איש השוקולד, אבי האטום - והבובה הוורודה ששיגעה את כולם: סיכום 2023 בקולנוע

אחרי שנה עמוסה ומלאת פיתולים וטוויסטים בעלילה, גבירותיי ורבותיי - בכל זאת הגענו. למרות הכול. זו הייתה שנה קולנועית מלאה בכל טוב, להיטים מטורפים ותופעות טבע מתוסרטות להפליא כמו ה"ברבנהיימר". מנגד, צפינו לצערנו בלא מעט פלופים שהשם ישמור אותנו מכל צרה ונגע (היי "המארוולס"!). אך ה"דובדבן והקצפת" הגיעו בדמותן של שביתות התסריטאים והשחקנים, שעצרו במכה אחת את גלגלי התעשייה בעיר החטאים והציבו את האנשים "הקטנים" שמניעים את המכונה המשומנת שוב פעם בפרונט מאז השביתה האחרונה ב-2008.

בתווך, טום קרוז חזר לסכן את חייו והפעם בקפיצה מצוק אימתני בעזרת אופנוע רק כדי לסיים עוד משימה בלתי אפשרית אחרונה (בהחלט) ולפוצץ קופות בפעם המי-יודע-כמה בקריירה. מארוול המשיכה לשקוע בבור שחפרה לעצמו ובעיקרון לכל ז'אנר הקומיקס כולו, ורשתות הסטרימינג הוכיחו פעם נוספת שהן יודעות לתת פייט לאולפנים הגדולים והפיקו סרטים מצוינים וסדרות שעומדות בסטנדרטים קולנועיים איכותיים.

לכל ביקורות הקולנוע של השנה לחצו כאן

אז לכבוד סיום השנה, צללתי לתוך אירועים מרכזיים בעיניי ששינו את המפה הקולנועית והפכו את סדרי הכוחות בהוליווד. כך או כך, כמו תמיד, אנחנו הצופים הם המרוויחים העיקריים מהשינויים והתמורות האלו ולעתים גם המפסידים - הכול בעיני המתבונן. ובכל זאת, מחכה לכם רשימה קטנטנה של סרטים שאהבתי השנה. כי חייב וכי העורכת הכריחה אותי.

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

• "לא התקבלתי לסדרה של HBO בשל הצבע שלי. רצו מישהו בהיר יותר"
• אריאנה גרנדה בצעד שכולם חיכו לו: "להתראות בשנה הבאה"
• אחרי שכבש את המדינה עם המנון המלחמה: המהלך הבא של יגל אושרי

הקומיקס מת. יחי הקומיקס!

כגיק מן המניין וכצרכן קומיקס בעוונותיי, אני תמיד משתדל לבחון את השנה החולפת בפריזמה צבעונית, ומתמקד לפני הכול בסרטי הז'אנר. מן הסתם הראשונים שמתייצבים על הגריל הם הסרטים של מארוול - חלוצת הז'אנר במתכונתו הנוכחית. כדור השלג שנקרא "ז'אנר הקומיקס" החל להתגלגל כבר בסיומו של השלב הרביעי של היקום הקולנועי של מארוול (MCU). הקריסה הסופית נתנה אותותיה כבר בפתיחת השלב החמישי עם יציאתו של "אנטמן והצרעה: קוואנטומניה", שהתקבל בקול ענות חלושה.

אבל המהלומה הכואבת יותר, "המארוולס", היה חותמת לעובדה שאולפני הקומיקס הגדולים איבדו את הדרך באופן סופי, ובהתאם לכך נוצר בור ענק בחשבון הבנק של בוב אייגר, מנכ"ל תאגיד דיסני. הסרט כבש שיא נוסף כשהפך לפלופ הגדול אי-פעם של מארוול מבחינה קופתית. עם השקעה של 270 מיליון דולרים (לפני הוצאות פרסום) והכנסות יותר נמוכות מים המלח בסך של 200 מיליון, זה כבר מסביר את הכול.

אך בין "קוואנטומניה" החלש לבין "המארוולס" הכושל, קיבלנו ממתק: "שומרי הגלקסיה 3". אקורד הסיום של ג'יימס גאן במארוול הוא סרט מרגש, עוצמתי ומלמד איך עושים סרט קומיקס אסקפיסטי שיגרום לצופה להרגיש משהו בקרביים. בנישת האנימציה היה זה "ספיידרמן: לתוך ממד העכביש". יצירת האמנות הזרחנית הזו, בתוספת דמויות עגולות, מפותחות ומעניינות היה מופת של קולנוע ואנימציה ומעל לכל - לימד את כולם איך עושים סרט מולטיוורס כהלכתו.

"הברבנהיימר"

אין סיכוי שנתקלתם בסיכום שנתי שלא התייחס לתופעה העולמית שגרמה לכל העולם ואשתו לנהור לבתי הקולנוע בהמוניו ביולי האחרון. שני הסרטים היו הפצצות האטומיות של הקיץ והוכיחו, שוב פעם, כי המדיום הקולנועי עדיין יכול לרגש אותנו ולגרום לנו להיכנס לאוטו, להתניע ולנסוע אל הקולנוע הקרוב לביתנו וליהנות מסרט טוב עם פופקורן ושתייה במחיר מופקע. כן, גם אם מדובר בסרט באורך של שלוש שעות או אחד כשזה שספוג בצבעים ורודים ומתקתקים עדלאידע.

כריסטופר נולאן הביא למסך את סיפורו של רוברט אופנהיימר באפוס פנומנלי שהוא לא פחות מבית ספר לקולנוע וכתיבת דיאלוגים. מנגד, "ברבי" של גרטה גרוויג הוא ההפך הגמור ומתפאר בקלילות ושירים דביליים. יחד, שניהם הם היין והיאנג של השנה החולפת וכנראה יהיו בין הזוכים הגדולים של האוסקר.

עכשיו שביתה?!

אחרי הפצצה האטומית של כריסטופר נולאן, באמצע השנה נפלה פצצה מסוג אחר על הוליווד: שביתת התסריטאים, (הראשונה מאז 2008) שעצרה את גלגלי התעשייה לחמישה חודשים שלמים. הסיפור בקצרה: גילדת התסריטאים האמריקנית הכריזה על שביתה כללית. דרישותיה מאיגוד חברות ההפקה האמריקנית היו העלאת שכר המינימום לתסריטאים ופיקוח על השימוש בתוכנות של בינה מלאכותית לצורך כתיבת תסריטים. כל אלו נתקלו תחילה בסירוב עיקש, אך לאחר חמישה חודשים הושג הסכם לשביעות רצון שני הצדדים.

וכאילו שכל זה לא הספיק, גם השחקנים יצאו לשביתה משל עצמם ודרשו דרישות דומות לאלו של התסריטאים. תוך שלושה חודשים הושג הסכם והוליווד שבה לעצמה והגלגלים חזרו לזוז. אם יש משהו שהשביתות האלו לימדו אותנו (למרות שעמוק בפנים ידענו את זה) הוא העובדה שמנהלי האולפנים הגדולים בהוליווד שמים קצוץ על כולם והדבר היחיד שמעניין אותם הוא כסף. הם קיוו שבסופו של דבר הלחץ הכלכלי שבו יהיו נתונים השובתים ייתן אותותיו והם יכרעו תחת הנטל. זה לא קרה וכולנו ראינו איך זה נגמר והסדר נשמר לעת עתה בעיר החטאים ואפשר לישון בשקט. עד השביתה הבאה.

ואלה שמות חמשת הסרטים הטובים של השנה לפי מדד יושעי:

5. בבילון

הטהרנים יגידו שהסרט הזה שייך ל-2022 אבל בישראל הוא עלה לאקרנים בינואר 2023. הסרט של דמיאן שאזל - יותר כמו התקפת לב על פילם - הוא לא פחות מיצירת מופת. הדמויות המוגזמות, הביקורת הנוקבת והפסקול המדהים מתלכדים לתוך פיצ'ר שעושה כבוד ענק לקולנוע שכולנו אוהבים לאהוב (גם אם הוא מכיל כמות בלתי נתפסת של הפרשות פילים).

4. וונקה / גראן טוריסמו

שני סרטים שהם ההפתעה המתוקה של השנה: ב"גראן טוריסמו" קיבלנו סרט מעורר השראה ומפוצץ אדרנלין. לצד "ברבי" ו"אופנהיימר", הוא תפקד על תקן המרענן של העונה. ב-"וונקה", טימותי שאלאמה נכנס לנעליהם של ג'וני דפ וג'ין ויילדר ז"ל בכישרון רב. מעשייה על אדם תימהוני וחובב שוקולד הנתקל בקרטל של יצרני שוקולד רשעים כולל שירים קליטים וקלילים. מה צריך יותר מזה?

3. רוצחי פרח הירח

אפוס נוסף וגרנדיוזי - והפעם מאת הגאון מרטין סקורסזה. רוברט דה נירו, לאונרדו דיקפריו וליל גלדסטון מככבים בפיצ'ר ארוך שהוא בוקס אדיר בבטן הרכה של האומה האמריקאית. "רוצחי פרח הירח" נהנה גם מצילום נהדר ופסקול מפתיע.

2. ספיידרמן: ברחבי ממד העכביש

לא פחות מיצירת מופת חזותית וקולנועית כאחד. הבחירות האמנותיות בסרט הזה לקחו אותו מיליון ואחד צעדים קדימה, נוסף על פיתוח הדמות הראשית בצורה נכונה ומרתקת. זה סרט שמלמד איך לעשות סרט מולטיוורס מושלם.

1. אופנהיימר

בחירה צפויה אך מתבקשת. כריסטופר נולאן מוכיח שוב כמה הוא קולנוען בחסד וגאון אמיתי. "אופנהיימר" הוא אפוס על זמני שיהדהד שנים קדימה. קיליאן מרפי בתפקיד חייו ורוברט דאוני ג'וניור בתפקיד הדרמטי ביותר שלו מאז מותו של טוני סטארק. זה לא סרט, זו פצצה אטומית.

ובגזרה הישראלית:

אמנם סיכמנו את השנה שהייתה בהוליווד, אבל אי-אפשר להתעלם מהסרט הישראלי "שבע ברכות", זוכה פרס אופיר לסרט הטוב ביותר, התסריט והשחקנית הראשית. סרט מטלטל עם נושא כואב מדי אך כזה שלא מדובר מספיק. איילת מנחמי חזרה לביים אחרי הפסקה ארוכה מדי, ריימונד אמסלם ואלינור סלע כתבו ושיחקו בתפקידים הראשיים והתוצאה היא מטבוחה מרוקאית לוהטת, חריפה, מרגשת ושורפת את הנשמה.