משולש האהבה של זנדאיה הוא סקסי והרסני - אבל "מתחרים" ארוך מדי. חבל

נראה שבזמן האחרון אי-אפשר לברוח מזנדאיה. היא בכל מקום ובו זמנית, והאמת שבצדק. השחקנית המוכשרת שהפכה לשם דבר בסדרה "אופוריה", כבשה את הוליווד גם בזכות סדרת סרטי ספיידרמן, שבהם שיחקה עם בן זוגה טום הולנד, ורק לאחרונה השיקה את הסרט "חולית: חלק שני" יחד עם טימות'י שאלאמה.

יש שמכתירים את זאנדיה כנסיכת הוליווד. היא עושה הכול נכון: היא שחקנית מצוינת, בוחרת את הסרטים הנכונים, עובדת קשה, זכתה בשני פרסי אמי, כובשת את השטיחים האדומים עם לוקים בלתי נשכחים (חליפת הרובוט האייקונית תיזכר לנצח), היא מטפסת בסולם השכר ההוליוודי, ויחד עם כל זה היא גם מתחזקת זוגיות פוטוגנית עם כוכב לא פחות נוצץ ממנה. אז נכון, בהוליווד היא עדיין לא השם היחיד על הפוסטרים של הסרטים, אבל אנחנו לגמרי בדרך לשם.

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

• הלהקה שכבשה את טיקטוק בגרסה משלה לשיר האירוויזיון של ישראל
• עושים סדר בקולנוע: הסרטים הגדולים של קיץ 2024
• במלאת 30 לפטירתו: בני משפחת דץ פרסמו שיר שעומר הקליט

גם בסרט החדש, "מתחרים", היא לא השם הנוצץ היחיד, אם כי נוכחותה הכמעט יומיומית במדורי הבידור והאופנה, רק מגדילים את ההייפ סביבו. אליה מצטרפים זוכה פרס האמי ג'וש אוקונור ("הכתר") ומייק פייסט, והשלושה מככבים במשולש רומנטי עמוס בשקרים, מתח מיני, כוחניות ותשוקה אצל הבמאי האיטלקי לוקה גואדאנינו.

זו אולי הפעם הראשונה שזאנדיה משחקת תפקיד של אישה בוגרת, נשואה, אימא לילדים: "אני משחקת דמויות בנות 16 מאז שהייתי בת 16" , סיפרה השחקנית בריאיון למגזין US. "זה מעניין לשחק אירועים בחיים שטרם יצא לי לחוות כמו נישואים והורות", הוסיפה.

בסרט, זאנדיה היא טאשי דאנקן, ילדת פלא בעולם הטניס שנקלעת למשולש רומנטי בין בעלה ארט דונלדסון (פייסט) והאקס שלה פטריק צוויג (אוקונור). שני הגברים היו החברים הכי טובים מגיל 12, שחקני טניס מוכשרים שאפילו שיחקו תקופה כזוג. עד ששניהם התאהבו באותה הבחורה. פטריק אמנם כובש את ליבה קודם בתוקפת הקולג', אבל ארט היה זה שהתחתן איתה בסוף, ומאז היריבות ביניהם רק התעצמה.

כבר בשניות הראשונות של הסרט, נפרסים מולנו יחסי הכוחות בין המשולש הרומנטי: טאשי יושבת בקהל בדיוק באמצע המגרש בשיאו של משחק גורלי בין שני הגברים בחייה, ואנחנו מבינים מה באמת מונח על כף המאזניים במשחק הטניס המותח בין השניים: ליבה.

דאנקן בעצמה היא ילדת הפלא בעולם הטניס שתאונה מצערת הובילה אותה לקריירה כמאמנת ולא כשחקנית, אשר קרועה בין בעלה ארט, אלוף טניס שלאחרונה הקריירה שלו מתחילה לדעוך לבין חברו הטוב לשעבר ובן זוגה לשעבר, פטריק. כשהעבר וההווה שלהם מתנגשים, המתח עולה.

גואדאנינו יודע דבר או שניים על מתח הומואירוטי מהסרט המצוין "קרא לי בשמך", והוא לא מהסס להעמיס כמויות של מתח כזה בין ארט ופטריק, שמלווה בלא מעט סצינות חושניות. היחסים של השניים היו כל כך קרובים, עד שבאחד המפגשים הראשונים שלהם עם טאשי, היא אומרת להם שהיא "לא הורסת משפחות" - נבואה שלצערה הגשימה את עצמה.

לאורך כל הסרט, נקודת המבט היא של טאשי גיבורת הסרט, שצופה במקביל בבעלה ארט, שחקן הטניס המצליח והעשיר, חווה אובדן תשוקה למשחק ורצון עז למגע ואהבה, ובחברו פטריק, השחקן המוכשר יותר אך הכושל, מנסה לדרוש את מקומו בעולם הטניס. התסריט של ג'סטין קוריצקס מספר את הסיפור כשהוא מדלג בין עבר והווה, וחושף לנו באיטיות את המורכבות של המשולש הרומנטי, עד לשיא.

"אתה לא יודע מה זה טניס", מאתגרת טאשי את פטריק באחת הסצינות, "זו מערכת יחסים" - ובכך מגדירה בדיוק את המניע שלה בחיים. מערכת היחסים שלה מעולם לא הייתה עם אף אחד מהם, היא תמיד הייתה עם המשחק, והמטרה שלה היא להמשיך לנהל את מערכת היחסים הזו, עם מי שיכול לספק לה את זה.

לאורך כל הסרט מורגשת הפיזיות של המשחק, ולא רק דרך העלילה אלא גם דרך הצילום והעריכה, כמשל למאמץ והעומס שהמשולש הרומנטי הזה דורש מהם, אך גם את המאמץ שזה דרש מאיתנו הצופים להחזיק מעמד עד סופו. הסרט ארוך. מדי. אורכו הוא 130 דקות, לא היסטרי במונחי הקולנוע של ימינו, אבל הסחבת של הסיפור נותנת תחושה של משחק הטניס הארוך ביותר בהיסטוריה, שנמשך 11 שעות למי שסקרן לדעת. הסיפור פשוט מורכב יותר ממה שהוא צריך להיות, ויש כמה התמקדויות מיותרות בעלילה.

התוצאה של משחק הטניס בין שני הגברים המיוזעים היא לא המטרה העיקרית של הסרט, אלא דווקא הדינמיקה, הזוגיות ויחסי הכוחות שמשתנים ללא הרף בין שני הגברים שמתחרים על ליבה. וממש כמו המבט במשחק טניס שזז מצד לצד, כך גם האהדה שלנו נעה בין השניים, עד שלבסוף אפשר יהיה לחלק את הקהל לתומכי ארט או תומכי פטריק.

חובבי טניס ככל הנראה יקבלו סיפוק נוסף בזכות הצילום הנפלא של המשחק, אך גם אם אתם לא בקיאים בחוקי הספורט הלבן, העלילה תספק לכם רגעים של סקסיות, תככים, טינה ויצר אנושי, יחד עם הומוארוטיות ועירום גברי פרונטלי. אבל בכל זאת, נראה שהמשחק הזה נערך כמה מערכות יותר מדי.