"מזל חתולה" מוגדר כסרט קומדיה. לפי תגובות הקהל - זה לא נראה כך

לגיא עמיר וחנן סביון יש עדת מעריצים גדולה בישראל, ולא בכדי - הם פיצחו את הקוד להצלחה קופתית. ההומור שלהם לא מתוחכם מדי, שפונה לקהל שנחנק מצחוק מבדיחות "ביצים של סבא שלך", ונהנה לצפות בגבר נוזל על ספה בזמן שהוא מזלזל באשתו הפריג'ידית, נטולת ההומור, שכל מה שמעניין אותה זה אם היא רזתה או שמנה. הקהל הזה הוא הרוב ולכן עמיר וסביון הפכו ברבות השנים לקונצנזוס מוחלט.

גם "מזל חתולה" צפוי להיות הצלחה גדולה (הוא כבר הפך לסרט הנצפה ביותר ביום הקולנוע הישראלי, עם למעלה מ-25 אלף צופים - עוד לפני שבכלל עלה לאקרנים באופן רשמי).

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

• טימברלייק התייחס לראשונה למעצרו - בדמעות: "זה היה שבוע קשה"
• נטע באלבום בכורה - בעברית: "לטפל בטראומה שעברנו דרך המוזיקה"
• "הילה" גדוש בשתיקות מעיקות אבל גם באינספור רגעים מרגשים

"מזל חתולה" עוסק בבני וראובן, גיסים המתפרנסים יחד כצמד טכנאי טלוויזיה. באחד הימים הם מגיעים לתיקון פשוט בדירה של הייטקיסט עשיר במיוחד העונה לשם קובי אפללו (לא הזמר). בהגיעם למקום הם מגלים שהדלת פתוחה וכיוון שאין מענה - צמד הטכנאים מחליט פשוט להיכנס אליה. שם, בחדר השינה, הם מוצאים את הגופה של אפללו שלא ברור מי רצח אותו. השניים עושים את כל הטעויות האפשריות שהופכות אותם לחשודים המרכזיים ברצח ומסבכות אותם עם העולם התחתון.

לצד סביון ועמיר שמגלמים כמובן את הדמויות הראשיות, משחקים גם רותם אבוהב, מלי לוי, ליאור אשכנזי, יוסי מרשק, אמירם טובים, לבנה פינקלשטיין ואלי חביב.

בעבר, סרטים שליאור אשכנזי היה נמנה מבין חברי הקאסט שלהם, היו מקבלים באופן מיידי תווית של איכות. אני מודה שגם במקרה הזה חשבתי שעצם ההשתתפות של אשכנזי בסרט מעידה על טיבו. אבל לא. הגיע הזמן להשלים עם זה שגם השחקנים הכי איכותיים צריכים להרוויח כסף. גם לגבי יוסי מרשק אפשר להגיד דבר דומה - השחקן שמככב ב"היהודים באים", שמביאה את אחת מפסגות הסאטירה של השנים האחרונות, מגלם דמות שטחית ואפילו לא מצחיקה במיוחד (אוקיי, הוא מגמגם כשהוא משקר, צחוקים).

אנחנו נוטים לחשוב שלהומור אין חוקים, אבל זה לא נכון. לבדיחות יש טיימינג, קונטקסט ואמירה. הן יכולות להיות קצרות, ברורות ולעניין, או כאלה שחוזרים עליהן מספר פעמים כדי להגביר את האפקט הקומי שלהן. לא במקרה של עמיר וסביון. הם טוחנים כל בדיחה עד דק. אם היה אפשר לשים שלט "פה אתם אמורים לצחוק" זה מה שהם היו עושים.

כך לדוגמה, כשבני שומע מחוץ לדלת של אפללו המנוח שני שיפוצניקים מספיילרים את הסדרה שהוא מכור אליה - הוא מתחיל לצרוח בקולי קולות. הסצנה הזו חוזרת על עצמה שלוש פעמים. בפעם הראשונה זה היה משעשע, בשנייה כבר פחות, ובשלישית? מיותר לציין שאף אחד לא גיחך אפילו.

דבר נוסף שאמור להצחיק הוא העיסוק סביב היותו של ראובן אלרגי לחלב. תקראו לי טרחנית, אבל אני לא הצלחתי להבין מה מצחיק באימא שמשקרת לבן שלה שהיא הכינה מאפה עם תרד בלבד, כאשר בפנים מסתתרת גבינה, שגורמת לו כמעט למות מהתקף. מילא זה - התגובה של האימא שרואה בבן שלה כלא מספיק גבר כי הוא נחנק מאלרגיה, מרגישה כמו הומור של ילדים שעולים לכיתה ד'.

גם הדמות של צחי הלוי מותחת את ה"מצחיק" עד לרמה מגוחכת (ולא בצורה המשעשעת שלה). הכוונה הייתה ליצור דמות של חוקר שהוא בעצם כלומניק, שכל מה שהוא עושה זה רק לעשן בכמויות מסחריות ולרסק חפצים על קירות. בפעם הראשונה שהוא ריסק כלי על קיר זה היה מצחיק, בפעם השנייה זה היה חביב - בפעם השלישית כבר שקלתי בעצמי לרסק משהו על המסך.

גם החזרה האינסופית על המשפט "קובי אפללו, לא הזמר" אמורה להצחיק, אבל היא בעיקר מתישה.

לסיכום, באולם איתי ישבו מגוון צופים - אבל זו הייתה ההקרנה השקטה ביותר שנכחתי בה, ועוד בסרט קומדיה. הרגע היחיד שגרם לצחוק מתגלגל בקהל היה כאשר באחת הסצנות הופיע מלצר ספרדי שאומר "סי" על כל מה ששואלים אותו. מישהו בקהל תהה בקול רם "מה זה סי?", והקהל פרץ בצחוק שעד אותו הרגע לא נשמע ולו פעם אחת לאורך הסרט. אולי שווה שעמיר וסביון יחתימו את הבחור כניצב בהקרנות הבאות - אדיר מילר בנה על זה קריירה.