"מסיבת השנה" יגרום לכם לצחוק ולהרגיש אשמים על זה

אחרי הסרטים "אהבה בהחלפה" (2010), "איך להיפטר מהבוס" (2011) ו"איך להיפטר מהבוס 2" (2014), ג'ניפר אניסטון וג'ייסון ביטמן חוזרים לשתף פעולה בעוד קומדיה פרועה לאוסף בשם "מסיבת השנה" או בשמה ההוליוודי והפחות גנרי Office Christmas Party. אך הפעם הציפיות שאנחנו עומדים בפני עוד קומדיה בינונית ותפלה נמוגו דיי מהר וקיבלנו לפנינו מנה גדושה של מה שסבתא שלי הייתה מכנה "באבאג'דס", כלומר, שטויות. מה שאפשר להגיד להגנת הסרט הזה, הוא שלא ממש ניתן  להישאר אדישים אליו, וכך באולם הקולנוע שבו הוקרן, נשמעו קולות של צחוק מתגלגל לצד צקצוקים של זלזול ומבוכה. בנוסף הסרט לא מתיימר להיות משהו שהוא לא.  בפוסטר הרשמי של הסרט, רואים את הדמויות חוגגות לצד ג'ן בתפקיד הביץ' שמזלזלת מהצד. יחד עם הסלוגן "תחגגו כאילו העבודה שלכם תלויה בזה" ניתן לראות שפנינו למסיבה הכי פרועה בעיר שבה נקבל ערימות של פאן שטחי. לא חשבנו שאנחנו נכנסים לסרט מלנכולי ושיגרום לנו להרהר על החיים, המוות ומה שביניהם. ועכשיו הגיע הזמן לספר לכם כמה הסרט הזה מגוחך.

זהו ערב חג המולד, שלג לבן, שירי כריסמס וקישוטים צבעוניים מקשטים את העיר. אווירה נעימה לכל הדעות. בייטמן, שנראה בדיוק כמו בכל סרט שבו השתתף מתחילת הקריירה שלו,  מגלם את ג'וש, מנהל טכנולוגי בחברת הייטק שבדיוק התגרש מאשתו. יש לו פלרטוט קבוע ומתח מיני עם טרייסי המהנדסת היפהפייה (בגילומה של אוליביה מון) שהיא למעשה המוח מאחורי החברה, וחברות צמודה עם מנהל הסניף המתירן והשטותניק קליי (טי ג'יי מילר) שמעדיף לערוך מסיבות לעובדים מאשר להרוויח כסף. בזמן שהדבר הכי חשוב לחברה זה מסיבת החג המשרדתית הצפוייה בערב, מגיעה המנכ"לית של החברה ואחותו של קליי, קרול (אניסטון) והורסת את האווירה החגיגית. על אניסטון האהובה, כבר רואים את השנים, היא נכנסת לנעלי הביץ' ומתרחקת שנות אור מהמתיקות הרייצ'ל גרינית. קרול מעירה את תשומת ליבם של העובדים על אי העמידה ביעדי החברה, מאיימת בפיטורין ומבטלת את המסיבה. ממש פארטי פופר כדת וכדין. אבל נחשו מה? כדי להשיג לקוח מבוקש במיוחד ולמנוע את הפיטורין הצפויים, ג'וש, קליי וטרייסי מזמינים את אותו לקוח (קורטני בי ואנס) למסיבה שיוצאת בכל זאת אל הפועל, למרות הוראתה של קרול, והיא פרועה יותר מאי פעם.

מה לא היה לנו שם? מיצג אנושי של לידתו של ג'יזס כרייסט כולל תינוק בשר ודם שנשכר במיוחד לאירוע ואיילים אמיתיים כמובן הלבושים בלבוש החג, כמויות לא הגיוניות של אלכוהול, תא עם שטרות מתעופפים שבו העובדים צריכים להשיג את הבונוס השנתי שלהם, נורות צבעוניות, קישוטים חסרי פרופורציה, מוזיקה קולנית, פסלי קרח עם קונוטציה מינית, מכונת שלג שבטעות מתגלגלת אליה שקית קוקואין שגורמת ללקוח העצור והמופנם להיפתח, עצי אשוח ענקיים, וכמובן הבוס "הגדול" שלבוש בחליפת סנטה שמתחתיה 300 אלף דולר במזומן, הגיוני סך הכל. במהלך המסיבה מתעוררות לחיים כל הקלישאות של פעילות משרדתית אסורה, השתייה המוגזמת מובילה למשגלים על שולחן העבודה, צילום איברים אינטימיים במכונת הצילום והדפסה של איברי מין במדפסת תלת מימד. תוהו ובוהו וחושך על פני תהום.

צחקתי, אני מודה. צחקתי, והתביישתי וצחקתי שוב. עד מתי הפרשות גוף וסטיות מיניות יצחיקו אותנו? כנראה שלעד. לצחוק מההומור הנמוך הזה זוהי כנראה תכונה הטבועה  ב-DNA האנושי. כך שמנהלת משאבי האנוש  (קייט מקינון ההיסטרית) מפליצה באמצע ישיבת הנהלה אי אפשר שלא להיקרע מצחוק, גם אם ממש מנסים והרי הבושה. וזוהי רק ההתחלה, יש גם יריקות ושתייה של נוזל לבן מתוך פסל קרח דמוי פין וזה כבר יותר מביך ממצחיק. כאן בדיוק הבנתי סופית שהסרט עבר את גבול הטעם הטוב.

נשאלת השאלה, למה שחקנים טובים משחקים בסרטים גרועים? יכול להיות שג'ן לא קראה את התסריט לפני שהסכימה להשתתף בסרט הזה? מלבדה ומלבד בייטמן משתתפים בסרט נבחרת קומיקאים מכובדת עם קבלות כמו השתתפות בתכנית המערכונים המוערכת והותיקה "סאטרדיי נייט לייב". אבל התסריט הרדוד והעיסוק הילדותי בנוזלים ואיברים שהשתיקה יפה להם גוברים על המשחק הקומי המסוגנן ויוצרים סרט מטופש ואווילי שאולי יגרום לנו לצחוק אבל באותו זמן יהפוך את המוח שלנו לעיסה.

עוד ברשת סלבס:

כוכבת הפורנו ג'נה ג'יימסון עוברת לישראל

כתבת חדשות 2 הותקפה על ידי אליעזר פישמן

פרסום ראשון: מי השף שיבשל בחתונה של שלומית מלכה ויהודה לוי?