ט"ו באב? אוף באב: 5 סרטי אהבה שישברו לכם את הלב

כולנו מכירים מגיל 0 את כל הקלישאות הרומנטיות שמניעות את העולם: התאהבות ממבט ראשון, הנסיך על הסוס הלבן, אהבה כנגד כל הסיכויים, הפכים נמשכים וכו' וכו'. במקביל, רובנו גם למדנו להכיר את צידה הפחות יפה של האהבה - שברונות הלב, הריבים, הכאב וחבילות הטישו. אז הנה - לכל מאוכזבי האהבה אי שם, שנותרים טיפה עגומים בט"ו באב שחל מחר (שישי), קבלו 5 סרטים שמוכיחים שאהבה אינה תמיד כה ורודה.

"פגישה מקרית" (1945)

לכל אלו שמתעלפים רק מלשמוע על סרט משנות ה-40, הרשו לנו להסביר: אין דרמה רומנטית מודרנית בלי "פגישה מקרית". סרטו של הבמאי הבריטי דיויד לין ("לורנס איש ערב"), המבוסס על המחזה "Still Life" של המחזאי המוערך נואל קאוורד מ-1936, עוקב אחר אותה פגישה מקרית בין עקרת הבית לורה (סיליה ג'ונסון) והרופא אלק (טרבור הווארד), כשזה מסייע לה כשלכלוך נכנס לעיניה בתחנת הרכבת. רגע קטן זה מצית רומן אינטנסיבי בין שני הצדדים - בעודם נשואים לאנשים אחרים, מודעים לכך שאהבתם האמיתית לעולם לא תוכל להתממש.

עם נרטיב שנע וחוזר בין פלאשבקים להווה והתבוננות בפסיכולוגיה האישית של כל אחת מהדמויות - עניין שלא היה בשגרה בקולנוע של אותן השנים - "פגישה מקרית" נחשב לאחד הסרטים הבריטיים הטובים ביותר אי פעם, ולאחד הסרטים הטובים ביותר ככלל, ובצדק. את פרסי האוסקר הוא לא פספס באותה השנה, כשהועמד בשלוש קטגוריות (אך לא זכה) והיה לאחד מ-11 זוכי הכבוד של פסטיבל קאן הראשון.

"מצב רוח לאהבה" (2000)

נקפוץ כל הדרך לשנת 2000 - זהו ככל הנראה בין הסרטים האהובים והמדוברים ביותר בקרב חובבי הקולנוע האמנותי המושבעים, אך עדיין לא מספיק מוכר בציבור הכללי, וחבל. מעשייה ססגונית זו (כל פריים או צבע יפה שבעולם נמצא כאן) היא פרי עטו של הבמאי ההונג קונגי המוערך וונג קאר-וואי, שמביא כאן סיפור דמוי "פגישה מקרית", אך עם טוויסט: השנה היא 1962, ושני תושבי חוץ משנגחאי שמתגוררים בהונג קונג, מר צ'או העיתונאי (טוני ליונג) ולי צ'ון (מגי צ'ונג), מגלים שהם גרים בדירות סמוכות, אליהן עברו בלי סיועם של בני הזוג העסוקים של כל אחד מהם. בעוד השניים מתחילים להתקרב ולפתח רגשות זה לזו, הם מגלים לפתע כי כל אחד מבני הזוג שלהם מנהל רומן מחוץ לנישואים.

עם צילום מהפנט מצד הצלם הקבוע של קאר-וואי, כריסטופר דויל, ופסקול חלומי מראשית שנות ה-60, זה סרט שקל להתאהב בו ובמלנכוליות שלו כל פעם מחדש. לחובבי הסגנון, מומלץ לבחון סרט נוסף של הבמאי: "מאושרים יחד" מ-1997, סיפור אהבה הומו-אירוטי כואב ומרגש כאחד.

כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:

• חובבי האנימציה כבר הבינו מזמן את כוחה. הפסטיבל הזה ימשוך גם אתכם אליה

• גידי גוב בן 75: 4 דרכים בהן עיצב את הקולנוע - ולא רק ב"הלהקה"

• דוד טרטקובר השפיע על חיינו יותר משאי פעם דמיינו. הנה כמה דרכים

"הר ברוקבק" (2005)

אם כבר בסיפורים הומו-אירוטיים עסקינן, אז נגיע אולי לאחד מהיפים והמדכאים שבהם. "הר ברוקבק", סרטו של הבמאי אנג לי ("חיי פיי"), שמגולל את סיפור האהבה הסבוך של שני בוקרים ("קאובוים") אמריקאים (בגילומם של ג'ייק ג'ילנהול והית' לדג'ר המנוח), היה לאחד הסרטים המדוברים אך הנלעגים של אותה השנה.

בעודו מכונה על ידי רבים "הסרט על הבוקרים הגייז", סרטו של לי גרם לכולם לאכול את הכובע כשזכה בפרס אריה הזהב בפסטיבל ונציה, והיה מועמד ללא פחות מ-8 קטגוריות בטקס פרסי האוסקר, כשהוא זוכה בשלוש (כולל פרס הבימוי ללי). את הפרס הגדול - הסרט הטוב ביותר - הפסיד דווקא ל"התרסקות", שברבות הימים הפך לאחת הזכיות המושמצות ביותר בתולדות הטקס. במרוצת השנים, את ההפסד ייחסו רבים לדעה קדומה והומופוביה (כולל תסריטאית הסרט דיאנה אוסאנה).

20 שנה מאז צאתו, "הר ברוקבק" מוערך הרבה יותר מבעבר בעבור הגישה העדינה ושוברת הלב שלו, והיותו חלוץ בהבאת סיפורים קוויריים לקהל הרחב, הרבה לפני "קרא לי בשמך" או "אור ירח". זו צפיית חובה.

"בלו ולנטיין" (2010)

מסרט אחד שובר לב בכיכובה של מישל וויליאמס למשנהו - זהו "בלו ולנטיין", סרטו של דרק סיאנפרנס ("מקום בתוך היער") אודות ההתאהבות, הנפילה הכואבת וחוזר חלילה של זוג האוהבים סינדי ודין, המגולמים על ידי וויליאמס (שהייתה מועמדת לפרס האוסקר על תפקידה) וריאן גוסלינג. "בלו ולנטיין" לוקח אותנו הלוך ושוב בין ימיהם החולמניים הראשונים אחרי התיכון, שניהם מרקע לא פשוט, לבין ההווה הלא פשוט של השניים בחיי הנישואים.

סרטו של סיאנפרנס לא מותיר הרבה מקום לנשימה או תקווה, אלא בעיקר מעניק במה לצידה המכוער של הרומנטיקה. לעד "התרופה" לאלו המתמודדים עם פרידה, זהו לא סרט לצפייה עם בן/בת הזוג, בלשון המעטה.

"אהבה" (2012)

ונקנח בסרט האהבה המדכא והמוחץ מכולם, שנקרא פשוטו כמשמעו - "אהבה". סרט זוכה אוסקר זה של מאסטר האי-נוחות מיכאל הנקה ("סרט לבן", "משחקי שעשוע") מביא לנו את סיפורם של אן וז'ורז', זוג מורי נגינה שיצא לגמלאות, שעדיין מאוהב אחד בשנייה גם כשהם נמצאים עמוק בתוך שנות ה-80 לחייהם. אי אז, אן עוברת שבץ מוחי המשתק את צד ימין של גופה. היא נאלצת להישען יותר ויותר על ז'ורז' לסיוע ודיכאונה הולך וגדל, אך בעלה נשבע לטפל בה כל עוד הוא יכול.

כשהוא מלהק שני כוכבי ענק של הקולנוע הצרפתי הוותיק, ז'אן-לואי טרנטיניאן ועמנואל ריבה (שהייתה ונותרת לשחקנית המבוגרת ביותר שהועמדה לפרס האוסקר, בגיל 85) - שניהם נודעים בעיקר בשל תפקידיהם בסרטים רומנטיים מכוננים, "גבר ואישה" ו"הירושימה אהובתי" (בהתאמה) - הנקה מאתגר את תפיסת האהבה בקולנוע ולבטח כיצד הקהל תופס אותה, כשהוא מציג את הרגש הבלתי נשלט הזה ללא עכבות, רחוק מלהיות יפה, אסתטי או "הוליוודי". זהו סרט על-זמני.