הבמאית הישראלית שכבשה את הוליווד: "אני מאוד אוהבת לעבוד בארץ, זו חיה אחרת"

מאז ראשיתו, פלרטט הקולנוע הישראלי עם הוליווד - מסרטים בהשראת הלהיטים הכי חמים (נוסח "אמריקן גרפיטי" ו"אסקימו לימון") ועד במאים שעזבו את הביצה המקומית בשביל אמריקה, מאבי נשר ועד זוכה האוסקר גיא נתיב ("סקין"). האם זה הרצון להידמות לתעשייה הנוצצת בעולם? האם זה כדאי לדעת סופית שהקולנוע הישראלי אכן "על המפה"?

"יש לי כעת על שולחן העבודה לא מעט סרטים אמריקאיים וגם סרט ישראלי וסדרה ישראלית", היא אומרת בריאיון לרשת 13 ממקום משכנה בארה"ב, "העבודה עם אמנדה (סייפריד) היא חלק מתהליך, אז דווקא כעת אני מתמקדת יותר בסרטים אמריקאיים. אם מדברים באחוזים - אני 90% באמריקה ו-10% בארץ, אבל אני מאוד אוהבת לעבוד בארץ, זו חיה אחרת. אם שואלים אותי 'איפה את גרה?', אז אני אומרת: 'לא יודעת'".

נתחיל בהתחלה - מהיכן הגיע הרעיון לסרט, והאם הוא תמיד היה בפורמט קצר?
"זה תסריט שטליה (ברטפלד) כתבה, והוא מבוסס על רגע אמיתי שקרה לה עם אמא שלה - אז מלכתחילה זה היה עניין שחשוב לה להציג כך. כמובן שזה עבר אבולוציות, אבל מדובר בתסריט בשל מראש".

יראת הכבוד הזו בפני ברטפלד מתבטאת גם בסרט עצמו, ששואב רבות מההומור הציני והשחור של הקומיקאית. "אף פעם, לשום מקום" מוצא את ברטפלד כצעירה המתכוננת לעזוב את בית אימה (קולר) לטובת מגורים עם זוגתה. אימה, לעומת זאת, מתחילה לחוש יותר ויותר רע ככל שהלילה עובר. ריב מזדמן וביקור ביזארי מצוות מגן דוד אדום מחופש (הכולל את הקומיקאי עידו קציר) בוחן את מערכת היחסים המתוחה בין השתיים.

הסרט ברובו מתבסס על הדינמיקה בין שתי השחקניות שלך, אבל הוא עדיין מרגיש מאוד אישי. איך יוצרים את האינטימיות הזו?
"קיבלתי כבמאית את טליה ברטפלד ונועה קולר, אז התפקיד שלי כבמאית הוא מאוד פשוט אם ככה (צוחקת). אתה לומד עם השנים את המונח 'לא להפריע', אז בעיקר לא הפרעתי - זה מה שעשיתי".

כבשת לא מעט פסגות בתעשייה המקומית. יש עדיין חלום כלשהו לא ממומש עבורך כאן?
"הכול. מבחינתי, עוד לא הצלחתי לעשות כלום, ויש לי עוד המון. אם שואלים מה מימשת, אז מבחינתי זה רק 0.0001% ממה שאני רוצה עוד לעשות".