"מפלצות בע"מ" לא אהוב כפי שהוא צריך להיות. זה חייב להשתנות
לפני 25 שנה בדיוק, הגיחו לחיינו צמד המפלצות סאלי ומייק, שמנסות לסייע לפעוטה בו לשוב הביתה. מאז התאהבה התרבות הפופולרית בשניים, ואת פרצופם תוכלו לראות על מרצ'נדייז, פארקי שעשועים ובקרוב גם בסרט המשך נוסף. אך עד כמה שעדיין נותר לסרט פופולרי, נדמה כי "מפלצות בע"מ" עדיין לא זוכה לתדמית "תו האיכות" שתוצריה האחרים של פיקסאר - מ"מוצאים עד נמו" ועד "הקול בראש" - זוכים לה. ממעשייה על אינדוקרינציה לסרט שפתח את הדלתות לסרטי אנימציה בוגרים, זו ההזדמנות להסתכל עליו אחרת
לכולנו יש זיכרונות שנותרים חקוקים בראשנו, מונפשים ומוחשיים, לא משנה הגיל בו הם קרו. עבור כותב שורות זה, מדובר בצפייה הראשונה ב"מוצאים את נמו" ביולי 2003. לוודאי תחשבו שמה שאזכור מהסרט הוא המרדף של הכריש המאיים ברוס אחרי הדגים מרלין ודורי, או מסעם בין ים המדוזות, או אפילו משהו עם נמו האהוב - אבל עבורי בן ה-4, הריגוש האמיתי הגיע כשבסוף הקרדיטים הופיע לכמה שניות מייק ווזבסקי, גיבור "מפלצות בע"מ" - סרטה הקודם של חברת האנימציה פיקסאר, שוחה על פני המסך. את הרגע הזה קשה לי לשכוח.
קשה להגיד שזו רק גחמה שלי - נכון, עד אותו הזמן חרשתי מאות פעמים את הקלטת של "מפלצות בע"מ" בביתי, וכשעליתי לכיתה א', כבר הצטיידתי בתיק פרוותי של המפלצת סאלי. אך אותה ההתרגשות לא הגיעה בוואקום - כמוני היו עוד מיליוני ילדים ברחבי העולם שנשבו בקסם של סרט האנימציה (הזמין לצפייה בדיסני+), וסייעו להפוך אותו ללהיט עצום בקופות (579 מיליון דולר בסוף ריצתו הראשונית) ולזה המועמד לשלושה פרסי אוסקר, ביניהם לסרט האנימציה הטוב ביותר (בשנה הראשונה להיווסדה של הקטגוריה) והשיר הטוב ביותר ("If I Didn't Have You" של ותיק החברה רנדי ניומן) - בו גם זכה, כשהביס ענקים כמו אניה, סטינג ופול מקרטני.
כתבות נוספות ממדור תרבות ובידור:
קשה למצוא מישהו בסביבות שנות ה-20 לחייו, וכמובן מתחת לכך, שלא מכיר את אותם גיבורים פרוותיים; שלא זמזם פעם את "Put That Thing Back Where It Came from or So Help Me" ("שים את הדבר הזה במקום, או שאני נשבע לך", בגרסת הדיבוב האהובה); שלא התרגש מהפרידה של סאלי ובו הקטנה. ב-2013 דאגה כבר פיקסאר לסרט פריקוול מצליח, "בית ספר למפלצות", שעסק בקורותיהם של מייק וסאלי בימי הקולג' העליזים; ב-2021 עלתה בשירות הסטרימינג דיסני+ סדרת המשך בת שתי עונות, "מפלצות בעבודה"; בימים אלו עומלים בפארק דיסניוורלד בפלורידה על שחזור עיר המפלצות מונסטרופוליס ורק במרץ האחרון, השתרבב בפיו של האיש מאחורי הסרט - וכעת גם מנכ"ל האולפנים - זוכה האוסקר פיט דוקטר, כי בחברה מתכננים כבר סרט שלישי.
ועדיין, 25 שנים בדיוק אחרי שעלה לאקרנים, עולה השאלה - מה באמת נותר ממורשת "מפלצות בע"מ"? נדמה שלמרות הכול, זהו סרט אנימציה חביב שנותר מקונן בליבם של רבים, "באדי קומדי"/בידור חביב לילדים - אך תו לא. זהו לא הסרט הראשון שיעלה בראשם של רבים כשיחשבו על תוצרי חברת האנימציה הנודעת, סרטים שפיצחו את הנוסחה כיצד לפרוץ את חומת "סרטי הילדים", כיצד להיות גם מרגשים ואנושיים אך גם לשמור על דמיון וילדותיות. רבים בוודאי יחשבו על הפתיחה הנוגעת ללב של "למעלה", הכנות המרירה של "רטטוי" או הרומנטיקה הכואבת של "וול-אי". באותה נשימה, לא ניתן גם לראות את פיקסאר המודרנית, או את כל אותם סרטים לעיל שריגשו מיליונים, ללא ה"דאחקה" הקטנה הזו על שתי מפלצות חביבות. אז מה באמת עומד בבסיס הסרט?
ראשית, מעט על היצירה בקצרה. סרטו של דוקטר עוקב אחר שני חברים ותיקים - סאלי (ג'ון גודמן, "ביג לבובסקי") המפחידן המקצוען ועוזרו האישי מייק (בילי קריסטל, "כשהארי פגש את סאלי") - המועסקים ב"מפלצות בע"מ", חברת האנרגיה הגדולה במונסטרופוליס, עיר שכולה פועלת על צרחות ילדים. אחרי שחונכו במשך שנים שתפקידם הוא להפחיד ילדים בכדי להתקיים, ולהימנע ממגע עימם כיוון שאלו רעילים, ניצבים השניים מול חששם הגדול מכולם כשלחברה מסתננת פעוטה הזוכה לשם בו (מרי גיבס, בתו של האנימטור המנוח רוב גיבס). האם יסתירו את מה שמצאו או ישתמשו בגילוי בכדי לשנות את פני העיר?
בדומה לסרטיה הראשונים של חברת האנימציה, גם "מפלצות בע"מ" מאניש עולם שמוכר לנו, מהמציאות או מהתרבות הפופולרית (צעצועים ב"צעצוע של סיפור", חרקים ב"באג לייף"). ואכן, שורשי הסרט ניטעו בסיעור מוחות בין חברי "הגרעין" המקורי של פיקסאר - מייסד החברה ג'ון לסיטר, זוכה האוסקר אנדרו סטנטון, האנימטור המנוח ג'ו ראנפט והבמאי עצמו - בשלבי ההפקה האחרונים על מה שיהפוך לסרטם הראשון, "צעצוע של סיפור"; סיעור מוחות שיניב גם רעיונות לסרטים כמו "וול-אי" ו"באג לייף".
"אני לגמרי האמנתי כילד שצעצועים קמים לתחייה ברגע שאני עוזב את החדר. רציתי להתחבר לאותה תפיסת ילדות וחשבתי על כך שהאמנתי גם שמפלצות מתחבאות בארון שלי", אמר דוקטר על הרגע הראשון בו הרעיון צץ במוחו. אותה מחשבה ליוותה את דוקטר בשכתובים ובדראפטים הרבים שעבר התסריט ל"מפלצות בע"מ" במשך 5 השנים הבאות - מסיפור על גבר בן 30 המתמודד עם המפלצות המייצגות את פחדיו השונים (רעיון שמאוחר יתגלגל בחלקו ל"הקול בראש", סרט נוסף של הבמאי) ללקיחת נקודת מבטה של פעוטה, מהסתייעות בתסריטאי המנוח דן גרסון ואיש "משפחת סימפסון" דיוויד סילברמן ועד לקיחת השראה מקלאסיקת "הוליווד החדשה" של פיטר בוגדנוביץ' ("הצגת הקולנוע האחרונה"), "ירח של נייר" - גם בו "תקועה" דמות בוגרת עם ילדה בוגרת יותר, רגשית ושכלית.
למרות השינויים החוזרים והנשנים בתסריט, נדמה שהתוצר הסופי התבסס על שתי הגישות - מחד גיסא, קומדיית "סקרובול" פרועה שעובדת על פאנצ'ים קצרים, אווירה מאולתרת ודינימיקה בין שני הכוכבים - גודמן וקריסטל (האחד נבחר על בסיס הופעותיו הפרועות בסרטי האחים כהן; השני עט על הפרויקט - ואף קרא לו "התפקיד האהוב עליי" - לאחר שהתחרט על סירובו להצעה לדבב את באז שנות אור ב"צעצוע של סיפור" מספר שנים קודם לכן); מאידך גיסא, דרמת משפחה בוגרת, מעין סיפור אב ובת, לצד מעשייה על הליכה נגד הזרם והמחיר שיחידים משלמים עליה.
במובנים רבים, "מפלצות בע"מ" הפך לדוגמה ראשונה לקולנוע "החולמני" של דוקטר - מ"למעלה" דרך "הקול בראש" ועד ל"נשמה", הבמאי האמריקאי אוהב לקחת רעיונות מופשטים למדי (איך מתנהלות הרגשות בגופינו? מה קורה לנשמה שלנו כשאנו מתים?), להנגיש אותם לקהל הרחב ולילדים בפרט ועדיין לא להתעלם מהבסיס הספקני והמהורהר בבסיסם. יותר משסרטיו דומים לשאר סרטי החברה, אלו מעלים זיכרונות של יצירה חצי פנטסטית, חצי אורבנית א-לה טרי גיליאם ("ברזיל", "12 קופים") וז'אק טאטי ("זה הדוד שלי", "פלייטיים"). "מפלצות בע"מ", יותר מהבאים אחריו, לא מבקש להפליג רחוק מדי, ונותר די עמוק במציאות שלנו (עד כמה שסרט על מפלצות יכול להיות כזה), אולי בכדי להראות לנו כמה קל גם לנו - ולא רק לסאלי ומייק - לעבור אינדוקרינציה וכמה חשוב להשתחרר ממנה.
ואולי היחס האדיש יחסית לסרט נובע בהכרח מהתזמון שלו. חודשים ספורים בלבד לאחר פיגועי 11 בספטמבר, "מפלצות בע"מ" הוכיח לעולם בכלל ולאמריקה בפרט שקולנוע הוא כלי הכרחי לטיפול ברגשות, ושאנימציה יודעת לעשות זאת לא פחות טוב, אולי אפילו יותר. בדיוק כשהחלה תעשיית הסרטים לנסות ולהימנע מקטלוג האנימציה כז'אנר לילדים גרידא - לדוגמה, עם חניכת קטגוריית סרט האנימציה הטוב ביותר באוסקר (את "מפלצות בע"מ" באותה הקטגוריה, אגב, הביס "שרק" - עוד סרט שמשתמש בעולם פנטסטי בכדי לדבר על צרותינו כאן) - הגיע סרטו של דוקטר בכדי לשים את פיקסאר כחוד החנית בנושא, זו שלא רק מסתפקת בחידושים טכנולוגיים (שלא פסחו גם על הסרט הזה - למשל ברמת הנפשת הפרווה, שהייתה פורצת דרך לתקופתה), אלא גם מבקשת לדבר ללב צופיה. 25 שנים אחרי, ראוי שגם אנו נזכור את הסרט הזה כמכתב האהבה היפה ביותר לאנושיות שבינינו.