מנצ'סטר ליד הים מחזיר את האמון בקולנוע
הסרט החדש של קנת לונרגן גרם לנו ללכת לאיבוד ולא רק בעיניים התכולות של הגיבור
אם נותר עוד קצת צדק בעולם האכזר הזה, ניקולס הדג'ס יזכה ב-26 בפברואר בפרס האוסקר על תפקידו כנער בן 16 שעולמו חרב עליו פתאום; בנאומו הוא יודה לדוד שלו בסרט (שעולמו חרב עליו מזמן), קייסי אפלק, שגם הוא יזכה בפרס הנכסף, ושניהם יודו לקנת לונרגן, התסריטאי והבמאי שהביא אותם עד הלום, וייקח אף הוא הביתה פסלון אחד או יותר.אבל אם הם ייצאו בידיים ריקות מהטקס, חפויי ראש כהילארי קלינטון בשעתה, אדע שאבדה התקווה ואטביע את סירתי (המטאפורית, תירגעו) במנצ'סטר ליד הים.
כמה נפלא הסרט הזה, שמחזיר את האמון בקולנוע, ברוח האנושית ובחיים עצמם.
בדרך לגאולה המזככת, לונרגן נוטה להעניש את גיבורי סרטיו ומחזותיו בביוגרפיות שלידן האסונות של נינה הם משחקי ילדים. וורן במחזה "this is our youth” (שהתמזל מזלי לתרגם לעברית להפקת פרינג' מקומית שנקראה "מותק של נעורים") הוא צעיר מבולבל ושבור שאחותו נרצחה בידי החבר שעמדה לעזוב (קייסי אפלק גילם אותו להפליא בהצגה שעלתה בלונדון לפני 15 שנה); האח והאחות בסרט "מישהו לסמוך עליו" איבדו את הוריהם בתאונת דרכים כשהיו ילדים. ועכשיו, בין סופות הקרח בניו המפשייר, נחשפת לנגד עינינו המשתאות, בעזרת דילוגים בזמן, קדימה ואחורה ולכל הצדדים, הטרגדיה המחרידה מכולן, שהפכה את לי צ'נדלר (אפלק) לצל אדם, שחייב להסתבך בתגרות בלי סיבה או לתקוע אגרוף חשוף בחלון רק כדי להזכיר לעצמו שהוא עדיין חי. איוב בכבודו ובעצמו הוא ליצן קטן לעומת לי שהפך לפצע מדמם מהלך, איש תחזוקה בלתי נראה שמנקה למחייתו אשפה של אחרים. אבל כאן נכנס לתמונה אחיינו פאטי (ניקולס הדג'ס), יתום טרי ותאב חיים שמשנה הכל.
תיאור היחסים ביניהם הוא מלאכת מחשבת עוצמתית של עדינות ותבונה, ותצוגות המשחק של שני השחקנים הן נס שכמעט לא ייאמן. בשביל תהומות הכאב בעיניו הכחולות של אפלק, כמו הים ההוא שליד מנצ'סטר (תמונות הנוף בסרט מהפנטות אגב) המציאו את מצלמת הקולנוע. האופן שבו הוא מצליח להעביר תעצומות של רגש מבלי להזיז שריר אחד בפניו לכאורה, וכמעט בלי לדבר, כי גם משפטים פשוטים עולים ללי במאמץ, הוא הסיבה שלכבודה מחלקים אוסקרים. הדג'ס מהדהד בהופעתו את התפקיד הפוסט-טראמוטי שהביא לטימותי האטון את האוסקר ב"אנשים פשוטים", אבל ממציא משהו חדש לגמרי משלו. הוא מעצב ילד-גבר שהולך לאיבוד אבל לא מוכן לוותר על הפאן שבדרך. לונרגן מצליח לגעת בכבדות הבלתי נסבלת של הקיום בהומור מפתיע ובאנושיות טוטאלית שמבטלים כל חשש ל"סרט דיכאון" והופכים את הצפייה ב"מנצ'סטר ליד הים" לחווייה עמוקה שיש בה הכל: אימה, חמלה, צחוק ויופי שלא היה כמוהו.
מישל וויליאמס מפליאה לעשות בסצינות בודדות, בתפקיד אשתו לשעבר של לי, והייתי שמח להעניק גם לה אוסקר משנה, אם כי מהדיווחים והרחשים שמגיעים מהוליווד, הבנתי שהמירוץ בקטגוריה הזאת נסגר למעשה, וששמה של ויולה דיוויס ב"גדרות" כבר נחקק על הפסלון. דנזל וושינגטון, אגב, מסתמן כיריבו החזק ביותר של אפלק על הופעתו ב""גדרות".
אבל כאמור, וכפי ש"מנצ'סטר ליד הים" עצמו מלמד, כל עוד יש חיים יש תקווה. ולפעמים היא אפילו מנצחת.
עוד ברשת סלבס
השחקנית שיצאה נגד הביקורת על נשים מניקות