לפני 20 שנה, ג'יימס בונד הומצא מחדש. האם ניתן לעשות זאת שוב?

לא אפיפיור חדש ולא בחירות בארה"ב הותירו השבוע את העולם כולו במתח - אלא בחירת שחקן חדש לתפקיד המרגל המפורסם בעולם, ג'יימס בונד. עם יותר מ-15 שנה של תפקידי קצה ודמויות מפוקפקות שהביא למסך, רוברט פטינסון ("האודיסאה", "באטמן") הוא לא רק הראשון שנכנס לתפקיד במעמד כוכב, אלא גם בחירה לא שגרתית ככלל. אך 20 שנים בדיוק אחרי שדניאל קרייג המציא את הדמות מחדש עבור העולם שאחרי פיגועי 11 בספטמבר, אולי דווקא המוזרות של פטינסון היא הדרך להצלחה?

צילום תמונה ראשית: רויטרס
זמן צפייה: 00:32

הוליווד, במתכונתה הנוכחית חובבת הפרנצ'ייזים והרימייקים, מלווה אותנו כבר זמן לא מועט. למעשה, עבר מספיק זמן עד שלא תשנה ההכרזה על סרט חדש של "מלחמת הכוכבים" ב-2030 או הצטרפותו של דונלד טראמפ לסרטי מארוול, יגיב הציבור הרחב באדישות יחסית ובהתלהבות צוננת. קשה באמת ובתמים להפתיע בעולם התרבות הפופולרית של 2026.

השבוע נזכרנו בהחרגה לכלל הזה, כשכל העולם כולו עסק בחשיפת השחקן שיגלם את ג'יימס בונד הבא, משל היה זה אפיפיור חדש בוותיקן או בחירות בארה"ב. רוברט פטינסון (השחקן הבריטי בן ה-40) צפוי להיות השביעי במספר (שמיני, אם סופרים את כוכב הוליווד הקלאסית דיוויד ניבן, שגילם אותו בפרודיה "קזינו רויאל" ב-1967) שנכנס לנעלי המרגל המפורסם בעולם, החל מהסרט ה-26 בסדרה, שייצא ב-2028 ויבויים על ידי דני וילנב הקנדי (סרטי "חולית", "בלייד ראנר 2049").

דניאל קרייג ב"קזינו רויאל", 2006
דניאל קרייג ב"קזינו רויאל", 2006. חטף ביקורת חריפה על כניסתו לתפקיד | צילום: באדיבות yes

התגובות לא איחרו להגיע - ממשפחת המלוכה ושחקני בונד לשעבר, ביניהם פירס ברוסנן וג'ורג' לזנבי (שגילם את הדמות בסרט אחד בלבד, "בשירות הוד מלכותה" מ-1969) שבירכו את פטינסון עם כניסתו לתפקיד, ואלו שרואים בכך את "הליהוק הגרוע בתולדות הקולנוע" (כך כתב מעריץ מושבע בכתבת תגובות מהקהל בעיתון "הגארדיאן" הבריטי). במקרה, או שמא לא, השבוע מלאו גם 20 שנים בדיוק לצאת הסרט "קזינו רויאל", שהשיק את השחקן דניאל קרייג כבונד החדש דאז. גם אז הרוחות געשו, כשהשחקן נחשב ל"נמוך מדי" ו"בלונדיני מדי" לתפקיד; במהרה, אתרים וכותרתם "craignotbond.com" החלו לצוץ ברשת. שני עשורים אחר כך, וגרסתו הקודרת של קרייג לבונד היא הגרסה הראשונה שעולה לנו לראש כשהשם נשמע. אז איך אפשר להמציא מחדש את מה שכבר הומצא מחדש, מה פטינסון יכול להביא לתפקיד ומדוע אנו כה מושקעים רגשית בסדרת סרטים בת 64 שנה?

בואו נשוב לאותם ימי המלחמה הקרה, שהולידו את בונד הספרותי - פרי עטו של איאן פלמינג הבריטי, עצמו מי שהתנסה בביון במלחמת העולם השנייה. עם הגעתו למסך הגדול ב"ד"ר נו" מ-1962, בגילומו של שון קונרי הסקוטי, קיבלה תעשיית הקולנוע הבריטית בלוקבאסטר משלה, ואילו אירופה - והעולם כולו - קיבל דמות קולנוע אהובה ששייכת לכולם, ואינה אמריקאית גרידא (כמו גיבורי העל שהגיעו מהמעצמה המערבית, כמו סופרמן ובאטמן). עם "קוליות" מובנית ופאסון שקשה שלא ליפול בקסמו (ואכן, בכל סרט מחדש עוברות במיטתו של הסוכן הנשים היפות בעולם), הפך בונד לסמל הטוב אל מול "הרוע מהמזרח", עם המבטא הרוסי והתוכניות להשתלט על העולם.

נוסחה זו עבדה. על פני 25 סרטים ושישה עשורים, הרוויחו סרטי הסדרה יותר מ-26 מיליארד דולר. ככל שהשנים עברו, גם הסדרה התבגרה עם הקהל - את המאצ'ואיזם והמיזוגניות הלא כה מעודנת של קונרי החליפה העצבות של לזנבי, השטותניקיות של רוג'ר מור, החספוס של טימותי דלטון, הקלאס שלא לוקח את עצמו מדי ברצינות מצד ברוסנן, וכמובן הנפש המיוסרת של קרייג. זו יכולה להסביר את ההיטמעות הרגשית של כל אחד מאיתנו בתוך המיתולוגיה של הדמות הזו - לכל אחד מאיתנו הבונד שלו, לכל אחד מאיתנו שיר הנושא שלו - מפול מקרטני דרך דוראן דוראן - לכל אחד מאיתנו תקופה היסטורית אחרת שבה גדלנו, ואיתה גם אותה סדרת סרטים. במובנים רבים, בונד אינו רק הוליווד או הקולנוע הבריטי, הוא העולם.

אחרי שהקיטשיות ה"ברוסננית" מיצתה את עצמה ב-2002 עם "למות ביום אחר", הצטרכה הסדרה אתחול. השנים היו שנות פוסט-פיגועי 11 בספטמבר, ואותו סוכן חסר מעצורים כבר לא יוכל להיות כה בלתי מנוצח. למשימה גויס הבמאי מרטין קמפבל - מי שכבר המציא מחדש את הדמות ב"גולדן איי" כעשור קודם לכן - והתסריטאי זוכה האוסקר פול האגיס ("מיליון דולר בייבי", "התרסקות") בכדי להביא למסך הגדול בונד "פצוע" בנפשו הרבה יותר, בודד, זועם. קרייג, עד כמה שהתחבט שוב ושוב עם המעמסה הנפשית שהייתה כרוכה בגילום הדמויות, הביא עומק לדמות האייקונית שכמותו לא נראה קודם, על פני 15 שנים ו-5 סרטים.

רוג'ר מור כג'יימס בונד ב"חיה ותן למות", 1973
רוג'ר מור כג'יימס בונד ב"חיה ותן למות", 1973. יותר משהייתה של הוליווד, דמותו של בונד הייתה שייכת לעולם | צילום: באדיבות yes

אך השנים חלפו, ובעידן בו הדיכוטומיה (אם זו אי פעם הייתה קיימת) בין טוב ורע היטשטשה כל כך, בריתות פוליטיות השתנו, ועידן האינטרנט הפך כל אחד מאיתנו לגיבור ולסכנה פוטנציאלית, עד שאפילו לבונד הטוב והקלאסי - גם בגרסתו הרצינית של קרייג - כבר אין מקום כאן. זו גם הסיבה, ככל הנראה, מדוע (ספוילר!) הסרט האחרון בסדרה מ-2021 - "לא זמן למות" - הרג לראשונה את דמותו של בונד, והותיר אותנו מחכים להמשך.

העולם שמאחורי הפרנצ'ייז המצליח הפך בעצמו לסבוך, כשבשנה שעברה תאגיד הענק אמזון רכש את השליטה היצירתית על סדרת הסרטים מברברה ברוקולי ומייקל ג'י וילסון - נצר למפיקי העל שהחזיקו במותג כבר משנות ה-60, והותירו אותו כנכס משפחתי. זו אמנם אירוניה איך המיליארדר בראשות החברה, ג'ף בזוס - אדם שלא רק נראה כמו נבל של בונד, אלא למעשה די אחד כזה בשר ודם (לא צריך להיות ידען גדול בכדי לדעת את יחסיו המתעללים לעובדי חברתו לאורך השנים והתערבותו ההולכת והגוברת בפוליטיקה העולמית) - כעת בשליטה על המותג האהוב, אך זוהי אירוניה גדולה עוד יותר כשהיה זה הוא (כך לפחות התרברב בציבור בימים האחרונים) שהביא לבחירתו של פטינסון לתפקיד - במקביל "הליכה על בטוח" והחלטה נועזת ופרועה לחלוטין, בהתחשב במי אותו השחקן נכון לנובמבר 2026.

מלבד היותו כבר כוכב על בכניסתו לתפקיד (המסורת עובדת דווקא הפוך - שחקני בונד נותרים אנונימיים למדי עד שהם הופכים למרגל הנודע), פטינסון בילה את 15+ השנים האחרונות בפיתוח קריירה שרוב שחקני בונד עושים *אחרי* שיצאו מהתפקיד הנודע, בניסיון להתנער מהמעונבות של אותו סוכן נודע. מעטים האנשים שרואים בימינו בפטינסון את "הערפד החיוור מ'דמדומים'" (שקול לראות בלאונרדו דיקפריו בימינו את "החתיך מ'טיטאניק'"), כיוון שמאז שעזב את סרטי הפנטזיה הרומנטיים לנוער, נע השחקן הבריטי לא רק באופן מובהק אל עבודה בסרטי פסטיבלים ואוטרים, אלא כמעט לתפקידים מפוקפקים מוסרית גרידא.

מיליארדר רדוף ב"קוסמפוליס" של דיויד קרוננברג ("הזבוב"); פושע מיזנתרופ שמתנכר לאחיו בעל הנכות הקוגניטיבית ב"גוד טיים" של האחים ספדי ("יהלום לא מלוטש", "מרטי סופרים"), שומר מגדלורים שמידרדר לשיגעון ב"המגדלור" של רוברט איגרס ("נוספרטו"), "דביל" קל להחלפה בדיסטופיה חוצנית ב"מיקי 17" של זוכה האוסקר בונג ג'ון-הו ("פרזיטים") או אפילו באטמן/ברוס ויין עזוב ודחוי ב"באטמן" של מאט ריבס (סרטי "כוכב הקופים") - את כל המסכות הללו ועוד עטה פטינסון בשנים האחרונות, עם חלקלקות דוחה אך עם צ'ארם שקשה להתעלם ממנו. קשה למצוא מי שפילס את דרכו למיינסטרים מחדש עם תפקידים כה מערערים - את הקהל והאדם שמאחוריהם.

רק השנה הביא למסך פטינסון ארבעה תפקידים שונים בתכלית, אך דומים בהרבה משנדמה - ארוס טרי שמפקפק באירוסיו (ואנו מתחילים לפקפק בו) בסאטירה "הדרמה"; אנטינואוס הערמומי וחסר הלב ב"האודיסאה"; מנחה הטלוויזיה האמיתי כריס הנסן (בתפקיד שגרם להנסן עצמו לזעום - וגם להתאהב במידה - בפטינסון), שמוכן להקריב הכול עבור תהילה ב"פריים טיים"; וסקייטייל האכזרי ב"חולית: חלק שלישי" (שיפגיש אותו שוב עם וילנב).

חשבו על אותן האיכויות כבונד - האם ראינו קודם בונד חלקלק, בעל עיני נחש? בונד שנוטה לכיוון האקצנטריות והזרות? שיכול לשעשע אך עם מידה של חשש? הסוכן האהוב מעולם לא היה אדם שפקפקנו מדי בו או במניעיו, גם בתקופותיו הקודרות יותר. בעידן שכולו מעורער, דווקא בחירה מוזרה שכזו לא נדמית כה מוזרה.

רוברט פטינסון ככריס הנסן ב"פריים טיים"
רוברט פטינסון ככריס הנסן ב"פריים טיים". אולי דווקא משיכתו לתפקידי קצה תואמת את בונד של 2026 | צילום: באדיבות "פורום פילם"