מסידני סוויני ועד בנצי, מומו ויודל'ה: הסדרות והסרטים הישראלים הגדולים שנדדו לחו"ל
בימים כאלו, כשנדיר לראות יצירות ישראליות נחגגות בזירה הבינלאומית, אולי הגיע הזמן לזכור את אלו שדווקא כבשו את העולם בסערה - או יותר נכון, גרסה שלהן. לרגל יום העצמאות ה-78 של מדינת ישראל, חזרנו לגרסאות הנודעות לסדרות וסרטים ישראלים שהפכו לשם דבר משל עצמן - מהתופעה ושמה "אופוריה" ועד השעשועון שהדהים את אמריקה
השנתיים וחצי האחרונות - איך להגיד זאת בלשון המעטה? - לא היו מזהירות עבור ישראל בעולם. ממדינה שנהגה לארח באורח קבע כוכבי "A-List" - ממייקל ג'קסון ועד ריהאנה - הפכה ישראל ל"פרסונה נון גרטה", לפחות בכל הנוגע לעולם התרבות והבידור.
אבל למה להסתכל על השלילי כשאפשר להתרפק על מה שכן השגנו? במשך שנים, יוצרות ויוצרים מקומיים זכו להצליח ובגדול עם סרטיהם וסדרותיהם בחו"ל, ולפעמים אף לזכות לעיבודים בינלאומיים שקיבלו חיים משלהם. לרגל יום העצמאות ה-78 של מדינת ישראל, חזרנו לכמה סרטים וסדרות ישראליים שזכו לעיבודים שכאלו (לא רק "אופוריה"), הקסימו את העולם שבחוץ והזכירו לנו שבין כה וכה תעשיית התרבות הישראלית אינה משהו שבא ביד.
כתבות נוספות ממדור תרבות ובידור:
"אופוריה" (2013-2012); "אופוריה" (2019 -)
נתחיל בכל זאת באחד הדברים הגדולים ביותר שיצאו מישראל בשנים האחרונות. מעטים האנשים שישמעו את השם "אופוריה" ויגידו "מה, התוכנית עם רוני דלומי?", אבל לעובדות לא ניתן להתכחש. מה שהחל כמיני-סדרה (אותה כתב רון לשם וביימה דפנה לוין) די נשכחת אי שם בראשית העשור הקודם, התגלגל במהרה לידיו של היוצר האמריקאי-יהודי סם לוינסון. לוינסון, מי שבעצמו התמודד עם התמכרות לסמים בנעוריו, העריך את הייצוג האותנטי של בדידות, ריקנות והתמכרות בגילי העשרה בסדרתם של לשם ולוין, והחליט לעבד אותה באופן רופף ל-HBO.
השאר היסטוריה: תחת ניהולו של לוינסון, "אופוריה" הפכה לאחת הסדרות המדוברות ביותר בהוליווד ומחוצה לה, כשגרפה זכיות ומועמדויות אחת אחרי השנייה לשלל פרסים והפכה את "הנערים האבודים" שבמרכזה - זנדאיה, סידני סוויני, ג'ייקוב אלורדי (שהיה לאחרונה מועמד לאוסקר על תפקידו ב"פרנקנשטיין"), האנטר שפר, מוד אפטאו וכו' - לכוכבי על. למרות שמספר שערוריות נקשרו בהפקתה וכמה משחקניה הלכו לעולמם בטרם עת (מאנגוס קלאוד ועד אריק דיין), קשה למצוא תופעה תרבותית אפקטיבית יותר מ"אופוריה" ב-2026 - גם כשעונתה השלישית, שהחלה ממש החודש, אינה מזכירה כלל את קודמותיה.
"כלוב הזהב" (2013 -)/ Raid the Cage" (2023 -)"
במעבר חד - "כלוב הזהב" הפכה כבר מזמן לאחד מהשעשועונים הידועים והאהובים בארץ, כשהיא מציבה זוגות אלו מול אלו בקרב שאלות טריוויה, ואז בזמן מוקצב ב"כלוב" מלא כל טוב - ממכונית ועד מיקרוגל. גרסתה החדשה ביותר משודרת בימים אלו כאן ברשת 13, בהנחייתם של צביקה הדר ועדן פינס - אך הידעתם שלפני פחות מ-3 שנים היא נדדה עד לאמריקה?
למרות שפיילוט הוזמן כבר ב-2017 מטעם רשת NBC - אז הנחו אותו שרה מישל גלר (הלא היא "באפי ציידת הערפדים") ולזלי מאן ("בתול בן 40", "הדייט שתקע אותי") - הגרסה האמריקאית קרמה עור וגידים רק באוקטובר 2023, אז עלתה ברשת CBS בהנחייתם של דיימון וואיינז ג'וניור ("הבחורה החדשה") וג'ני מאי (תוכנית הריאליטי "?How Do I Look"). מאז זכתה לרייטינג לא רע, כשעונתה האחרונה הסתיימה בקיץ שעבר.
"הגננת" (2014); "הגננת" (2018)
תהיה יצירתו מתריסה ושערורייתית ככל שתהיה, אין עוררין על כך שנדב לפיד ("הברך", "כן!") הוא אחד מהבמאים הישראלים החשובים והטובים שעובדים בימינו בעולם. אך הרבה לפני שהיה זוכה פרס דוב הזהב בפסטיבל ברלין (על "מילים נרדפות") ובפרס חבר השופטים בפסטיבל קאן (על "הברך"), הוציא לפיד את סרטו "הגננת" - דרמה פסיכולוגית אודות מערכת יחסים אובססיבית שנרקמת בין גננת (שרית לארי, "טירונות") לבין אחד הילדים בגנה, משורר מחונן בן 5 (אבי שניידמן).
4 שנים מאוחר יותר, תפס הסרט את עינה של היוצרת האמריקאית שרה קולאנג'לו, שעיבדה את הסרט לשפה האנגלית, בכיכובה של השחקנית/במאית מגי ג'ילנהול (שסרטה האחרון, "הכלה!", מוקרן בימים אלו בבתי הקולנוע בארץ). אחרי פרמיירה מוצלחת בפסטיבל סאנדנס, הגיעה הגרסה האמריקאית ל"הגננת" לנטפליקס - אך מכאן הקריירה של לפיד לא נקברה במעמקי הארכיון, אלא צמחה וצמחה.
"בטיפול" (2008-2005); "בטיפול" (2010-2008; 2021)
מיוצר ישראלי-בינלאומי אחד לשני. "בטיפול", סדרת הדרמה האהובה אותה יצר חגי לוי ("אתי", "תמונות מחיי נישואין") עם אורי סיון ("פלורנטין") וניר ברגמן ("כנפיים שבורות"), הייתה לכרטיס הכניסה של הבמאי-תסריטאי לא רק לתעשייה הישראלית, אלא גם לזו העולמית. ב-2006, בזמן שגרסתה הישראלית עדיין משודרת, הכריזה HBO על גרסה אמריקאית ל"בטיפול" - שעוסקת בשגרת טיפוליו של פסיכולוג קליני ושמו ראובן דגן (אסי דיין).
לנעליו של דיין נכנס השחקן האירי גבריאל ביירן ("החשוד המיידי"), כשלצידו כיכבו זוכת האוסקר דיאן ויסט ("חנה ואחיותיה", "כלוב הציפורים") ובלייר אנדרווד ("פרקליטי אל איי"). אחרי שלוש עונות במסגרתן זכו בפרס האמי ויסט והשחקן גלין טורמן על תפקידם בסדרה, ירדה הסדרה מהאוויר אך חודשה לפני כ-5 שנים, הפעם בכיכובה של זוכת האמי אוזו אדובה ("כתום זה השחור החדש").
"כבודו" (2019-2017); "כבודו" (2023-2020)
עוד סדרה שכבשה את מסכי הטלוויזיה האמריקאיים בשנים האחרונות והחלה בכלל במחוזותינו היא "כבודו". סדרת המתח מבית רוני ניניו ושלמה משיח עסקה בשופט בית משפט השלום בבאר שבע (יורם חטב) שניצב מול דילמה סבוכה: בנו בן ה-17 מעורב בתאונת דרכים קטלנית ללא רישיון רוכב אופנוע. הנדרס, מצידו, הוא בן למשפחת פשע ששמה את השופט על הכוונת שלה. כעת, עליו לבחור בין נאמנות למשפחתו או לצדק.
ב-2020 עיבד היוצר הבריטי פיטר מופאט את הסדרה לרשת "שואוטיים" האמריקאית, כשלנעליו של חטב נכנס לא אחר מאשר זוכה האמי והמועמד לאוסקר בריאן קרנסטון ("שובר שורות", "מלקולם באמצע"). התוכנית אמנם ירדה מהאוויר אחרי שתי עונות ב-2023, אך הפכה לימים ללהיט מפתיע דווקא בנטפליקס, כשהייתה לאחת התוכניות הנצפות ביותר באמריקה לשנת 2024.
"לעוף על המיליון" (2020-2010); Who's Still Standing?" (2010-2020)"
במשך שנים, היה השעשועון "לעוף על המיליון" - בו מתמודדים מתחרים זה מול בשאלות טריוויה ומסתכנים בנפילה מהבמה עליה הם עומדים - לאחת מתוכניות הדגל של רשת (וערוץ 10), כשרצה במשך 7 עונות והפכה את המנחה ירון ברובינסקי לשם דבר בתעשייה המקומית. כמו שקורה לא פעם בעסקי השעשועונים, הפורמט המקומי נמכר למדינות רבות, ביניהן ספרד, גרמניה, יוון, ברזיל, סין (הונג קונג) ואיטליה.
הגרסה האמריקאית, שנקראה "Who's Still Standing?", הייתה לפופולרית במיוחד, כששודרה בראשית העשור שעבר ברשת NBC, בהנחייתו של בן ביילי, מנחה הגרסה המקומית ל"מונית הכסף". ובכל זאת, למרות נתוני רייטינג נאים, החליטה הרשת לבטל את התוכנית בשל עלויות ההפקה הגבוהות.
"אסקימו לימון" (1978); "הבתול האמריקאי האחרון" (1982)
כפי שמערבוני הספגטי התגלגלו מסרטיו של הבמאי היפני אקירה קורסאווה ("ראשומון"), שעצמם "העתיקו" מסרטי המערבונים ההוליוודים של ג'ון פורד, כך הבמאי בועז דוידזון ("צ'רלי וחצי", "חגיגה בסנוקר") סגר מעגל שלם כשעיבד לגרסה אמריקאית את סרטו "אסקימו לימון", עצמו מושפע באופן ברור מסרטו המצליח של ג'ורג' לוקאס ("מלחמת הכוכבים"), "אמריקן גרפיטי".
כך הגיח לאוויר העולם "הבתול האמריקאי האחרון", כשמנחם גולן ויורם גלובוס מסייעים לדוידזון להתאים לקהל האמריקאי את סרט הקאלט שיצר, שהתבסס במקור על חוויות נעוריו שלו. אחרי ששיגעון הנוסטלגיה לשנות ה-50 חלף ("גריז", "ימים מאושרים"), החליטו דוידזון ושות' למקם את העלילה החדשה בלוס אנג'לס של התקופה (שנות ה-80), לשנות (מן הסתם) את שמותיהם של הגיבורים בנצי, מומו ויודל'ה ולצרף פסקול ממיטב הלהקות והאמנים האהובים באותה העת - מהפוליס לבלונדי וכלה ב-U2 והליגה האנושית. עלילת הסרט הקלאסי - שעסקה בהתבגרותם המינית של שלושה נערים - לא השתנתה, והקהל האמריקאי הפוריטני לא התלהב מכך למדי.
למרות הנתונים הלא מלהיבים הללו, מעריץ אחד עיקש נותר לסרט, וזהו זוכה האוסקר שון בייקר ("אנורה"), שהילל את הסרט בביקורותו באפליקציית הצפייה "לטרבוקסד". אנחנו מוכנים לקשר אותך עם ענת עצמון, שון.
"חטופים" (2012-2010); "הומלנד" (2011-2020)
התחלנו עם סדרה אמריקאית גדולה ונסיים עם אחת כזו. אי שם ב-2010, היממה את הצופים תוכניתם של גידי רף וליאת בנאסולי, "חטופים", ששודרה בערוץ 2. הסדרה, שעסקה בשובם ארצה של שני חיילי צה"ל (ישי גולן ויורם טולדנו) אחרי 17 שנים בשבי הסורי ושעקבה אחר הסתגלותם לחיים החדשים, עלתה לאוויר בעוד סיפור שכזה קרה ממש באותה העת בחיים האמיתיים - גלעד שליט, שהוחזק אז חמש שנים בשבי חמאס.
בעוד הסדרה עוררה בישראל קשת רחבה של תגובות, היא תפסה את עיניהם של הווארד גורדון ואלכס גאנסה, שעיבדו את הסדרה יחד עם רף לרשת "שואוטיים". בגרסתם, העלילה התמקדה בקצינת המבצעים של ה-CIA קרי מתיסון (קלייר דיינס), שלא רק מתמודדת עם הפרעה דו-קוטבית, אלא גם משוכנעת ששבוי לשעבר של אל-קעאידה בעיראק (דמיאן לואיס) משמש כסוכן רדום. אחרי שזכתה פעמיים בפרס סדרת הדרמה המצטיינת בטקס גלובוס הזהב, כבשה "הומלנד" גם את פרסי האמי היוקרתיים, כששחזרה את ההישג והעניקה זכיות גם לדיינס ולואיס. אה, והיא גם שימשה כאחת מהופעות הבכורה של טימותי שאלאמה בתעשייה - אז קיילי ג'נר צריכה להודות בעצם לישי גולן.