הוליווד בנתה אותו להיות משהו אחד. הוא בכלל רצה להיות משהו אחר

מסלול הכוכבנות בהוליווד די פשוט - אתה מתחיל בקטן, בשלל סרטי אמנות עצמאיים וזולים שיתנו לך את הבמה הראשונית, ומשם עם הזמן תוזנק לתהילה ותהנה ממעמד של אל מודרני לשארית חייך. או לפחות כך זה היה שנים רבות, כשרבים וטובים - מניקולס קייג' וקיאנו ריבס ועד טום קרוז ובראד פיט - עברו את דרך החתחתים ההוליוודית הזו. אבל היום העולם הוא מקום שונה - כשתרבות האינטרנט וה"אינסטנט" אורבות מכל עבר, שחקן שמתחיל בסרטים קטנים יכול למצוא תהילה גם משם, מבלי לעשות את המעבר הגדול למכונה ההוליוודית המשומנת.

כך, לדוגמה, טימותי שאלאמה האמריקאי פרץ לחיינו כשכיכב ב"קרא לי בשמך", דרמה רומנטית קווירית ומסוגננת שלא עשתה מיליונים בקופות (בלשון המעטה), ואילו פול מסקל האירי הפך כוכב דרך סדרה מינורית וקורעת לב - "אנשים נורמלים" - שהתפוצצה בתקופת הקורונה. כן, כל אחד מהם פזל וממשיך לפזול לעבר הלהיטים הגדולים ("חולית" אצל שאלאמה, "גלאדיטור 2" אצל מסקל), אבל הלב שלהם נותר בעולמות האינדי.

בפרספקטיבה הזו, השחקן האירי קולין פארל הוא מקרה חריג תמיד - אז והיום. סנדוויץ' בין דור השחקנים הנוכחי לגדולי שנות ה-90, פארל צמח ופרץ לצד גל השחקנים האנגלו-סקסים (בריטים, אירים, אוסטרלים ומה לא) החדש ששטף את הוליווד בשלהי שנות ה-90 וראשית שנות ה-2000 - ג'וד לאו, יואן מקגרגור, ג'יימס מקאבוי, קיליאן מרפי, הית' לדג'ר המנוח ועוד ועוד. כולם חתיכים, מותאמים לקהל האמריקאי וקלים לעיכול, אך לא מוותרים על המאפיינים שליוו אותם מבית - הנוסחה המושלמת לכוכבי בלוקבאסטרים חדשים.

כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:

• הסרט הראשון שלי: כשאנשי הקולנוע הישראלי נזכרים ברגע שהכול התחיל
• לאונרדו דיקפריו הוא מהשחקנים הגדולים בדורו, אבל גם לו היו כמה פספוסים ענקיים
• עם בכורות מסקרנות במיוחד: נחשפו הסרטים הבינלאומיים שיוקרנו בפסטיבל חיפה

ואכן, רובם היו כאלו - מלדג'ר ב"האביר האפל" ועד סרטי הפריקוולים של "מלחמת הכוכבים" בכיכובו של מקגרגור. גם על פארל לא פסחה הנוסחה, ועדיין - קרוב ל-30 שנה לאחר שהחל את הקריירה שלו - קשה להגיד שמדובר במי שנבלע בתעשייה ההוליוודית בשלמותו. אם כבר, הוא מהווה תחרות לא קטנה לשאלאמה, מסקל ושלל חובבי אינדי שדבקים בצורת עשייה זו. אז איך זה קרה? לרגל עליית סרטו החדש "מסע גדול אמיץ ויפה" - לצד כוכבת אחרת והיא מרגו רובי - ניסינו להבין איך הילד הקטן מדאבלין הפך לכישרון המשחק החריג שהוא כיום.

מאז שנולד ב-1976 ועד בכורת המשחק שלו ב"The War Zone" מ-1999, סרטו הראשון של השחקן הבריטי טים רות' ("ספרות זולה") כבמאי, הספיק פארל לשקול קריירה ככדורגלן, לפספס הזדמנות להיות בלהקת הבנים האירית "בויזון" ולהיות חשוד ברצח בסידני רק כי הוא דמה מאוד לקלסתרון שצויר בפרשה. את האפילה המסוימת הזה, לצד המראה המצודד, זיהו מפיקים בהוליווד, שבמהרה ליהקו אותו לתפקידים משניים נבזיים בסרטים גדולים כדוגמת "דו"ח מיוחד" (2002) של סטיבן ספילברג, לצד טום קרוז, ופלופ גיבורי העל "דרדוויל" (2003), לצד בן אפלק.

התפקידים הראשיים לא איחרו לבוא: מהאפוס ההיסטורי של אוליבר סטון "אלכסנדר" (2004) - לצד סוללת כוכבים (אנג'לינה ג'ולי, ואל קילמר וכו') - לאפוס ההיסטורי של טרנס מאליק, "העולם החדש"; מסרטי אקשן כדוגמת "מיאמי וייס" (2006) של מייקל מאן ועד קומדיות מיינסטרים א-לה "איך להיפטר מהבוס" (2011). במקביל, יד המקרה הפגישה את פארל עם מחזאי אירי מוערך ושמו מרטין מקדונה.

הפגישה עם מקדונה, שככל הנראה ראה את הכישרון הלא ממומש מבעד ל"חתיך המיוסר" אצל השחקן האירי, הובילה לשיתוף פעולה ראשון בקומדיה השחורה "ברוז'" (2008), ששמה את פארל בנעליו של מתנקש כושל, שמחכה עד זרא עם שותפו (ברנדן גליסון) עד שהבוס שלהם (רייף פיינס) ייתן להם הוראות פעולה.

כשהוא מתמודד עם דיכאון, מערכות יחסים שמככבות במדורי הרכילות עם בריטני ספירס, אנג'לינה ג'ולי ואף אליזבת טיילור (כן, ה-אליזבת טיילור), התמכרות מתמשכת לסמים וקלטת סקס שדלפה לרשת, פארל היה צריך מפלט; מקדונה כנראה היה התשובה. "זה פחד אימים", אמר פארל בריאיון ל"הגארדיאן" ב-2022, "השפלה ציבורית. התמודדתי עם זה לא פעם במהלך הקריירה שלי".

עם שיתופי פעולה ממושכים עם שלל במאים אוטרים, ביניהם מקדונה ("שבעה פסיכופתים", "רוחות אינשירין" - שכמעט כמעט הביאה לו את פרס האוסקר בפעם הראשונה בחייו), יורגוס לנתימוס ("הלובסטר", "להרוג אייל קדוש") וקוגונאדה ("אחרי יאנג", "מסע גדול אמיץ ויפה" המדובר), ותפקיד זוכה גלובוס הזהב תחת מעטה איפור כנבל של באטמן, הפינגווין ב"הבאטמן" (2022) ו"הפינגווין" (2024) - פארל החל עידן חדש בקריירה שלו, זה שלא בוחל באמצעים בכדי ללגלג וללכלך את הפרסונה שפעם הביאה אותו לגבהים בהוליווד.

מעטים החתיכים התורנים שהופכים בשלהי שנות ה-40 לחייהם לשחקני אופי, אבל קולין פארל הוא לא עוד שחקן. כמו ששמו הוא לא "עוד אחד" מקטלוג שחקנים אינסופי בתעשייה הנוצצת בעולם. שימו לב אליו.