יש בו סקס, הומור וחמלה - אך דווקא האמת הרגשית שבסרט הזה היא הלב שלו
אוליביה קולמן ואלכסנדר סקארסגארד מאחדים כוחות בפנטזיה הרומנטית יוצאת הדופן "בעל בהזמנה", שבה זוכת האוסקר מגלמת "רווקה זקנה" טיפוסית, שיום אחד נכנס לחייה גבר מהמם העשוי כולו קש, בגילומו של זוכה האמי. האירוע הזה מעורר את כל תושבי הכפר הקטן שבו מתרחשת עלילת הסרט, שמציגה צד לא מחמיא של החברה שאנו חיים בה. יש ב"בעל בהזמנה" אמת אנושית מדויקת על אהבה, קנאה והצורך של אנשים לשלוט על אחרים – והוא מציג זאת תוך כדי שהוא מצחיק, מרגש ומעלה מחשבות
למרות שנראה שקהל היעד העיקרי של "בעל בהזמנה" הוא נשים נשואות בגיל המעבר שנמצאות בפרק ב' של חייהן (ואולי גם כמה צעירים מדור ה-Z שיכולים ליהנות מהאפלוליות של הסיפור הזה), מצאנו את עצמנו צוחקים לא מעט בסרט הזה, שהוא ספק קומדיה רומנטית-ספק מותחן אירוטי-ספק קומדיית אימה. אין מה לעשות: "בעל בהזמנה" הוא סרט נוגע ללב שיש בו המון אמת והמון חמלה, גם אם הגיבור הרומנטי שלו עשוי מחומר גלם שבדרך כלל משמש לייצור סלסילות פיקניק.
זהו סיפורה של דייגת (בגילומה של זוכת האוסקר אוליביה קולמן, "המועדפת", "הכתר", "האב") אשר חיה בכפר בעל חזות של ימי הביניים. בניגוד לרוב חברי הקהילה הקטנה והשיפוטית שסביבה, היא מה שנקרא "רווקה זקנה" טיפוסית. היא מתפרנסת בכוחות עצמה, חיה לבדה ומספרת לעצמה ולכולם שאין לה צורך באיש. אלא שכשהחתונות בכפר מתרבות והיא מוצאת את עצמה תופסת את האבקה הסגולה מסל הקש, כנראה הגרסה המקומית והבדיונית לזר הכלה, היא אוזרת אומץ והולכת לקולע הקש (אותו משחק זוכה האמי פיטר דינקלג' מתהילת "משחקי הכס"), ומפצירה בו לקלוע לה בעל בהזמנה אישית.
משאלתה מתגשמת. חודש לאחר מכן מגיע לכנסייה גבר מהמם (זוכה האמי אלכסנדר סקארסגארד, "שקרים קטנים גדולים", "דם אמיתי"), שעשוי כולו מקש נצרים. כן, יש דבר כזה, במקרה שאתם לא בעסקי רהיטי הקש. השניים מתחתנים ומקיימים יחסי מין יוצאים מן הכלל, תרתי משמע – אלא שהחברה מתקשה מאוד לפרגן למי שרק לפני רגע הייתה הרווקה הזקנה של הכפר.
כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:
החל מאותו הרגע, הקהילה הקטנה כמרקחה: כולם מנסים לרחרח בין הסדינים של הדייגת ובעל הנצרים שלה. בעוד הוא נאמן לה בכל ליבו, חברותיה לכאורה מנסות לטלטל את הספינה שלה ולסכסך בין השניים. הרי אם הרווקה הזקנה והדחויה הצליחה למצוא לעצמה גבר מושלם, מה זה אומר על כל הנשים הנשואות בכפר שנאלצות להסתפק בבעלים הרבה פחות מוצלחים?
כאן טמון גם אחד הרעיונות המוצלחים של הסרט: היוצרים אלינור וילסון ואלכס יוסטון פישר, שעיבדו לקולנוע את סיפורה הקצר של אורסולה וילס ג'ונס, לוקחים את הפנטזיה על בן הזוג המושלם, והופכים אותה למראה לא מחמיאה במיוחד של החברה. הרי בעל הנצרים לא עושה שום דבר רע: הוא אוהב, מקשיב, מפנק ונאמן, אך עצם קיומו הוא האיום. הוא חושף את הפער שבין מה שאנשים מוכנים לסבול בתוך הזוגיות שלהם ובין מה שהם מוכנים לאפשר לאחרים לקבל.
קולמן, כרגיל, נהדרת. היא מצליחה להפוך דמות שהייתה יכולה להיות קריקטורה של רווקה ממורמרת לאישה פגיעה, מצחיקה ומלאת תשוקה. סקארסגארד, מצידו, עושה עבודה מרשימה, במיוחד בהתחשב בכך שחלק ניכר מהבעות פניו מוסתר מאחורי מעטפת נצרים, שנוצרו על ידי חברת האפקטים הניו זילנדית "Wētā Workshop", האחראית בין היתר ליצורים של "שר הטבעות", ששילבה חליפה ואיפור מעשיים עם אפקטים ממחושבים. התוצאה היא יצור משונה, יפהפה וקצת מטריד, שמצליח לעורר רגש אמיתי.
הסרט נהנה גם מעיצוב אמנותי עשיר, עולם אגדי שנראה כאילו נשלף מספר מעשיות אירופי למבוגרים, ומטון שמשלב בהצלחה לא מעט מקאבריות, מיניות והומור שחור. תוסיפו לזה דמות מצחיקה במיוחד של רופא כושל ומשאלה אחת יותר מדי, ותקבלו זעזוע גדול ועמוק שמצליח להעניק לסיפור ממד אפל יותר. אבל הדבר המפתיע ביותר בסרט הוא האותנטיות הרגשית שלו: "בעל בהזמנה" פשוט מצליח לייצר לא מעט רגעים של הזדהות, בעיקר אצל כל מי שחשו אי פעם שסוף-סוף מצאו את אהבת חייהם, עד שהנשמות הטובות מסביבם פשוט לא הצליחו לפרגן להם, משום שהעדיפו אותם בודדים ונחותים.
כך, דווקא בתוך פנטזיה רומנטית שנראית כאילו נכתבה עבור מדף ספרות הנשים בגיל המעבר, מסתתרת אמת אנושית מדויקת על קנאה, אהבה והצורך של אנשים לשלוט באושר של אחרים. גם אם הסרט לא יגרום לכם לגלי חום כמו מה שנראה על הנייר קהל היעד שלו, הוא בטוח יצליח מאוד להצחיק ולרגש אתכם, ואפילו לחשוב לא מעט.
