דווקא ברקע המציאות הפוליטית בישראל, הסרט הזה מציע מבט אנושי ומלא חמלה על המצב

"לאן", סרט הביכורים של אסף מכנס, שהשתתף בפסטיבל ברלין 2026, מפגיש בין נהג מונית פלסטיני וצעיר ישראלי גיי, שיוצאים למסע קולנועי שנע בין טראומות אישיות ולאומיות, אהבות אסורות ותחושת החמצה. דווקא על רקע המציאות הפוליטית והקריאות לחרם על הקולנוע הישראלי, "לאן" מצליח להציע אנושיות ורגישות גדולה בכל הנוגע לאפשרות למצוא חיבור גם מעבר לגבולות, לזהויות ולמשקעים של העבר, ואף ההווה

הטריילר ל"לאן" | באדיבות בתי קולנוע "לב" | צילום תמונה ראשית: באדיבות בתי קולנוע "לב"
זמן צפייה: 02:11

לא בכל יום הקהל הישראלי, או העולמי, יכול לומר שצפה בדרמה קומית שבמרכזה נהג מונית פלסטיני ונוסע ישראלי, יהודי וגיי, מבלי שהסכסוך הישראלי-פלסטיני יהיה הנושא המרכזי. טוב, לפחות לא באופן ישיר. "לאן", סרט הביכורים של אסף מכנס, מבקש לעשות בדיוק את זה. הסרט עוקב אחר חסן (בגילומו של איהאב סלאמי, שזכה בפרס אופיר על תפקידו בסרט), נהג מונית פלסטיני שהיגר לברלין לפני שנים רבות, ומערכת היחסים הנרקמת בינו ובין אמיר (אותו מגלם הכוכב העולה עידו טאקו, שגם הוא זכה בפרס אופיר על תפקידו), בחור ישראלי שזה עתה עבר להתגורר בעיר.

גם מחוץ לגבולות הסיפור הקולנועי, ל"לאן" יש משמעות מעניינת במיוחד. הסרט נבחר להשתתף במסגרת "Berlinale Perspectives" של פסטיבל ברלין האחרון, אחד מפסטיבלי הקולנוע החשובים בעולם, והוקרן בו בבכורה עולמית. הבחירה הזו אינה מובנת מאליה, במיוחד בתקופה שבה הקולנוע הישראלי מתמודד עם קריאות לחרם תרבותי ועם ניסיונות להחרים יוצרים ומוסדות ישראליים. על רקע המציאות הזו, עצם נוכחותו של סרט ישראלי בפסטיבל, ועוד סרט שעוסק במפגש אנושי בין ישראלי ופלסטיני, היא בעלת משמעות מיוחדת.

איהאב סלאמי ב"לאן"
מנקודות החוזק של הסרט. איהאב סלאמי ב"לאן" | צילום: באדיבות בתי קולנוע "לב"

הסרט בנוי כאוסף אפיזודות המתפרשות על פני כשנה וחצי, ובמהלכן אנו מצטרפים לנסיעות שונות במוניתו של חסן בהפרש של מספר חודשים בין כל אפיזודה. דרך המפגשים עם הנוסעים השונים, הצופים מתוודעים לדמותו המרגשת של אדם שחי במדינה זרה, כשנדמה שחייו אפורים וחסרי ריגושים. גם המפגשים הקצרים עם הדמויות השונות שעולות למונית אינם מצליחים לערער את שגרת יומו. נדמה שהדבר היחיד שמצליח לעורר בו סערה הוא מערכת היחסים של בתו עם גבר גרמני-נוצרי, שבעקבותיה עזבה את בית המשפחה ועברה להתגורר אצל קרוב משפחה רחוק.

בריאיון על הסרט, סיפר מכנס כי הסרט עוסק בטראומות. ואכן, הסרט עוסק בטראומות אישיות ולאומיות, אך מעבר לכך, מכנס מצליח בכישרון רב להפוך את הפוליטי לאישי ואת האישי לפוליטי. לצד העיסוק בטראומה, הסרט מתבונן גם באהבות אסורות. חסן נזכר במערכת היחסים שהובילה אותו לעזוב את מולדתו ולעבור לבירת גרמניה לפני כ-20 שנה, ומנסה לחדש את הקשר עם אותה אישה, אף שהוא נשוי לאחרת. אמיר, מצידו, נמצא במערכת יחסים עם גבר שנדמה כי אינו מעריך במיוחד את נוכחותו בחייו, ובאופן כללי נראה שגם אמיר עצמו מתקשה להשלים עם המשיכה שלו לגברים.

אבל אולי הקשר האסור והמעניין ביותר בסרט הוא דווקא זה שנרקם בין חסן ואמיר. למרות הפערים התרבותיים, הלאומיים והאישיים ביניהם, ואולי דווקא בגללם, השניים מצליחים ללמד זה את זה דבר או שניים על החיים. זו גם אחת התחושות המרכזיות שאיתן יוצאים מהסרט: לצד ההיבטים הפוליטיים, העיסוק באהבות אסורות מבקש לגעת בתחושת ההחמצה והפספוס שמלווה את חיינו, בהשלמה איתה ובקבלת המציאות. דרך חסן, אנו פוגשים את היכולת לקבל את מה שהחיים מזמנים לנו, ואילו דרך אמיר מתחדדת ההבנה שלפעמים עלינו דווקא להניע את עצמנו קדימה ולסמוך על תחושות הבטן שלנו.

עידו טאקו ב"לאן"
כוכב עולה. עידו טאקו ב"לאן" | צילום: באדיבות בתי קולנוע "לב"

רגע בולט נוסף מגיע בדמותם של שני שחקנים אורחים, שרית וינו-אלעד ודב נבון, שמגלמים זוג ישראלים העולים למוניתו של חסן. השניים נתקפים בהלה כשהם שומעים בטלפון את בן דודו של חסן משתמש במילים כמו "ג'יהאד" ו"אללה אכבר", רק כדי להלחיץ את הנוסעים (ובהצלחה רבה). הסצנה משמשת כהפוגה קומית, אך נדמה שכל מי שישב באולם חש באי-נוחות מסוימת. לצד הצחקוקים, אפשר להרגיש שמכנס נוגע בנקודה רגישה ומצליח לטפל בה בעדינות ובהומור, מבלי לאבד את העוקץ של האמירה שמאחורי הסיטואציה.

דמותו של חסן היא אחת מנקודות החוזק של הסרט. מדובר בדמות שאינה זוכה לייצוג תדיר בקולנוע הישראלי, ואולי אף העולמי: גבר ערבי, סטרייט, שמצליח להפגין רגישות, לבטא רגשות ולהילחם על משפחתו ועל אהבה שאבדה לו, ובמקביל אף מנסה להציל גבר יהודי וגיי מהגורל שהוא עצמו עלול להיקלע אליו. לצד הנרטיב הנוגע ללב והייחוד שבדמותו של חסן, בולטים במיוחד גם הצילום והעריכה. הבחירות האמנותיות שמאחורי כל יציאה של המצלמה מכותלי המונית מרגישות מדויקות ומחושבות. כל תנועה של המצלמה, כל אור של רמזור וכל שינוי ברחוב הגרמני מעניקים רובד נוסף לשפה הוויזואלית של הסרט, ומטעינים גם את הרגעים הזניחים ביותר ברגש ובכוונה.

מתוך "לאן"
מטפל בנקודות רגישות בעדינות ובהומור. מתוך "לאן" | צילום: באדיבות בתי קולנוע "לב"

וכיאה לסרט שבמרכזו מערכת יחסים בין פלסטיני וישראלי, אי אפשר להתעלם מההתקרבות הבלתי נמנעת ל-7 באוקטובר 2023. ברור שהאירועים יהפכו למכשול משמעותי במערכת היחסים בין שני הגיבורים, אך גם כאן מכנס בוחר להתמודד עם הנושא בעדינות וברגישות, מבלי לוותר על מורכבותו.

בסופו של דבר, "לאן" הוא סרט שמצליח לקחת את הצופה למסע רגשי מבלי להכתיב לו מה לחשוב או להרגיש. זהו סרט על אהבה, החמצה, טראומה ועל האפשרות למצוא חיבור אנושי גם במקומות שבהם נדמה שהפערים גדולים מכדי לגשר עליהם. מהרגע הראשון אפשר להתרווח, לתת לסרט להוביל אותנו בדרכו, ולצאת ממנו עם לא מעט מחשבות - אולי אפילו עם הבנה חדשה על עצמנו ועל העולם שבו אנחנו חיים.