שלא תגידו שלא אמרנו: "המארוולס" הוא מהסרטים הגרועים של מארוול

הביקורת הזו כנראה לא תחדש לכם דבר, ואפשר לאמ;לק אותה בשתי מילים קצרות: "כישלון" ו"זוועה". אבל צפייה ב"המארוולס" מחייבת את מבקרי הקולנוע להזהיר את הקוראים מפני הקטסטרופה שאליה הם הולכים להיכנס, אם מבחירה או אם בעקבות גרירתם לאולם הקולנוע בידי חבר מעריץ מארוול שמוכן להישבע ש"קוואנטומניה" הוא אחד הסרטים הטובים ביותר שהוא צפה בהם (נשבע שיש כאלה).

עם נתוני הפתיחה של הסרט אי-אפשר להתווכח: מדובר בכישלון קופתי כמעט חסר תקדים. אפילו אם רק מדובר, נכון לכתיבת שורות אלה, בהכנסות שלו בארצות הברית - זה סימן לבאות. מארוול וקווין פייגי בצרות צרורות, כפולות ומכופלות. אבני הדומינו האלה החלו ליפול עוד בשלב הרביעי ביקום של מארוול, אך המעריצים סירבו להאמין וקיוו שמא אולי הספינה השוקעת תינצל. בשל הפרוגרסיביות שנדחסה לגרונו בכוח, שערוריות ובעיקר תכנים ברמה נמוכה, הקהל איבד עניין, הצביע ברגליים ובשלטי הטלוויזיה - ומארוול הפכה אט-אט לטיטאניק קולנועית כשהקרחון שפגע בה זו היא עצמה.

"המארוולס", ותכף נגיע לכל הדברים הגרועים שבו, מסמל יותר מהכול את ההשתלטות של תאגיד דיסני על התכנים של מארוול ו"מלחמת הכוכבים". אם בעבר הורגלנו לסרטי קומיקס עמוקים ומלאים במיתולוגיה ופילוסופיה קיומית ("מלחמת האזרחים", לדוגמה), "המארוולס" הוא הסמל הטרגי והעצוב לסוף התקופה הזו ולפתיחת התקופה האינפנטילית והמטופשת ביותר שידע היקום של מארוול.

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

• סופר לאחור - ומפוצץ את המטרה: עמדי נלחם בשטח הרצועה • תיעוד
• "הדמעות שוטפות אותנו": שיתוף הפעולה המרגש של ברוזה וטל
• "חמישה לילות אצל פרדי" אמור להחזיר אותנו לקולנוע? לא תודה

במרכזו של הסרט ניצבות שלישיית המארווליות: קפטן מארוול/קרול דנברס (ברי לארסון, "האקסים של החברה שלי"), מיס מארוול/קאמלה קאן (אימאן ולאני) וקפטן מוניקה רמבו (טיונה פאריס, "קנדימן"). ולמי שתהה מאיפה הגיעה קפטן רמבו ומניין קיבלה את כוחותיה, מומלץ לעשות שיעורי בית ולצפות בסדרה "וונדה-ויז'ן".

השלוש מגלות כי ברגע שהן משתמשות בכוחות שלהן הן מתחלפות במקומות, וזה יכול לקרות בכל מקום על הפלנטה או בגלקסיה. הסיבה: צמיד קוואנטי (כי אין הסבר אחר) זהה לזה שמחזיקה מיס מארוול ומתופעל על ידי דאר-בן (זואי אשטון, "גרטה"), המנהיגה החדשה של גזע הקרי. לאחר שקפטן מארוול השמידה בשוגג את כל משאבי הטבע של כוכב הבית של הקרי, דאר-בן יוצאת למלחמת חורמה ונקמה כדי למצוא משאבים חדשים לכוכב שלה, תוך שהיא מתעמתת עם שלוש המופלאות.

הכשלים של "המארוולס" רבים כל כך, וקשה לבחור נקודה ספציפית להתחיל לדבר עליה. ראשית, העלילה מפוזרת, מבולגנת ובעיקר דבילית. אין סיבה אמיתית לחפש היגיון בסרטי קומיקס, אבל הכתיבה העצלנית כאן זועקת לשמיים והצפייה מלווה באי-נוחות וקרינג' ברמה שמעולם לא הרגשתם בסרט קומיקס. אפילו "קוואנטומניה", שנחשב לאחד הסרטים הגרועים של מארוול, הוא טיפה יותר נורמלי (מודוק כיכב בו, להזכירכם), אף על פי ששניהם נמצאים ברף הנמוך ביותר, קצת מעל "הנצחיים" המקושקש והמתיש.

ברי לארסון, במשחק אנמי וחסר כל אמפתיה, סימפתיה ועוד מילה שמסתיימת ב"פתיה", עם מבע פלקטי, הופכת את אחת הדמויות החזקות ביותר בעולמות הקומיקס למעוררת פיהוקים ורצון עז לברוח מהאולם. דווקא אימאן ולאני בתור מיס מארוול מרככת את המכה עם הופעה חמודה מאוד אבל יחד עם זאת ילדותית, ולרגעים יש תחושה שאנחנו צופים בסרט התבגרות בערוץ דיסני מאשר בסרט קומיקס שמתיימר להיות רציני וכבד משקל. בכל מקרה, ביציאה מהאולם הרושם ממולאני מתנדף לו, בהתחשב בסך כל האלמנטים שמרכיבים את הפאזל הסבוך הזה.