עמוס בגסויות ונטול תחכום או אמירה כלשהי: "דוגי סטייל" הוא סרט סביר

אוגוסט הלוהט הגיע ואיתו גלי חום קיצוניים - אבל גם המדבר הקולנועי הצחיח שקשה למצוא בו משהו ראוי לצפייה, למרות יוצאים מן הכלל סטייל "גראן טוריסמו". אופנהיימר וברבי, להיטי הקיץ הבומבסטיים, כבר הרבה מאחורינו ועכשיו זהו זמנם של סרטים זניחים להפציע על המסכים. סרטים שתפקידם נע בין למצוא תעסוקה לזאטוטים ולתת מנוחה להורים לבין סתם גיחה לקולנוע כי חייבים מזגן בסחוניה הזאת.

בין סרט אנימציה סוג ד' לסרט פעולה שאף אחד כנראה לא יזכור, עלה הסרט "דוגי סטייל" (Strays) שעושה שימוש באלמנטים מוכרים לעייפה של דיבוב חיות בית, בדיחות קקי-פיפי של חיות בית וניבולי פה מפה עד ללפלנד - ניחשתם נכון: של חיות בית. בקיצור, סרט קיץ טיפוסי.

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

• בדיחת המבקרים שהפכה לקאלט: 20 שנה לאחד העם 1
• גם בעונתה השנייה "הדוב" מרגישה כמו מנת מישלן מובחרת
• כשנועה קירל עשתה ריטה: נחשף הקליפ הראשון מ"Sing פסטיגל"

את ההקרנה המיוחדת בה נכחתי ליווה מופע סטנד אפ של הסטנדאפיסט ארז בירנבוים. למה, אתם שואלים? אולי מכיוון שהסרט עמוס בגסויות עדלאידע, אז אנשי היח"צ חשבו שמתאים כאן סטנדאפיסט גס רוח בהתאם. אלא שלעומת הבדיחות הגועליות של בירנבוים על סקס בכלל וכלפי נשים בפרט שלא הצחיקו אותי כהוא זה, לשמחתי מצאתי נחמה קטנה בבדיחות הנמוכות של "דוגי סטייל".

על יצירתו של "דוגי סטייל" אחראים הבמאי ג'וש גרינבאום והתסריטאי דן פרולט. לפני שאתם פונים לשורת החיפוש של גוגל, תנו לי לחסוך לכם - לא תמצאו שם יצירות מוכרות של השניים. אולפני יוניברסל הפקידו בידי שני הצעירים הכמעט אלמונים את יצירת הסרט הזניח הזה בעיקר כי אוגוסט ולמי באמת אכפת מסרט שכולל הפרשות גוף של כלבים. השמות הגדולים של הסרט נמצאים דווקא מאחורי הקלעים ושייכים למדובבים. בתפקידים הראשיים אפשר למצוא את ויל פארל, ג'יימי פוקס, איילה פישר ורנדל פארק.

העלילה לא מורכבת מידי, אבל תתפלאו - היא קיימת, ואפילו ישנו אירוע מחולל שבעקבותיו הדמות הראשית מחליטה לפעול. לאחר שננטש על ידי בעליו (האירוע), רג'י (פארל) כלב מסוג בורדר טרייר נאיבי להחריד, פוגש את באג (פוקס), בוסטון טרייר קטנטן אך קשוח, שמלמד אותו את רזי הרחוב ומראה לו כמה כיף זה שאינך שייך לאף אחד ולהיות חופשי מכל עול ורצועה. כשרג'י מבין באופן סופי שדאג נטש אותו, הוא מחליט לנקום בו ולעשות מעשה: לתלוש את איבר מינו (כן, כן). חוץ מבאג, נחלצים לעזרתו הרועה האוסטרלית מגי (פישר) והאנטר (פארק) הדני הענק.

תחכום זו לא התכונה הכי חזקה ב"דוגי סטייל". מצד שני, זה לא בדיוק הסרט שאמור להיות מתחכם. אז אם סרטים מטופשים הם לא המנה החביבה עליכם - תפסיקו לקרוא כאן. בשביל סרטים מתוחכמים ואינלטיגנטים יש לנו את כריסטופר נולאן או את גרטה גרוויג. כל תפקידו של "דוגי סטייל" הוא להצחיק והוא עושה זאת בעיקר עם בדיחות בגובה הדשא, ואם לשפוט לפי הצחוקים באולם - בהצלחה רבה. למרות שבמהלכו ישנם רגעים שנמתחים יתר על המידה והבדיחה כבר מיצתה את עצמה, עדיין מדובר בסרט קליל ומצחיק לשעת לילה מיותרת בליל קיץ חם.

חוץ מתחכום שלא קיים או ניסיון כלשהו לייצר אמירה חברתית, פוליטית או וואטאבר (למרות רפרנסים בודדים אך רובם עוברים מעל לראש), נקודת החוזק של הסרט היא הדיבוב (וזהו בערך). השחקנים הראשיים עושים עבודה טובה, חוץ מפארל שלא בא לידי ביטוי כמו חבריו למיקרופונים. פוקס מתעלה על כולם כבאג בעזרת ניואנסים מצחיקים של שפת רחוב.

"דוגי סטייל", כיאה לסרט בסגנון כזה, משוחרר מכל עכבות ויוצריו משתמשים בכל האלמנטים הקיימים לרקיחת סרט קומדיה המוני ומטופש. יש בתפריט מבחר מכל טוב: הפרשות מצחינות, שפה גסה, אימג'ים מטרידים של איברי מין כלביים באורך בלתי הגיוני, ולבסוף עוד קצת הפרשות מצחינות. חלק נכבד מהסצנות יעלו בכם צחוק מתגלגל וחלקן יביכו אתכם. מה שבטוח הוא שהסרט עושה את מה שהוא נועד לעשות.