"לוגאן לאקי" הוא סרט סתמי שישכח מהזיכרון במהירות של נהג מרוצים

הנה שוב הבמאי סטיבן סודרברג עושה קאמבק, בפעם המי זוכר כמה שבה הוא מכריז על פרישה ואחר כך חוזר בו. התגעגעתם? ארבע שנים עברו מאז סרטיו האחרונים של הקולנוען הנמרץ (המותחן "תופעות לוואי", וסרט הטלוויזיה "חיי עם ליברצ'ה" שבישראל זכה להפצה בבתי הקולנוע). מחוץ להוליווד זהו פרק זמן סביר ביותר למנוחה בין פרויקטים, אבל אצל סודרברג, על אף שבינתיים ביים סדרות והפיק לאחרים, זו נחשבת לתקופת בטלה ארוכה במיוחד. אז מה קרה עם כל המצברים שהתמלאו, והאנרגיות שהצטברו? ובכן, הם לא התפוצצו בזיקוקים של יצירתיות. סרטו החדש "לוגאן לאקי" הוא קומדיית פשע סטנדרטית, שבה מילוי המצברים מתרחש במוסכים שעל המסך ולא מאחורי הקלעים.

עוד ברשת תרבות ובידור:

האם בריטני ספירס וג'סטין טימברלייק בדרך לקאמבק?

ג'וני דפ מבקר ילדים בביה"ח כג'ק ספארו

שיזוף טבעי או בהתזה? שאלון הקיץ של הסלבס

לג'ימי (צ'יינינג טייטום, חביבו של סודרברג) יש בת שאותה הוא מגדל בנפרד מגרושתו בסגנון הורות שונה. הוא אבהי, מודל לחיקוי "גברי", ומלמד אותה לצבוע כלי רכב, בעוד האם (קייטי הולמס) צובעת אותה בשכבות של איפור ומבקשת ליצור ממנה מין "מיס סאנשיין" קטנה. כשהאם בובי ג'ו מתכננת לעבור עם הבת למדינה אחרת, וג'ימי מאבד את עבודתו ואינו מסוגל לממן מאבק משפטי, הוא מחליט לשדוד את מאגר הכספים של אצטדיון מרוצי המכוניות המקומי.

אז ג'ימי הצולע חובר לחצי השני שלו, אחיו קלייד (אדם דרייבר) הגידם. למרות שקלייד, שאיבד את ידו במלחמה בעיראק, לא נותן לנכותו להפריע לו בשגרת חייו, הוא אובססיבי לגבי "הקללה המשפחתית" שרובצת על בני לוגאן וגוזרת עליהם מזל רע. להוציא סצנה מתבקשת שבה עשיר שחצן ונפוח (סת' מקפרלן) לועג בחוסר טאקט למוזג חסר הזרוע עד שהוא מקבל ממנו הרבה יותר מקוקטייל, בכל רגע שבו הפרוטזה שלו אינה הכרחית לעלילה, הסרט כמו שוכח מחריגותו של קלייד. כולל הצגת הגדם, מראה שהוליווד נמנעת ממנו, שכן בטוח לא תמצאו אף גבר נטול גפיים ברשימת "השחקנים הלוהטים".

צמד האחים פונים לפושע בשם ג'ו באנג (דניאל קרייג) המתמחה בפריצה לכספות, ובדרכם ישתלבו גם האחות לבית לוגאן (ריילי קיאו), סוכנת משטרה (הילארי סוואנק), ועוד. במהתלה הקרימינלית עם ההומור הדק והמבט הציני, שמתבונן באהדה מהולה בהתנשאות על שורת הטיפוסים הצבעוניים מהשכונות הכפריות של האמריקנה, יש משהו מרוחם של האחים כהן, שודאי היו מנפיקים מוצר יותר משויף מהעץ המשפחתי של לוגאן. יש כאן כמה בדיחות מוצלחות, דוגמת שביתת אסירים שגוררת משא ומתן קשוח על הספר החדש בסדרת "שיר של אש ושל קרח", אבל מניין הצחוקים בקול רם אינו גבוה.

סטיבן סודרברג ידוע כבמאי מגוון. מאז שפרץ בסוף שנות השמונים כנסיך אינדי עם "סקס, שקרים ווידיאוטייפ" המהפכני הוא זגזג בין סרטים אמנותיים ומאתגרים ("קפקא"), סרטי אוסקרים ("ארין ברוקוביץ'", "טראפיק"), ובידור (סרטי "אושן 11"). הקו הלא אחיד מקשה עליי לגבש עמדה כלפיו, יש לו סרטים מהנים לצד נפילות, וגם אלה שיותר הערכתי כה נבדלים ורחוקים זה מזה. מה שכן, בראיונות איתו הוא שומר בעקביות על אותה מידת טרחנות. "לוגאן לאקי", בתוך כל זה, הוא סרט סתמי שישכח מהזיכרון במהירות של נהג מרוצים. ממי שהצליח לנפח רימייק לסרט שוד קלאסי לכדי טרילוגיה פופולארית שעומדת בזכות עצמה היה מצופה שיפגין יותר מיומנות בעודו מוביל אותנו בפיתולי התוכנית של האחים. על התסריט המסובך חתומה רבקה בלאנט האלמונית, שזהו סרטה היחיד. השחקנים תקשרו עמה אך ורק באמצעות המייל, והצוות התקשה לספק עליה פרטים, כך שבעיתונות האמריקנית כבר נפוצה ההשערה כי מדובר בשם עט שסיגל לעצמו סודרברג, מניירה מוכרת נוספת שלו.

התסריט מעמיס דמויות ולא מנהל את צעדיו בקצב אחיד או רצוי. יותר מכל, הוא שומר את הקלפים קרוב לחזה לאורך הסיפור כדי להפתיע אותנו כשהם יונחו על השולחן ברגע האחרון, אלא שעובר זמן כה מועט מרגע שיונחו ועד שיכבו את האור בקזינו וישלחו את כולנו החוצה, שנישאר עם יותר מדי חורים וקשרים בחוטי העלילה, ואלה לא ייפתרו גם אם ננסה לפענח אותם כל הדרך עד שנגיע הביתה.
עושה רושם שבר המזל הגדול ביותר ב"לוגאן לאקי" הוא דניאל קרייג, שמסתער על ההזדמנות לפרום את הפפיון של ג'יימס בונד, ולהחליף את גינוני הג'נטלמן הבריטי בטירוף של רד-נק מטורלל. את הבלונד הזוהר הטבעי הוא מחמצן לגוון פלטינה, את השרירים הוא מכסה בכתובות קעקע, ואת המבטא הבריטי הוא מחליף בהגייה דרומית בקול צורם. הוא מצחיק, אבל מבלי להשטיח את הדמות, וגם כשמפצח הכספות מפגין פתאום מומחיות ברמה של דוקטורנט לכימיה במכון וייצמן, זה עובר חלק. קרייג גונב את ההצגה, וזו הגניבה הכי מעניינת שמתרחשת בסרט הזה.