"חמישה לילות אצל פרדי" הוא הסרט שאמור להחזיר אותנו לקולנוע? לא תודה, נישאר בבית

ב־7.10 חייהם של אזרחי מדינת ישראל נעצרו במספר תחומים. אחד הבולטים שבהם הוא תחום התרבות והפנאי, והלחם והחמאה של כל מי שקורא את הביקורת הזו. התיאטראות ובתי הקולנוע נסגרו עד להודעה חדשה, ואלה מבינינו שכבר לא היו יכולים לצפות במשך מאה שעות רצוף בדני קושמרו ובתמיר סטיינמן או בהילה קורח ואלמוג בוקר חוזרים על המילים "קונספציות", "דיסקט" או "חמאס", נאלצו (ועדיין נאלצים) להסתפק בצפייה ביתית בסרטים ובסדרות ולהשלים שעות צפייה.

בעקבות המלחמה וסגירתם עד להודעה חדשה של אולמות הקולנוע, בכורתם של כמה סרטים בבתי הקולנוע של ארץ הקודש נדחו לתאריך לא ידוע. אחד מהם הוא "חמישה לילות אצל פרדי", המבוסס על סדרת המשחקים הנערצת שראתה אור מסך ופיקסלים לראשונה ב-2014. בסוף השבוע האחרון עלה הסרט באיחור של כמעט חודש למסכים הגדולים בישראל.

לכתבות נוספות:

• "בדיוק ז***תי כלבה יהודייה": קניה ווסט חוזר עם שיר חדש ואנטישמי
• פרטים חדשים על השנה האחרונה בחייו של מת'יו פרי: "הוא היה כל כך גאה"
• הסרט זכה בפסטיבל, הבמאית קראה על הבמה: "שחררו את החטופים"

הקללה שרובצת על סרטים מבוססי משחקי וידאו היא עובדה מוגמרת. חוץ ממקרים יוצאי דופן כמו "סוניק", שהמעריצים הצילו במו ידיהם, ואולי "מורטל קומבאט" (2021), שהיה בינוני אך סביר, רובם המוחלט של סרטים אלה הם כישלונות מפוארים שהיו צריכים להישאר במגירה בגדר דף טיוטה בלבד (היי, "סטריט פייטר"!). עיקר הכישלון שלהם תלוי באופן שבו העלילה של המשחקים, שנפרשת לאורך שעות מכובדות של משחק, נדחסת לתוך שעה וחצי עד שעתיים, עם מיליוני חורים בעלילה וביצוע קלוקל של כל האלמנטים הבסיסיים שמרכיבים סרט ראוי. המכנה המשותף שלהם הוא הבינוניות הבלתי נסבלת והחפיפניקיות שבביצוע. בהקבלה לעולם האוכל: אם משחקי הווידאו הם ארוחת גורמה שמוגשת בכמה מנות משובחות, אז הסרטים המבוססים עליהם הם ג'אנק פוד המיוצר במהירות ללא התחשבות בצורה, בתוכן או בטעם, כך שציפיות גדולות מהסרט הנ"ל לא היו לי.

עלילת "חמישה לילות אצל פרדי" מקבילה לזו של משחק הווידאו הראשון בסדרה, עם תוספות קטנות/ לאחר שאביו התאבד ואימו נפטרה, מייק שמידט (ג'וש האצ'רסון, "משחקי הרעב") מחלטר בין עבודות ומגדל את אחותו הקטנה. מייק סוחב איתו טראומת עבר קשה: הוא היה עד לחטיפתו של אחיו הקטן. הטראומה של מייק משבשת לו את חיי היומיום והיא זו שגם תניע את העלילה ותהיה המניע לפועלן של הדמויות סביבו. בניסיון נואש להיאחז באפוטרופסות על אחותו מול דודתו, מייק מוצא עבודה כמאבטח במתחם בילוי נטוש בשם "הפיצרייה של פרדי פזבר". חוץ ממייק, במתחם נמצאות בובות אנימטרוניות קרינג'יות ענקיות שהורגות את כל מי שנמצא בו.

לאחר צפייה מלאה בגלגולי עיניים, אפשר להגיד שאם "חמישה לילות אצל פרדי" הוא סרט שאמור להחזיר אותנו לאולמות בהמונינו, אז כבר עדיף להישאר בבית ולצפות בעוד פרק של "סברי מרנן" (טוב, סליחה, זה כבר באמת מוגזם). לסרט יש נקודת פתיחה טובה ומסתורית. למייק יש מנוע עלילתי חזק עם טראומה קשה מנשוא, אבל הדבר הזה לא מנוצל כראוי כדי למקסם את האפקט של הסרט - לפחות הרגשי.

"חמישה לילות אצל פרדי" מתויג כסרט אימה, וככזה הוא נכשל פעם אחר פעם, סצנה אחרי סצנה, כדי להתל בדמות הראשית ובעיקר בנו, הצופים. הציפייה לטוויסט בעלילה שיושיע אותנו מהשעמום הזה נתקלת באכזבה גדולה. יותר מדי דברים קורים ללא כל הסבר נראה לעין (ועד שהם כבר קורים יש מצב שתירדמו), הדמויות גנריות ויבשות להחריד (האצ'רסון פשוט אנמי) ופועלות ללא מניעים הגיוניים והסיפור הוא אחד המטופשים שנתקלתי בו לאחרונה.