שלישייה מושלמת: איך סרט על סקס הפך לקומדיה הכי חכמה של השנה?

זה מרגיש כאילו מאז ומעולם משולשי אהבה רומנטיים פקדו את בתי הקולנוע. דוגמה עדכנית לכך התקבלה במסכים שלנו ממש לאחרונה, כשקיבלנו את "מאצ' מושלם", שבמרכזו עמד משולש אהבה בין דקוטה ג'ונסון, פדרו פסקל וכריס אוונס, שהיה ניסיון מעניין לשחק עם מוסכמות ז'אנר הקומדיה הרומנטית ולעדכן אותן לשנת 2025.

כעת מגיע למסכים "השלישייה", אשר במרכזו משולש אהבה (טוב, לא בדיוק אהבה) בין דמויותיהם של השחקנים זואי דויטש ("הפוליטיקאי", "למה דווקא הוא?"), רובי קרוז ("הסודות של איסטאון") וג'ונה האוור-קינג ("בת הים הקטנה", "אני יודע מה עשית בקיץ האחרון"), שגם הוא ניסיון לרענן את ז'אנר הקומדיה הרומנטית ולהתאים אותה לימינו, ושבניגוד ל"מאצ' מושלם", הוא מצליח בכך הרבה יותר.

כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:

• בשל לחץ פרו-פלסטיני: הופעה של אינפקטד מאשרום באוסטרליה בוטלה

• עשרות סרטים - ב-10 שקלים בלבד: יום הקולנוע הישראלי חוזר

• אחרי ההצלחה ההיסטרית: "מה קשור" יקבלו את הכבוד הכי גדול שיש

"השלישייה" מרגיש מאוד כמו קומדיה רומנטית קלאסית – חובבי הז'אנר ירגישו פה בבית – ובכל זאת הוא מצליח לרענן ולחדש. הקצב שלו מהיר, ההומור בו חד ומצחיק מאוד, הדמויות מעוררות חיבה והזדהות רבה, והעלילה שלו מתפתחת לכיוונים מעניינים ובלתי צפויים (זאת אומרת, אם לא ראיתם את הטריילר רווי הספוילרים). הדיאלוגים והעלילה מותאמים לשנות ה-20 של המאה ה-21, וכוללים התייחסות הולמת לדייטינג בעידן האינסטגרם והרשתות החברתיות, לתרבות הפופולרית המודרנית, ואפילו, ממש בקטנה, למצב הפוליטי הנוכחי בארצות הברית. הוא מבדר וקליל, אך גם מצליח להיות יותר מזה, ואף לגשש באזורים רגשיים בוגרים ועמוקים. בקיצור, הוא מה שקומדיה רומנטית ב-2025 צריכה להיות.

קונור (האוור-קינג) הוא בחור חמוד בן 30 שמאוהב עד מעל הראש באוליביה (דויטש) היפה, המצחיקה והכובשת, אך הם בסך הכול ידידים (ולפעמים קצת יותר מכך), כי היא לא מוכנה למחויבות. יום אחד, חברו הטוב והגיי גרג (ג'בוקי יאנג-וייט) מעודד אותו להתחיל עם בחורה אחרת, ג'ני, שיושבת לבדה בבית הקפה בו הם עובדים. ג'ני מתגלה כבחורה ביישנית ותמימה אך מסקרנת בדרכה, ואוליביה – שנתקפת קנאה למראה של קונור מדבר עם בחורה אחרת, מצטרפת לשולחן שלהם, ומציגה את עצמה באנרגטיות. השלושה ממשיכים יחדיו לערב של חגיגות, אלכוהול ופלירטוטים לכל הכיוונים, בסיומו הם משחקים "אמת או חובה" חושני בהנהגתה של אוליביה, וגם – כפי שניחשתם (ותסלחו לנו על הספוילר-לא-ספוילר הזה) – עושים שלישייה.

מבלי לגלות פרטים נוספים, ניתן לומר שלאקט הזה יש השלכות רגשיות לא צפויות על חייהם של הדמויות הצעירות הללו, והוא מייצר ביניהם מערכת יחסים מעניינת ומשונה. אך בעוד שהשלישייה המוזכרת היא האירוע המחולל של הסרט, היא לא העיקר בו. למעשה, מפתיע עד כמה הסרט מרוסן יחסית לסרט בעל שם כה נפיץ. אין בו סצנות סקס פרובוקטיביות או אפילו יותר מדי עירום, ולכן יותר מעניין לחקור את מערכות היחסים והמצבים הרגשיים שאליהם נקלעות הדמויות, ואת תהליך ההתבגרות שהן עוברות כתוצאה מאותו לילה גורלי.

כל זה לא אומר שלא מדובר בסרט מצחיק מאוד. הבמאי צ'אד הרטיגן והתסריטאי איתן אוגילבי יצרו סרט כייפי ושנון שמצליח בניסיונו לאזן קומדיה עם אותנטיות. הסרט דן בנושאים בוגרים ורציניים, כאלו שיכולים להיות חומר טוב לדרמה – ומוציא מהם המון הומור, מבלי להגחיך אותם או את הדמויות שבמרכזו. הדיאלוגים כתובים היטב ובאופן אמין מאוד, וכל פאנץ' או וואן ליינר מרגיש במקום. אפילו כאשר נזרקת בדיחה במהלך סצנה רצינית – זה מבוצע באופן שלא גורע הן מהרצינות והן מהקומדיה, שזה מרשים מאוד. נוסף על כך, הסרט לא מתבייש לתבל בקצת סטייל ויזואלי ובקולנועיות, והוא כולל כמה בדיחות קולנועיות – מבוססות עריכה או סאונד – מוצלחות מאוד, וזה תמיד מוסיף נקודות לזכותו של סרט.

זואי דויטש טורפת את המסך. היא יפה, שנונה, אנרגטית ומלאת חיים, ולכן קל להבין מדוע קונור יתאהב בה. הטיימינג הקומי שלה מושחז ומדויק, והיא גם מצליחה להביע רגש וכאב באופן מעורר הזדהות ובכישרון ניכר. רובי קרוז, מצידה, לא נשארת חייבת, ונותנת קונטרה ראויה לדויטש. היא מעניקה לג'ני הביישנית ניצוץ וסטייל ייחודי משלה, ומצליחה גם היא להצחיק ולרגש באופן שווה. האוור-קינג, שמגלם את הצלע הגברית במשולש, משחק היטב את הרומנטיקן התמים שנקלע לסיטואציה שגדולה עליו, ומנסה להתמודד איתה כמיטב יכולתו. למרות שאין עומקים רבים בדמות שלו, הוא עושה את העבודה בכישרון רב ומצליח להיות מקסים, אותנטי ולעורר הזדהות רבה.

והם לא לבד: גם שחקני המשנה עושים עבודה מעולה. יאנג-וייט בתור גרג גונב את ההצגה מבלי לגנוב אותה באמת. כלומר, הוא מצליח לגלם דמות תומכת, כיפית ומגניבה ביותר, אך אף פעם לא מגזים או משתלט על הסצנה, וטוב שכך. רק הדמויות ההוריות המופיעות בסרט, כל אחת בדרכה, מרגישות פחות ריאליסטיות, מעט קלישאתיות ומוגזמות באופן שגורע מעט מן האותנטיות של הסרט, דבר שמזכיר שבכל זאת מדובר בקומדיה אמריקאית.

סביר להניח שהסרט יעורר תגובות שונות בהתאם לגיל ולמגדר של הצופים. צופים מסוימים יזדהו עם קונור ועם הקשיים שהוא עובר, בעוד שאחרים יגדירו אותו כטיפשי וחסר אחריות. יהיו אלו שיצקצקו על העיסוק המבודח והקליל בסיטואציות מורכבות ורציניות, ויהיו כאלו שלא. כך או כך, אפשר להניח כי "השלישייה" והמצבים שבמרכזו יעוררו דיון מעניין, וגם אם הפתרון התסריטאי לאותם מצבים מעט מאולץ ולא עובר בצורה הכי חלקה בגרון, בכל זאת מדובר בסרט חכם, כובש ובעל פוטנציאל להפוך לקלאסיקה. לא בהכרח יצירת מופת נטולת מגרעות, אבל בהחלט תוספת מוצלחת לקאנון הקומדיות הרומנטיות.