"המרגל סנודן": יותר פקיד אפרורי מאשר סוכן חשאי מסוקס

בתחילת השבוע, ימים ספורים לפני מועד צאתו של "המרגל סנודן" בישראל, התקיים בהוליווד טקס גלובוס הזהב שבו כיסתה עננה של חרדה עגמומית אפילו את האור המסנוור שבקע מחיוכי השיניים המולבנות של מגישי הפרסים. כך למשל יו לורי, שזכה בפרס השחקן במיני סדרה, ניבא בנאומו כי זו הפעם האחרונה שבה יחגוג איגוד העיתונאים הזרים את הטקס, משום שאינו בטוח עד כמה הנשיא הנכנס דונלד טראמפ יגלה סובלנות לאירוע שמכיל בכותרתו את המילים "הוליווד", "זרים" ו"עיתונאים".

מעט אחר כך עלתה לבמה מריל סטריפ, ונשאה נאום שבטח כבר הספקתם לראות במהדורות החדשות, או בשיתוף שעשו חבריכם ברשתות החברתית מרשת סלבס כמובן. היא הזהירה מפני הכיוון החדש שאליו הנשיא טראמפ עלול להוביל את אמריקה, והראתה כי היא יכולה להחליק בקלות גם לכיסא יו"ר האופוזיציה (שזה ממילא פחות או יותר התפקיד היחיד שעדיין לא הספיקה לגלם). אבל הנה, כעת מגיע אלינו במעטפה מארצו של הדוד סם הסרט חדש שמוכיח כי למרות שהאמריקנים בחרו מרצונם החופשי את האיש שמככב בסיוטים של סטריפ, מצבם בכלל לא נורא.

צפו בטריילר של "המרגל סנודן":

[youtube_embed youtube_id='entertainment-cinema-movie-reviews-015']

כזכור, אדוארד סנודן הוא עובד לשעבר בסוכנות לביטחון לאומי שהדליף לעיתונות מידע רב אודות פעולות הביון שמבצעת ארצות הברית, הכוללות בין היתר איסוף מידע רחב היקף על אזרחים פרטיים תוך הפרת פרטיותם. שמו מוכר לצופים בישראל מהכותרות בתקשורת, אבל לא בטוח שהם עצרו כדי להרהר בדיון הציבורי שליווה את מעלליו. האם הוא חושף שחיתויות אמיץ, פטריוט ומגן זכויות הפרט, או שמא הוא בוגד זדוני, סוס טרויאני שהפר את האמון שניתן בו וגרם נזק מסוכן?

למען האמת, הדיון הזה בכלל לא מעניין את הבמאי אוליבר סטון (פלאטון, נולד בארבעה ביולי) שבהתאם לאג'נדה המוכרת שלו תופס מלכתחילה עמדה ברורה, ומעמיד את סנודן לא רק כגיבור הסרט, אלא כגיבור אמריקאי. והנה, בכל זאת היו מי שהסכימו לתת לסטון, שגם שותף לכתיבת התסריט, לממש את חזונו. יש אולפנים שהשקיעו, הפיקו והפיצו, ומככבים בו שחקנים בכירים ואהובים כמו ניקולס קייג', ריס איפנס, טום ווילקינסון ומעל כולם ג'וזף גורדון לויט הצעיר והפופולארי, שנכנס לנעליו של סנודן. והיו בתי קולנוע שהקרינו אותו, וקהל שבא לראות אותו.

עכשיו עשו ניסוי מחשבתי, אפילו שהמקרים ממש לא אחד לאחד וכו', ודמיינו במאי ופעיל פוליטי ישראלי, שמבקש להרים פרויקט שמעמיד במרכזו את ענת קם כגיבורה. האם היה זוכה למימון? האם שחקנים עם חוזה טאלנט היו מסכימים לקשור את עצמם עם הפקה כזו? האם בעלי האולמות היו מוכנים להקרין אותו, בלי קשר לעמדתם הפוליטית, אלא בעיקר בגלל השאלה החשובה מכל – האם קהל היה בכלל מגיע לצפות בו?

אז מריל סטריפ יכולה לנשום לרווחה, כי למרות שהאומה שלה הכריעה לטובת האיש שמלכלך עליה בטוויטר, כנראה שמוקדם מיד לכבות את האור על הדמוקרטיה הגדולה מהמערב.
מה שכן, הם יצטרכו להתאמץ יותר בתוצרים שהם מנפקים שם, כי "המרגל סנודן" הוא ממש לא סיבה לגאווה הוליוודית. שמו המקורי של הסרט הוא פשוט "סנודן" ותוספת "המרגל" שהדביקו לו בארץ אולי אמורה לעורר אסוציאציות של ג'יימס בונד, אבל האמת היא שמדובר בפקיד אפרורי.

סטון חובב הקונספירציות, שעשה בעבר עבודה טובה עם "ג'יי.אף.קיי תיק פתוח", מתנפל כמוצא שלל רב על המקרה האמיתי והמוכח שהוריד לשלטון את המכנסיים מול כל העולם, וגילה שמוצמדים להם מכשירי האזנה לתחתונים. אך במקום להציג את העובדות הוא נוקט בטון דמגוגי, ומנפח את הדרמה בעזרת דימויים מעולם "האח הגדול" (של אורוול, לא של ערוץ 2) והרשת הדיגיטלית. לכך מתווסף גם ניסיון להוסיף פן על חייו האישיים של סנודן, שאינם מעניינים, לא תורמים ובעיקר מעכבים את העלילה. לפני שלוש שנים זכה באוסקר לדוקומנטרי הסרט "Citizenfour", המתעד את פגישתם של שני עיתונאים עם סנודן הפליט הנמלט בעודו מסתתר בחדר מלון בהונג קונג, אירוע שמוצג בכמה סצנות גם בסרטו של סטון. הסרט ההוא הראה כיצד אפשר להציג את הדברים בצורה מעניינת בלי רוח וצלצולים. הסרט של סטון מן הסתם יישאר ללא שום אוסקר, אבל היי, לפחות יש לו את ההערכה של החבר'ה מגלובוס הזהב.

עוד ברשת סלבס:

פרסום ראשון: פאר טסי נתפס נוהג ללא חגורה

כל הפרטים על חתונתם של אדוה דדון וגלעד שלמור

פרסום ראשון: קרן מיכאלי בזוגיות חדשה

מיליון או דולר: בכמה משכיר אייל גולן את הפנטהאוז שלו?