הסרט הזה זכה לקיתונות מכל עבר, אז איך הוא הפך לכזו הצלחה מסחררת?
היה היה פרנצ'ייז אימה מצליח ואהוב כאחד ושמו "צעקה" - אך החל משלהי 2023, מעריצי הסדרה מתחלקים לשניים: אלו שנותרים נאמנים לה ולחזונה, או אלו שמשוכנעים שהיא פועלת "להשתיק" קולות של ביקורת בהוליווד ובארה"ב בכלל. אז איך דווקא הסרט החדש הפך ללהיט עצום בקופות, ואיך ישראל קשורה לכל זה? הכול על פרשיית "צעקה 7", ולמה כל זה צריך לעניין אותנו
"זה מסוג הסרטים שהסרט המקורי צחק עליו", "הם הולכים להכריח אותה לעשות את זה עד שהיא תהיה בת 90", "הפתיחה של הסרט הזה היא אחת הגרועות ביותר בפרנצ'ייז" - אלו הביקורות האהובות ביותר ברשת החברתית הפופולרית "Letterboxd" (המתבססת על יצירה ושיתוף של יומן צפייה קולנועי) עבור הסרט החדש בסדרת סרטי האימה הפופולרית "צעקה", "צעקה 7", שעלה לאקרנים בסוף השבוע האחרון ברחבי העולם וגם בישראל (שלפי חברת ההפצה "פורום פילם", שישוב לאקרנים ברחבי הארץ עם חזרת בתי הקולנוע לפעילות בתום מבצע "שאגת הארי").
"'צעקה 7' מסיים את סוף השבוע עם הכנסות של כ-64 מיליון דולרים בסוף השבוע הראשון שלו בהפצה בארה"ב - הפתיחה הגבוהה ביותר לפרנצ'ייז", קראה כותרת הידיעה הראשית שלשום (שבת) במגזין הקולנוע הוותיק "וראייטי". אבל איך לעזאזל? איך סרט בסדרה כה אהובה וותיקה זוכה לקיתונות של בוז מחד, ומאידך - להצלחה מסחררת בקופות, עד כדי כך שזו הפתיחה הגבוהה ביותר בשנה עד כה, בזכות בדיוק אותם מעריצים מאוכזבים? ננסה להבין את סיפורו רווי הסתירות של "צעקה 7", ואיך הסערה שחולל באינטרנט ומחוצה לו מסמנת את הסערה בה נמצאת הוליווד.
כתבות נוספות ממדור תרבות ובידור:
קצת על פרנצ'ייז האימה האהוב: מאז שעלה לאקרנים לראשונה אי שם בדצמבר 1996, הפך "צעקה" (או בשמו המקורי והלא מפתיע, "Scream") ל"קו פרשת המים" בעולם סרטי האימה. פרי מוחו הקדחתני של אחד מבמאי האימה האהובים של המאה ה-20, ווס קרייבן, "צעקה" ביקש ללעוג לז'אנר ה"סלאשר" (ז'אנר אימה בו קבוצת נערים ונערות ניצבת מול רוצח מאיים יחיד, ד"ע) ולנסח את חוקיו מחדש, אותו סייע לברוא עם סרטיו "גבעות הפחד" (1977) וה"מגנום אופוס" שלו, "הסיוט ברחוב אלם" (1984).
סאטירי ומאיים כאחד, "צעקה" הפך ללהיט בינלאומי, כשבראשו עומדים מיטב הכוכבים העולים דאז, כדוגמת נב קמפבל ("שולחן לחמישה"), קורטני קוקס ("חברים") ודיוויד ארקט ("קוגר טאון"). בעודו ממציא תת-ז'אנר חדש של סרטי סלאשרים "טראשיים" עם פרצופים צעירים ("אני יודע מה עשית בקיץ האחרון", "סיוט בחדר המורים"), הניב בעצמו "צעקה" פרנצ'ייז שגלגל מיליונים, ובו שישה המשכים וסדרת אנתולוגיה, לצד פרודיית אימה מצליחה שלגלגה דווקא עליו - "מת לצחוק".
השנים עברו, "מת לצחוק" חיה, מתה ואז שוב קמה לתחייה (עם סרט חדש שעתיד לצאת לאקרנים בקיץ הקרוב), וכך גם סדרת "צעקה" המקורית. אחרי שקמה לתחייה מוצלחת במיוחד עם הסרט השישי בסדרה, "צעקה" (לא מקוריים במיוחד עם שמות בפרנצ'ייז הזה), בו כיכבו קמפבל, קוקס, ארקט והפרצופים החדשים ג'נה אורטגה ("ונסדיי"), מליסה בררה ("שכונה על הגובה") וזוכת האוסקר העתידית מייקי מדיסון (בתפקיד ששכנע את הבמאי שון בייקר ללהקה לסרטו המעוטר "אנורה"), הגיע סרט ההמשך, "צעקה 6", מ-2023.
למרות שהפך לסרט המצליח ביותר בסדרה מאז "צעקה 2" ב-1997, נב קמפבל - שכיכבה בכל סרטי הסדרה עד כה - לא שבה לתפקידה כשורדת הנצחית סידני פרסקוט, עקב מחלוקת על שכר. "כאישה, היה עליי לעבוד קשה במיוחד בשביל לבסס את מעמדי בתעשייה, במיוחד עם 'צעקה'", הסבירה קפמבל את החלטתה לא לשוב לסרט השישי, "הרגשתי שהשכר שהוצע לי לא תאם את הערך שהבאתי לסדרה. זו החלטה קשה במיוחד בשבילי. לכל מעריציי ב'צעקה', אני אוהבת אתכם".
מה שנראה בזמנו כהפסד כואב לסדרה, אך זה שלא פוגע משמעותית ברווחיה, היה רק קצה הקרחון בכל נוגע לצרות שיכו בפרנצ'ייז. אחרי שצמד הבמאים מאחורי שני הסרטים האחרונים, מאט בטינלי-אולפין וטיילר ג'ילט, עזבו את הפקת הסרט השביעי בשל אילוצי לו"ז וההפקה עצמה הושבתה בשל שביתת השחקנים הגדולה של 2023, הבאה בתור "ליפול" הייתה בררה. כאן, מגיעה העלילה דווקא אלינו, אל ישראל.
בנובמבר 2023, חודש וקצת אחרי פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", פנתה בררה לחשבון האינסטגרם שלה וכתבה: "התקשורת המערבית מראה רק את הצד הישראלי במלחמה. למה הם עושים זאת, אתן לכם להגיע למסקנה לבד". גם אנחנו ניתן לכם להחליט לבד אם דבריה של בררה גבלו באנטישמיות או שהיו פשוט ביקורתיים כלפי ישראל (כמו רבים בתעשייה בעת הזאת), אך חברות ההפקה מאחורי "צעקה", אולפני "פרמאונט" וחברת "ספייגלאס", היו משוכנעות כי מדובר ב"עלילת דם אנטישמית" (השחקנית עצמה הכחישה את הטענה הזאת), ומיהרו לפטר את בררה. יום למחרת, ידיעות אינטרנטיות על עזיבתה של כוכבת נוספת, ג'נה אורטגה, את ההפקה החלו לצוץ, על פניו בשל אילוצי לו"ז עם צילומי העונה החדשה של הסדרה "וונסדיי".
כמה חודשים לאחר מכן, הכחישה אורטגה כי זו הייתה הסיבה לעזיבתה. "העניינים עם מליסה החלו לקרות, והכול החל להתפרק", אמרה בריאיון למגזין "The Cut", "אם 'צעקה 7' לא ימשיך עם הצוות שהתאהבתי בו, אז זה לא היה נראה לי כמו צעד נכון להמשך הקריירה שלי". במקביל, "הבת האבודה" קמפבל דווקא הכריזה פומבית כי תשוב לככב בסרט החדש, ולצידה קוקס וארקט.
מכאן, הפך "צעקה 7" לגדול הרבה יותר מסך חלקיו - מעוד סרט אימה די נורמטיבי, עוררה ההפקה המושמצת סערה אינטרנטית, כשמעריצים רבים, פעילים פרו-פלסטינים ושלל ארגוני זכויות אדם הרימו קמפיין להחרמת הסרט החדש. כשבררה הודתה כי הסטורי שפרסמה ופיטוריה הפומביים הובילו לאיומים על חייה והתערבות צוות FBI, הלכו והחמירו שני הצדדים - האחד רואה בסיפור עדות ל"מקרתיזם" מודרני, השתקה של ביקורת כלפי ישראל בתוך "התעשייה השמרנית", השני רואה בכך סימפתיה ל"אנטישמיות", או עוד עדות לתרבות ה"Woke" "שכובשת" את הוליווד.
עם פרסום הביקורות על הסרט החדש בסוף השבוע האחרון, היה נדמה שהמחרימים צדקו - עם 34% ביקורות חיוביות באתר "רוטן טומטוז", "צעקה 7" זכה לכמה מהביקורות הקשות ביותר שקיבל סרט בסדרה. מנגד, הצופים ברחבי ארה"ב הצביעו ברגליים, ורצו בהמוניהם לצפות בו בבתי הקולנוע. האם יש מסקנה מכל הסיפור הזה?
מחד, נדמה כי הסוגיה הישראלית הופכת יותר ויותר לפקטור בקרב הוליווד, כשתדמיתה נקשרת לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ ומדיניותו הפנים-אמריקאית, שכמוה אין שנואות בהוליווד המודרנית. כשאולפנים כמו "פרמאונט", מאחוריהם עומדים האב והבן המילארדרים המקורבים לראש הממשלה בנימין נתניהו ולטראמפ, לארי ודיוויד אליסון, מפטרים את בררה לא בשל התנהלותה בהקשר לסרט, אלא בשל דעותיה על הסכסוך הישראלי-ערבי, ובכך יוצרים "רשימה שחורה" של שחקנים התומכים בעזתים, קשה שלא לראות בעניין מעין "מסע השתקה", שיוצר רק צרות נוספות לתדמית הישראלית ולחופש הביטוי ככלל.
מנגד, האם השערורייה הנגדית אכן הייתה כל כך קיימת, או שמא שוב "מחילת הארנב" שיוצרות הרשתות החברתיות הפריזה בחשיבות העניין? האם כאשר המשתמש "נאבד" בתוך הפיד שלו ומשוכנע שהדעות שהוא רואה על המסך הן אלו שקיימות מחוץ לביתו, שערוריות אינטרנטיות יכולות בכלל לחולל שינוי של ממש ולהתחבר לציבור הרחב?
"צעקה 7" הוא יותר מקוריוז מוזר על קמפייני יח"צ בעידן האינטרנטי, אלא סיפור שצריך להדליק נורה אדומה לכל מי שחופש הביטוי באמנות בראש מעייניו. לא משנה באיזה צד במחלוקת הזו אתם עומדים, סיפורו של סרט האימה הזה רחוק מלהישכח.