אוכל, קדימה אוכל: סרטי הסעודות הטובים ביותר לשבור איתם את הצום

זהו! עשיתם את זה - עוד צום עבר ואתם (מחזיקים לכם אצבעות) כאן בריאים ושלמים, מוכנים לשוב אט-אט לאכול. אז איך מחזירים את התיאבון? עם הסרטים הללו, שעושים כבוד לאוכל וסעודות מפוארות בשלל דרכים מגוונות. הנה רק ארבעה מהם.

"טמפופו" (1985)

מגדולי סרטי האוכל. במה שזכה לכינוי "'מערבון הראמן' הראשון", "טמפופו" ("Tampopo") – קלאסיקה יפנית אבסורדית אודות נהג משאית מחוספס שמתנדב להמציא מחדש מסעדת ראמן קטנה וכושלת, כשברקע שלל סיפורים ששזורים זה בזה – הוא סרט קשה במיוחד להגדרה: לא בדיוק קומדיה, לא בדיוק דרמה מרגשת, לא ב-100% סאטירה על החברה היפנית החומרנית של שנות ה-80, אך באותה המידה, הם כולם גם ביחד.

במילים אחרות, סרטו של הבמאי יוזו איטאמי עובר בחינניות בין סצנות בישול ראמן לפרוטרוט במסעדה הקטנה לחבורת אנשי עסקים מעונבים במסעדה צרפתית שמתקשים להבין איך בכלל מזמינים ולסצנת נשיקה אירוטית שכוללת חלמון – איכשהו, כל אלו לא מרגישים חריגים בכלל לאופי הסרט, שמנסה להבין מה בכלל אוכל אומר עבורנו. נקודת המבט הייחודית הזו על העולם של איטאמי נגדעה באיבה כשהבמאי נפל למותו מגג משרדו בשלהי שנות ה-90, במה שנועד היה להידמות להתאבדות, אך בפועל בוצע על ידי חברי יאקוזה, שלא אהבו את הסאטירה שהציג על ארגון הפשע בסרטיו.

"החגיגה של באבט" (1987)

מסרט אחד על חדוות האוכל למשנהו. מבוסס על ספרה של הסופרת הדנית קארן בליקסן (או בשם העט שלה, איזק דינסן), סרט זוכה אוסקר זה של הבמאי גבריאל אקסל עוסק בשפית צרפתייה (סטפאן אודרן, "סוד הקסם הבורגני") שבורחת חסרת כל מאקלים פוליטי סוער בפריז של שלהי המאה ה-19 אל כפר דני קטן, דתי ושמרן. כשהיא מתבשרת יום אחד על זכייה בכרטיס לוטו, השפית שהפכה למנקה פשוטה מחליטה לערוך סעודת מלכים ולחולל מהפכה קולינרית בקרב אלו שבקושי יודעים להבדיל בין מתוק למלוח.

זהו סרט שלוקח את הזמן שלו ומתענג על הליך ההכנה, ובאותה המידה "סרט נקמה" שמציע ארוחת מלכים במקום אלימות. צפיית חובה לכל מי שהבישול בדמו.

כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:

• "אני בת מזל שהתפקיד הגיע אליי דווקא בתקופה הזו בחיים שלי"

• הוליווד בנתה אותו להיות משהו אחד. הוא בכלל רצה להיות משהו אחר

• 100 שנים אחרי שנולד, לא מעט אנשים סולדים ממנו. אחרים לא יכולים בלעדיו

"רטטוי" (2007)

את הסרט הבא אין באמת צורך להציג. מה כבר לא נאמר על קלאסיקת אנימציה זוכת אוסקר זו של פיקסאר, או איזו מחווה כבר לא נעשתה עבורה? ממתקן מפואר ביורודיסני עד למחזמר לא רשמי בטיקטוק ורפרנס זכור במיוחד בסרט זוכה אוסקר אחר - "הכול בכל מקום בבת אחת", "רטטוי" ("Ratatouille"), התוצאה אולי לא הניבה לפיקסאר ממון רב (חוץ מבצרפת כמובן, שם הפך הסרט לאחד מהלהיטים הקופתיים ביותר במדינה אי פעם), אך כבר נטמעה מזמן בתרבות הפופולרית.

סיפורו של רמי העכבר הפריזאי (בקולו של פאטון אוסוולט), שחולם לבשל במסעדת הגורמה של השף גוסטו המנוח (בראד גארט) וחובר לבנו הסורר לינגוויני (לו רומאנו), שמצידו משמש לו כ"בובה על חוט" - קריצה לקהלים ברחבי העולם, למרות הספציפיות התמטית שלה ולכאורה חוסר הנגישות שלה לקהל הרחב, שלא זוכה ברובו להתהלך בין מסעדות מישלן בפריז מדי יום.

כסרט שמביע דרך מיזנסצינה עשירה וצבעים בולטים אהבה גדולה לבישול ולרגשות שהוא יכול לעורר בנו, אין פלא שצוותו של הבמאי בראד בירד ("משפחת סופר על") בילה מספר חודשים הן בהיכרות מקרוב עם עולם הבישול הצרפתי והן עם בישול ארוחות גורמה בעצמם. בכל זאת – "!Anyone can cook".

"שף" (2014)

כמי שמעורב כמעט בכל צורה כלשהי בכל אחד מן הפרנצ'ייזים הגדולים של העשור וחצי האחרונים – במאי, מפיק ושחקן בעשרות סרטי מארוול, יוצר "המנדלוריאן", אחראי לכמה מחידושי הלייב-אקשן הרווחיים ביותר לקלאסיקות של דיסני ("מלך האריות", "ספר הג'ונגל") - הבחירה ליצור את "שף" ("Chef"), דרמה קומית קטנה ודלת תקציב באמצע רצף בלוקבאסטרים הייתה נראית כמו צעד מוזר מצד ג'ון פאברו. כשנזכרים בתחילת דרכו בקולנוע העצמאי או מבינים את רוח סרטו המדובר, העניינים מתחילים להתבהר יותר.

ב"שף", הבמאי מגלם את קארל קספר, שף-סלב ידוע ומוערך בלוס אנג'לס, שזוכה יום אחד לביקור ממבקר נחשב וחמור-סבר (אוליבר פלאט). כשזה נכנס לעימות עם קספר, שהופך ויראלי במהרה, השף מאבד בין רגע את משרתו הנחשבת, ומתגלגל לפוד טראק קובני קטן, דרכו ינסה לשקם את יחסיו העכורים עם גרושתו העשירה (סופיה ורגרה, "משפחה מודרנית") ובנו הקטן (אמג'י אנתוני).

עם עלילה שנעה בין המתח של "הדוב" לבין הרגישות של "מיס סאנשיין הקטנה" וקאסט עשיר (בין היתר דסטין הופמן, ג'ון לגוויזמו וחבריו של פאברו למארוול, סקרלט ג'והנסון ורוברט דאוני ג'וניור), "שף" הוא סרט שזוכר שהחיבור לאוכל מביא לא פעם לחיבור בין אנשים.