אם תבואו בלי ציניות, גם אתם תצליחו להתרגש מ"המרוץ לניצחון של ארתור"

אפתח בווידוי: לא יכולתי שלא להיות צינית בבואי לצפות בסרט "המרוץ לניצחון של ארתור". כל המרכיבים עמדו מולי עוד בשלב הטריילר: האישה הבלונדינית המושלמת שכל תפקידה הוא לתמוך בגבר שלה - שהוא כשלעצמו עושה הכול על מנת לצאת גבר-גבר, גם אם זה אומר לסכן את חייו. וכן, היה שם גם כלב מסכן. הקלישאה כותבת את עצמה.

ובכל זאת, "המרוץ לניצחון" התברר כסרט אחר לגמרי: זהו סיפורו של מייקל לייט (מארק וולברג), מתחרה בספורט אקסטרים, שהביא את הצוות שלו לכדי מפלה משפילה בתחרות האחרונה שבה השתתפו - ה"אדוונצ׳ר". ה"אדוונצ׳ר", נסביר, הוא מרוץ של חמישה ימים הכולל ניווט בג'ונגל, רכיבה על אופניים, ריצה ושייט קייאקים - וכל זה כמעט ללא מנוחה. אחרי המפלה, כאמור, מייקל חולם לחזור - והפעם כדי לנצח.

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

• אחרי שדחה הופעות - ספרינגסטין חשף: "לא יכולתי לשיר, הכאב הרג"
• אורנה ומשה דץ הסכימו לתרום את קרניות עיניו של בנם עומר
• בהופעה - המוזיקאי התייבש והקיא: "נפלתי על ברכיי, הכול היטשטש"

נחוש בדעתו מתמיד, הוא מצליח לגייס ספונסר וצוות של מקצוענים: אוליבה (נתלי עמנואל), מטפסת הרים ובת של אלוף עולם בתחום שרק רוצה לגרום לאבא להיות גאה; ליאו (סימו ליו), אצן שחצן ואושיית אינסטגרם שנמצא בביף עם מייקל מאז התחרות האחרונה שלהם יחד; ואת אלוף העולם צ׳יק (עלי סולימאן), שסובל מפגיעה בברך וצמא להצליח בכל מחיר.

החבורה יוצאת לדרך, אלא שבמהלך התחרות מייקל פוגש כלב משוטט ופצוע ומחליט לטפל בו ולהמשיך את המסע יחד איתו. לא נספיילר את הסיבה לכך, אבל בסופו של דבר החבורה מחליטה לאמץ את הכלב לחיקה - ובכך המרוץ ההישרדותי הופך למרוץ להציל את חייו של הכלב, שקיבל את השלם "ארתור המלך".

כאמור, בטרם הצפייה חשתי ציניות עזה כלפי מה שצפוי לי: תסביך האב של הדמות הראשית ובתו; הצוות שבאמתחתו כל אחד מהשחקנים מקבל אפיון פלקטי או נדוש; וכלב עם עיניים שאי-אפשר לעמוד בפניהן. כן, אין ספק שהרגשתי את המניפולציה ההוליוודית בשיאה ותהיתי לעצמי מדוע שחקן מוערך כמו וולברג לוקח חלק בפרויקט כזה?

אלא, שככל שהסרט התקדם מצאתי את עצמי נכנעת אל מול רגעים חמודים שבהם הדמויות מגלות הומור עצמי, צילומי ספורט אקסטרים מדהימים ובמיוחד אל מול הסיפור המפעים - שמתברר כאמיתי, שכן הסרט מבוסס על סיפורו של מייקל לינדנורד וכלבו ארתור. אני מתארת לעצמי שהדמויות בספר עגולות יותר ושקטעי המסע היו מרתקים במיוחד, אבל יותר מכל מעניין לקרוא על הקשר הכמעט קוסמי שבין מייקל לארתור, קשר שגורם לך לתהות על גלגולי נשמות או צירופי מקרים או איך שלא תקראו לזה. כך או כך, מדובר במפגש מרגש וחד פעמי שהיתרגם לסרט קצבי וקולח.