגדת הקולנוע ג'אד הירש, שזוכה לעדנה מחודשת מאז שכיכב ב"הפייבלמנים" של סטיבן ספילברג), בתור בייביסיטר לשלוש ילדות קטנות – שהן גם נכדותיו של אותו פסיכיאטר. סאם אמנם חסר ניסיון לחלוטין עם ילדים וסובל מאי אלו התמודדויות נפשיות שהופכות אותו לאיש הכי לא מתאים לתפקיד, אבל הוא מתחבב במהרה על הילדות, ובמיוחד על אימן – שחקנית עבר בשם דיאן (בגילומה של אמנדה פיט, לנצח ג'ק מ"ג'ק וג'יל", וגם היא שחקנית אמריקאית-יהודייה) – שנופלת בקסמיו של השמרטף הקלאמזי שצץ בביתה.
האהבה של סאם ודיאן מתבשלת על אש קטנה מאוד לאורך כל הסרט, ומשולש האוהבים שנוצר בינם ובין בעלה של דיאן, דיוויד (אלסנדרו ניבולה, אמריקאי-יהודי כמובן, שגנב את ההצגה ב"הברוטליסט" זוכה האוסקר), מניע את הסרט לקראת שיאו העלילתי והרגשי הצנוע, כיאה למידותיו של הסרט כולו. אבל אם יש כוח בסרט קטנטן כמו "חיים פנטסטיים", הרי שהוא בהיפוך התפקידים המגדרי שמחזיק את הסרט על כתפיו הצנומות: האישה המבוגרת היא בעלת הבית האמידה, והגבר הצעיר הוא הבייביסיטר התפרן, זה שנאלץ להתפרנס מחלטורה של נערות בתיכון. בנקודה זו בדיוק מתקיימת הפנטזיה של הסרט, שכן גם דיאן וגם סאם יודעים שסיפור האהבה הפנטסטי בין הקוגרית המשועממת לבין ה-Manny (כינוי בארה"ב לגברים שמשמשים כבייביסיטר) החדש הוא לא באמת הסיפור שלהם, אלא מעשייה שמתרחשת באזורים פנטסטיים בהרבה מחייהם הרגילים להפליא.
אוהבי הקולנוע של באומבך והאוטר הרוחני שלו, וודי אלן, שמעלים על נס את המנייריזם היהודי-אשכנזי ומנתחים אותו מכל כיוון עד כדי אנליזה, יתמוגגו מ"חיים פנטסטיים", שמדבר עם יצירות כמו "מה שעובד" ו"סיפורי מאירוביץ’" (הראשון של אלן, השני של באומבך), ומציע זווית מוכרת אך מרעננת על הסרטים האהובים ההם (כמו גם על סרטים של קולנוענים אמריקאים-יהודיים אחרים, דוגמת ג'יימס גריי וניקול הולופסנר).
זו אמנם מעלתו של הסרט, אך גם הנקודה החלשה ביותר שלו: יש שיראו בו יצירת מופת מרתקת שחודרת לתוככי הנפש, ויש שיראו בו שעממון תהומי שמקומו על המסך הקטן. מה שבטוח, גם אלה וגם אלה לבטח ייהנו מהופעות המשחק המצוינות של שיר ופיט, ומשפע הופעות האורח של מיטב שחקני האופי היהודיים שיש להוליווד להציע (שאפו למי שמזהה את שושנה מ"בנות"). מי שבכל זאת ייתן לסרט צ'אנס, ימצא פנינה קולנועית שלרוב לא זוכה להקרנות מסחריות, ואיזה כיף שזה לא המקרה הפעם.